גלגל ההצלה של סר אלכס

אז מה בעצם נשאר למנצ'סטר יונייטד העונה? את הצ'מפיונס ליג הם יראו מהספות המאוד נוחות שוודאי יש להם בבית. האליפות תגיע לידיהם רק אם על הייבורי ייפול אסון לא צפוי במיוחד, משהו שקשור במטוס מרווח וטייס שיכור. וגם לחצי גמר הגביע הם מגיעים נחותים. לא שבאולד טראפורד היו משוכנעים שהם יהיו אלופי אירופה, אבל לעוף בשלב כל כך מוקדם, ודווקא אחרי משחק טוב יחסית בבית? כעת יתחילו הדיבורים על סיום הקדנציה האינסופית של סר אלכס, כי מול אין-תארים חייבים להמציא סיבות ולהפנות אצבע מאשימה. כמובן שמכאן ואילך העונה של מנצ'סטר תראה אחרת, אפורה ולוחמנית יותר, ובעיקר מתוסכלת. אך כבר לפני סיום העונה האירופית של היונייטד, אפשר היה להבחין בסימנים של חולשה מצד הצוק הגיברלטרי העומד בראשה. סימנים שאולי מצביעים על כך שהקסם מתפוגג לו.

בשבוע שעבר בגלאזגו הקרירה, נפגשו שני חברים ותיקים בטקס לוויה של מכר משותף. לאחר שחלקו כבוד אחרון לנפטר, התפנו לעשות עסקים. עבור האחד, עסקה זו היתה בגדר זעקה ידידותית לעזרה מחבר מכובד. עבור השני, היתה זו עסקה של חזרה לחיים, שסיימה תקופת הקפאה ארוכה. אחרי הסכמה הדדית שאשרה בלחיצת יד חמימה, הגיעו גם מסיבות העיתונאים והכותרות שקראו - "חבר לעת צרה". סר אלכס פרגוסון, אולי הסר הלחוץ ביותר בבריטניה בימים אלו, מינה את וולטר סמית', לשעבר מנג'ר אברטון, לסגנו ועוזרו במנצ'סטר יונייטד.

כזכור, בקיץ נותרה היונייטד ללא קרלוס קיירוש, מספר 2 הקודם שפנה לתחום האסטרולוגיה ורעיית הכוכבים. במקומו כסגן זמני הוצב מייק פלן, אך נושא הנטל העיקרי היה ונותר פרגי.
במחזור הליגה האחרון, מייד לאחר שמנצ'סטר איבדה נקודות מול פולהאם, ירדה למקום השלישי והתרחקה עד ל-9 נקודות מתותחני ארסנל, החליט פרגי לנסות ולעצור את המפולת לפני שיהיה מאוחר מדי. נראה כי פרגוסון הלך הפעם על קלף אחר לגמרי, שהוא הרבה יותר מסתם עוד חיזוק או שינוי קוסמטי להרכב. סר אלכס הגיע למסקנה שהוא צריך עיבוי בעמדה שבה לא היה שני לו - המאמן.

כמובן שהקביעה האם מינויו של סמית' היה עוד הברקה גאונית של פרגוסון או צעד של חצי ייאוש שיכתיר את שני גיבוריו בתואר "סוס מת", תיחתם רק בסוף העונה. הנסיון עם היונייטד מלמד שתמיד צריך לחכות לדקה ה-90, כולל תוספת זמן. אך מה שניתן להבין מעצם הפנייה, זה שפרגוסון בלחץ, ושהפעם גם הוא מבין שהוא לא יכול לעשות את זה לבד.

וולטר סמית', בן ארצו של סר אלכס, הוא מאמן למוד נסיון והצלחות. ההיכרות שלו עם פרגוסון מתחילה כשהיו מאמנים מתחרים באברדין ובדנדי. ב-1986, כאשר פרגי קיבל לידיו את מושכות הנבחרת הלאומית לקראת המונדיאל, ולאור מותו הפתאומי של המאמן דאז ג'וק סמית, מונה סמית' לעוזרו.

משם המשיך סמית לאמן את גלאזגו ריינג'רס, בתחילה לצד גרהאם סונס, ועם עזיבתו של סונס לליברפול ב-1991, כמאמן הראשי. היתה זו תקופת זוהר לריינג'רס, שזכו תחת סמית' 6 פעמים ברציפות באליפות.

לאחר ההצלחה בגלאזגו, עבר לפרמייר ליג ומונה למנג'ר אברטון, בה אימן כארבע שנים. ימיו באברטון לוו בבעיות כלכליות וריבים עם ההנהלה, עד שלבסוף פוטר ב-2002, אחרי ההדחה מרבע גמר הגביע.
את השנתיים האחרונות העביר סמית' כמו כל סקוטי ממושמע בן גילו, בין מגרשי גולף שונים, עד שהגיעה ההצעה המפתיעה, שעבורו משמעה חזרה לעולם הכדורגל.

שינויים בצוות המקצועי הם לא דבר נדיר בכדורגל המקצועני, אבל כשמדובר באדם עם רזומה כמו של אלכס פרגוסון, שמבצע צעד שמשמעותו הכרה בכך שדמותו כמאמן היא כבר לא מה שהיתה, שווה לרדת לעמקו של עניין.

