זה כל הקסם

זה ממכר, הורס וגומר לפעמים. זה משכך כאבים לשגרת יום מבאסת.
זה אופציה מצויינת לימים אפורים, זה מעצים את השמחה בתקופות הטובות,

זה התקווה לימים שאין בהם שום אתגר, וזה אחדות כוח וחברות בתוך יציע משולהב. זה יגרום לך לוותר על עבודה, בילויים, חברים, משפחה, הנאות אחרות ועם זאת זה שילוב של כל הדברים הנ"ל, יצירתי עצבני וקצת אלי. זה אהבה אכזבה פורקן והיסחפות, זה הזדהות עם אלילים שרצים אחרי כדור, זה שנאת מוות לאלילים בחולצות בצבעים אחרים.

זה אולטראס. דגלים, אבוקות, רימונים, אש, זיקוקים ותמרות עשן. זה שירים, צעקות, קללות ומכות, חיבוקים, נשיקות, אצבעות, צעיפים, קפיצות, בלגאן, מסיבה, השתוללות, שמחת חיים. קונפטי, התרמות, סרטים וידיים באוויר, זה "יאללה", "בוז" ו-"שבו בשקט יא מנייאק". זה "אוהבים את ברדה", או "יניב קטן אותך אני אוהב", ו-"עמוק בלב".

זה כסף גדול, זה עסק כלכלי, זה עסקנים ממולחים, זה פוליטיקאים נדחפים, זה תקשורת עוינת, שדרנים עילגים ו- "ככה לא בונים חומה" הנוסטלגי, "בפארק דה פראנס! רובן עטר...מי היה מאמין".
זה שגרירי כבוד הכי טובים, אוחנה, רוזנטל, ברקוביץ' ורביבו, זה תעלומות סטייל רוני קלדרון ובזיון נוסח חלפון, ותהיות ביני לבין עצמי למה הם לא תקעו לדנים אלא רק לנערות ליווי...

זה הכרות עם עמים שונים שבאים לפה בשם האהבה (והכסף), אובארוב, קודריצקי, יעקובו ורוסו, וזה יום שחור אחד שייזכר לדיראון עולם בגלל סירת מרוץ שפגעה באופנוע ים ולקחה את מספר 1.

זה מונדיאל מכסיקו 70' האגדי, ומשחקי ההצלבה נגד אוסטרליה וניו-זילנד שבסופם לא עלינו, וזה עם שלם שקם בשעות מוזרות כדי לראות את ואלדרמה נותן לנו בראש, וגם שם לא עלינו. זה משחק עונה ואולי משחק ה-מדינה שגרם לתל אביבים לחזור "עם הפנים בין הידיים", כמו שאמר יובל בנאי, וחמש אפס אגדי שלא יישכח.

וזה טרגדיה של בחור שהתמוטט בירושלים עיר הקודש בתחילת הקריירה ולא קם, וזה מפגן תמיכה שטרם נראה כמותו ושוב בירושלים עיר הקודש - והכל למען הקדוש המעונה נמני, שלא יצליח לערער את המעמד המשיחי שיש לאוחנה אי שם בגוב המזרחי.

זה "נרוץ, נרדוף, נשיגה - מקום ראשון בליגה", וזה "חיפה חיפה, מכבי שלי, הגל הירוק..." ואפילו "ירושלים של בית"ר ושל המדינה" וקצת "אמרו לו שהחולצה האדומה זו לא מציאה", ולאחר כמה שנים וחילופי דורות ביציע הבלדות המרגשות הפכו ל-"שאלוהים ייקח אותך הו אבי נמני", ו- "שמעון מזרחי תתאבד כבר", ו-"הו הו הו", לברוך דגו, יהודי עם ברית מילה.

זה דוד עראק, דרורי, ואסילי, אלבלבס, שקרוקה, רוני מגאפון, וזה טל ברמן של נתניה, אלי ישראלי של הפועל, דידי של הצהובים, אייל פרידמן של הפועל סרדינים, וזוהר בילבול שבליבו הוא ירוק. אבי רצון של שמשון, יורם ארבל של הפועל פתח תקווה, ונתן דטנר שבכלל אוהב את רמת גן.

ובשבילנו זה ירוק. כל הדברים האלו, כל האירועים, ההסטוריה, הכל מתערבב למיליון רגשות, והכל בסופו של דבר ירוק.

כדורגל זה דת, מראדונה אלוהים. קיבלתם פה כמה פסוקים חשובים מהדת הזאת. כדורגל זה שמחה (לפחות אמור להיות), כדורגל זה הנאה, חוויה, אושר, ערבוב של רגשות ושל אמוציות, קחו את הכל בפרופורציות.

תאהבו את המשחק, תכבדו את היריב, תהיו אלופים.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא.