מכבי נתניה - קבוצה בפוסט טראומה

מועדון כדורגל מכבי נתניה נדרש השבוע למומחים פוסט טראומתיים, כדי להתמודד עם השבר הגדול שהתרחש החל מדקה החמישית במשחק ההפסד למכבי פתח תקווה. הפנים של השחקנים והצוות המקצועי בירידה מהמגרש, כמו גם של האוהדים ביציע ומול מסכי הטלוויזיה, שידרו אותות אופייניים לטראומה רגשית: אדישות ואפטיות, שמסייעים להדחיק ולהסתיר השלמה עם כאב גדול. תורם של העצב והבכי, עוד יגיע, אם וכאשר ייגזר דינה של מכבי נתניה לרדת לליגה השנייה.

לפני המשחק, ניצחון נראה כמו הדבר הכי טבעי בעולם. כולם האמינו שאחריו ממשיכים במסע הקסם של רובן עטר. מיד אחרי המשחק ראשי המועדון שידרו לשחקנים: לא מרימים ידיים. כבר בחדר ההלבשה, עטר אמר לשחקנים קלישאות כמו "תרימו את הראש ותאמינו", אבל גם מסר ייחודי, עם הרבה אהבה, למועדון, למשחק: "שאף אחד לא יגיע לאימון ביום שני עם הראש למטה, ובלי לחייך. מי שיגיע עצוב, אני לא אתן לו להתלבש ולשחק".

המנכ"ל הטמפרנטי קובי בלדב, שאף הוא נתפש לאדישות הפוסט טראומטית הכללית, נשא דברים מיד אחרי עטר: "אתם בחרתם במקצוע הכדורגל, וזה מקצוע אכזרי. תמשיכו להילחם עד הסוף, אל תישברו. תשחקו משוחרר ותהנו".

השינוי העיקרי בהרכב של עטר היה ליאור גניש. המגן הימני נשלח לספסל ואת מקומו תפש הקפטן אורי אוזן, שפינה את עמדת הבלם לאסף בן מוחה הצעיר. בן מוחה קיבל מעטר הוראה אחת פשוטה, לשמור את עומר גולן. איפה, בשני השערים המוקדמים גולן היה מעורב. בראשון, הוא הלחיץ בקרן את בן מוחה שנגח לשערו הוא. בשני, גולן הסתתר מאחורי בן מוחה והבקיע בנחת.

רוב השחקנים עודדו את הילד. למרות זאת, בן מוחה סיפר לחברים על המבוכה הגדולה שאחזה בו מאז הדקה החמישית. לעומתו, בסביבה של עטר אומרים שהוא בכלל לא חשב להחליף אותו, בין היתר משום שהוא פשוט לא מאמין בחילופים מוקדמים אחרי 10 או 15 דקות.

רק בדקה הרביעית יצא בלדב מהמנהרה, אך למשמע התוצאה הוא סב על עקבותיו. כעבור דקה חזר ואז בדיוק פתח תקוה כבשה שוב. לבלדב זה הספיק, את המשך המשחק הוא ראה במשרדו, בטלוויזיה. הצטרף אליו לסירוגין, חבר ההנהלה החדש אמיר קשב, שנראה נכנס ויוצא מהמנהרה. את הבעלים מאיר אוזן לא הרגישו במגרש, ואילו אשר אלון בכלל לא היה במגרש.

אם כך, על הקווים נותר בבדידות מזהירה המאמן. מצלמות הטלוויזיה שהתרכזו בשפת הגוף שלו העידו על ההלם ועל הלחץ הגדול, שהוא נקלע אליו במשחק הליגה השלישי בקריירה. על הדשא, החניכים המסורים שלו ספגו מכה מנטלית קשה, והתקשו לפתח את משחקם הרגיל, שלא לדבר על הבקעת שער. אם למצלמות הטלוויזיה היו יכולות של מכשיר רנטגן, הן היו מזהות בבירור את מוחו הקודח על התוכניות למחצית השנייה.

דקה לפני השריקה למחצית החמיץ גיא צרפתי הזדמנות מצוינת לצמק את התוצאה. שער בעיתוי הזה, הוא כל מה שנדרש למהפך במשחק. אבל צרפתי, שלא סיפק את הסחורה, העדיף לטמון את הראש בקרקע ולהתרכז במקומונים במקום להבקיע ולרוץ עם אצבע משולשת לעבר יציע העיתונות. אגב, מסתבר שיש גם ביקורת בונה. באימון יום שני צרפתי נראה רציני מתמיד, ואפילו סחב שערים ניידים.

מחצית בחדר ההלבשה. עטר התחיל עם מוטיבציה: "שאף אחד לא ישבר פה, אנחנו עוד יכולים לחזור למשחק". אחרי זה הוא עבר לטקטיקה: "אסף, אתה יוצא, מיקי (מלאדן קובאצ'יץ', א"ג) נכנס במקומך". לבוארון נאמר לעזוב את עמדת המגן השמאלי, לשחק באמצע כבלם נוסף ולהיצמד לעומר גולן. וסיהון קיבל הוראה להיצמד לדוברובין, ורביד גזל התבקש לשחק בצד שמאל של הקישור.

כל אותו הזמן, בן מוחה התחבא בפינה, מקופל, הראש למטה, הידיים על הראש. עטר סיים את התדרוך, יצא מחדר ההלבשה ונכנס לחדרו של איש המשק גבי בובליל. השחקנים דיברו ביניהם, עודדו אחד את השני, אבל עוד לפני שהם יצאו מחדר ההלבשה עטר חזר. עם בקבוק מים ביד הוא החל לצעוק על בן מוחה: "מה ניסית לעשות עם תנועות הידיים אחרי הגול השני? רצית שהטלוויזיה והאוהדים יפילו את הגול על סולומון, שיראו שגיא אשם ואתה לא אשם?".

בן מוחה היה המום ולא אמר מילה. אחרי שהשחקנים יצאו הוא נותר לבד בחדר ההלבשה. רק בסביבות הדקה ה~60 הוא יצא למגרש. אחרי המשחק שחקנים וחברים ניסו לעודד אותו, אבל הוא מיהר לעזוב, הביתה, לחדרה. בבית הוא כיבה טלפונים והלך לישון. את הדיווח על התקרית הזו בתוכנית של בוני גינזבורג, הוא כבר לא שמע.

לאחר המשחק, פרשנים מתחו ביקורת על ניהול המשחק של עטר במחצית השנייה. על הצבתו של אוזן בשפיץ של הקישור המרכזי, ובמיוחד על התפקוד של גזל בצד שמאל.

לפי עטר, מלבד דוברובין וגולן, שעליהם הוא הציב את וסיהון ובוארון, מי שהטריד אותו היה סלים טועמה החמקמק. כאשר טועמה שיחק משמאל אורי אוזן סגר אותו, אולם כאשר טועמה עבר לימין הוא היה חייב להציב עליו שמירה ובחר לשם כך את גזל. בין היתר בשל המצוקה בשחקנים שמאלים טבעיים, שכן זביטי היה פצוע ותומר תייר לא היה כשיר לחלוטין. כך נוצרה הסיטואציה שגזל שיחק כקשר שמאלי ואילו אוזן בחוד. אגב זביטי, הוא היה מוכן לשחק עם זריקה אבל עטר נחוש בדעתו לשחק עם שחקנים בריאים בלבד.

מלבד המשבר שנוצר כתוצאה מהפיגור המוקדם, היום כבר ברור שקבוצות למדו להתמודד עם שיטת הכדורים הארוכים של עטר, על ידי ציפוף מרכז ההגנה. בני יהודה, שבקריית אליעזר שיחקה מול חיפה האימתנית עם שני בלמים בלבד, הכינה לעטר מלכודת בשכונה ושיחקה מולו עם שלושה בלמים. כך נהג גם גיא לוזון, והתוצאה ידועה. השאלה היא, מדוע עטר לא הבין שלמדו אותו ולא שינה את הטקטיקה? בשבת, מול הטקטיקן המצטיין אייל לחמן, הוא יהיה חייב לשלוף משהו מהמחברות שלו בקורס למאמנים.

יחד עם זאת, טועה מי שחושב שעטר מנסה להקנות לשחקניו את סגנון המשחק האנגלי המסורתי של "בעט ורוץ". עטר הבין כי שיטת הנעת הכדור של גילי לנדאו פשטה את הרגל העונה, וגם שיטת "המלחמה" של אלי כהן לא הניבה תוצאות. לפי עטר, הוא זיהה בעיה של פאניקה בעת הנעת כדור בהגנה, ולכן החליט שבחצי המגרש שלו מעבירים את הכדור מהר ככל האפשר לחצי השני, כדי להימנע מטעויות מיותרות וכדי להעביר את עומס המשחק לשטח היריבה. שם, ההוראה שקיבלו השחקנים היא לשחק חופשי ולהניע את הכדור בצורה רגילה עד לשער. את הטקטיקה הזו אפשר לראות באימונים, משחק של נגיעה עד שתיים בחצי ההגנתי ומשחק חופשי בחצי ההתקפי.

ומה יקרה אם קבוצות ימשיכו לצופף את מרכז ההגנה? בצוות המקצועי מודאגים יותר מחוסר הריכוז של השחקנים מול השער ומההיערכות הלקויה של ההגנה במצבים נייחים. בשלושת משחקי הליגה האחרונים נתניה ספגה שישה שערים ממצב נייח.

ביום שני, רגע לפני שהחל האימון השבועי הראשון עטר אסף את השחקנים על כר הדשא ואמר להם: "תרימו את הראש, אנחנו צריכים להמשיך הלאה. זה לא זמן להתייאש, תישארו באמונה שלמה, תמשיכו לחייך ולצחוק". על המסרים הללו הוא חוזר מאז שבת. ואכן, האימון התנהל באווירה טובה. היה קשה לזהות שעל המגרש מתאמנת קבוצה שנלחמת על חייה בליגה.

כעבור מספר דקות של חימום אותו העביר מאמן הכושר סיני מאירי, הגיע למגרש אשר אלון יחד עם אמיר קשב. אלון נכנס לתחומי המגרש ובמשך כ~10 דקות שוחח עם עטר בצידי המגרש. לאחר מכן הוא עזב.

אלון לא נכח במשחק מול מכבי פתח תקוה והגרסה הרשמית להיעדרות כפי שהופיעה באחד העיתונים הארציים ביום ראשון היתה, שאלון נעדר מהמשחק בשל אירוע אישי. הגירסה הנכונה היא, שאלון התקשה להתמודד עם המתח ולכן ויתר על הצפייה במשחק, במגרש או בבית. במקום כדורגל הוא לקח את האשה לסרט באחד מבתי הקולנוע בשרון.

"הוא לא יכול לשאת את המתח העצום של המלחמה נגד הירידה", אומר אחד ממקורביו. לדבריו, כשנודעה לו התוצאה הוא היה על סף שבירה. אותו מקורב ביקש להבהיר כי מדובר במקרה יוצא דופן וכי הוא ימשיך לבוא למגרשים.

בסיום האימון הגיע תורו של קשב לשוחח עם עטר, בעיקר סביב מוטיב האמונה. לדבריו, את עטר לא צריך כלל לשכנע, הוא מאמין בכל ליבו שהקבוצה תישאר בליגה. קשב: "ברור שלקחנו את ההפסד בצורה קשה, אבל אף אחד לא הרים ידיים. יש עוד 27 נקודות ותשעה משחקים, וזה הרבה נקודות. מדובר עכשיו בחודש גורלי עם משחקים נגד בית"ר ירושלים, אשדוד וסכנין".

בלדב סיכם את השבת השחורה: "שני הניצחונות בגביע ובליגה תוך הצגת יכולת טובה נתנו לנו הרגשה שאנחנו יוצאים מזה, אבל פתאום בא המשחק הזה ונתן לנו מכה. מה שהיה בשבת זה באמת מכה מוראלית, זה דבר ששובר ומדכא. אבל בינתיים, אף אחד לא משלים עם הירידה, כל עוד יש סיכוי לנצח ולהישאר, נעשה את הכל".

משלושה גורמים חוששים לקראת החודש הגורלי. הראשון הוא המזל או בעצם חוסר המזל. הפסימיסטים, אפילו את הפיגוע בנמל אשדוד הם מצרפים להרגשה שהכל נגדנו. ההסבר שלהם פשוט, בגלל הדחייה של המשחק סכנין תגיע לשבת מבלי שהבטיחה את הישארותה בליגה, מה שאמור לדרבן אותה לשחק על תוצאה. האופטימיסטים רואים זאת אחרת, מבחינתם, הפסד של סכנין בשבת, והפסד נוסף לאשדוד במשחק הדחוי באמצע השבוע הבא גורר אותם לקרבות התחתית.

החשש השני הוא שעוזר המאמן הלאומי יוסי מזרחי, יחבוש את כובעיו הנוספים כמאמן אשדוד וכירושלמי עסלי, וילחץ להזמין כמה שיותר שחקנים של נתניה לאימוני הנבחרות השונות. אמנם מדובר בסוללה של שחקני הרכב מובילים _ אורי אוזן, רביד גזל, גיא צרפתי, תומר תייר ואסף בן מוחה _ אבל העובדה שבמועדון מייחסים קונספירציה מהסוג הזה לאדם הגון כמו מזרחי, מעידה רק על הפראנויה בהנהלת המועדון.

החשש השלישי הוא מהאינטרסים של התקשורת הארצית ושלוחותיה במקומונים. בנתניה מכירים בכוחה של התקשורת להכתיר אלופות או להוריד קבוצות. בהקשר זה נטען, כי לאחרונה זוכה המועדון לכותרות שליליות רבות מדי שמרביתן לא היו מבוססות. לפי בכיר במועדון, מאחרי הכותרות הללו עומד קידום האינטרסים האישיים של כתבים ומאמנים מסוימים. הבכיר בהנהלה אומר: "לכתבים הארציים לא איכפת שנרד ליגה, כי במקרה הזה הם יקבלו קבוצה אחרת. כדי להתקדם, חלקם פשוט ממציאים דברים ולא איכפת להם שזה פוגע בקבוצה".

ואחרי כל זה, נראה אותם מעיזים להתייצב מול המיקרופונים לאחר הפסד לסכנין.