עד כה, הרבה פרגוסון להשתמש בעוזרים צעירים, שהגיעו ללא רקורד אימון מרשים, שרו בצילו ורק סייעו לו בהעברת המסרים והאימונים. הוא היה הטקטיקן הגדול והמחנך בעת הצורך. התפרצויות הזעם שלו בחדרי ההלבשה ובמגרשי האימונים העלו מורא בקרב השחקנים, וגם נעליים ושאר חפצים שעופפו להם מדי פעם בין השחקנים, הבהירו מי הבוס.

אך העונה נראה כי דמותו של פרגוסון הכל יכול התחילה להיסדק. זה התחיל כמובן בפרידה המתוקשרת והמנותחת לאורך ולרוחב מדייויד בקהאם. המשיך עם עקיצות מצד ההצלחה הכי גדולה של פרגוסון בשנים האחרונות - רוד ואן ניסטלרוי, שדיבר על הפגיעה שנגרמה לקבוצה עם עזיבתו של בקהאם וביקר את סיפסולו נגד פולהאם, וגם הקפטן והסמל האמיתי, רוי קין, הוציא כביסה מלוכלכת החוצה, כשטען שלשחקנים רבים במועדון לא באמת מפריע להפסיד. השורה התחתומנה המאכזבת והתחושה שמנצ'סטר איבדה את הקילר-אינסטינקט שלה, גרמו לפרגוסון להבין שהפעם הוא צריך עזרה כדי להדליק את הקבוצה מחדש.

תפקידו של סמית' יהיה להרגיע את השחקנים ולהוות קונטרה לפתיל הקצר של המנג'ר. ההערכה הרבה שרוכש אליו סר אלכס תאפשר לו (כנראה) להשמיע ביקורת ממשית ואפילו נוקבת, על החלטות ודרכי התנהלות, אשר עוזר מאמן אחר לא היה מעז להשמיע בפני האיש שהוכרז כאגדה בחייו, ואם היו נשמעות מבחוץ לא היו זוכות לתגובה.

בנוסף, לסמית' מוניטין של טקטיקן בעיקר במשחק ההגנה, מה שיכול לסמן את תחילתו של פרוייקט הבראה רב משתתפים, בכיכובו של ווס בראון למשל. לפי המשחק מול פורטו – השיפור כבר נראה לעין, למרות שהיה זה הרכב פרגמטי שייתפרק בעתיד הקרוב, עם חזרתו של סילבסטרה.

לצד הגיבוי הרב לו זוכה פרגוסון מצד האוהדים, היו גם כאלו שביקרו את הפניה לסמית' בטענה שבפרמייר ליג הוא כשל, ושזה ניסיון שלו לעשות קאמבק על הגב של יונייטד. אבל כנראה שלציניקנים ממורמרים יהיה תמיד מה לומר.

בעונה כזו, כששמו של פרגוסון משתרבב שוב ושוב לתוך פרשיות מחוץ למגרשים, בהקשר של עסקאות סוסי הרבעה וסוכני שחקנים למיניהם, נוכחותו של חבר מנוסה שישמור אותו בפוקוס יכולה בהחלט לסייע. לזכותו של פרגוסון ייאמר שהבחין בבעיה ולא התבייש לפנות לחבר הטלפוני. אולי זה סימן של בגרות מצד האיש שתמיד חשב שהוא יודע הכל, אבל בסופו של דבר אם העונה הזאת תסתיים ללא תואר עבור היונייטד, ייזכר המהלך הזה כסמן של הפאניקה המשתלטת על המועדון שעד לא מזמן נחשב לגן העדן של הכדורגל האנגלי.

בעונה שעברה זכתה הפועל רמת גן לעשות סנסציה שלא תיאמן, כשניצחה בגמר גביע המדינה בעוד היא נאבקת בירכתי הליגה הלאומית. לאחר החגיגות והשמחה שפרצה לה, ירד האסימון ומדינת ישראל מצאה את עצמה עם נציגה לגביע אופ"א שסיכוייה לשחזר את הישגי הפועל תל אביב או מכבי חיפה, היו בוא נאמר זאת, קלושים. במשחקיה של רמת גן באירופה הכדורגל הישראלי נדרך בתקווה אחת - שלא תגיע תבוסה משפילה.

לאחר שמידלסבורו שיריינה לעצמה מקום במפעל עם הזכייה בגביע הליגה בשבוע שעבר, היה זה תורן של קבוצות ליגות המשנה באנגליה, אשר יגיעו לאירופה בזכות - הגרלה. בהגרלת משחקי חצי גמר הגביע, הוגרלו מנצ'סטר יונייטד וארסנל לשחק יחד, ומול המנצחת ביניהן, תתמודד בגמר המנצחת בין סנדרלנד לבין טרנמיר או מילוול. היות ולארסנל וליונייטד מובטח מעשית מקום בצ'מפיונס ליג, המתמודדת מולן תגיע לאירופה (אופ"א) גם אם תפסיד בגמר. לאחר ששמונה עשרה קבוצות מהפרמייר ליג הודחו מהגביע, לאנגלים מובטחת נציגה מליגה אחרת.

אמנם כולם אוהבים את האנדרדוג ואת הסיפורים על מסורת ייחודית, אך באנגליה מעקמים את האף כשחושבים על אופציה בה טרנמיר, הממוקמת במקום ה-16 בליגה השניה, תייצג את המדינה. טרנמיר תארח בביתה את מילוול ברבע הגמר החוזר אחרי שסחטה תיקו בחוץ. המנג'ר שלה, בראיין ליטל, סיפר השבוע שאותו בכלל מצחיק לחשוב על אירופה, למרות הסיכוי הלא מופרך להגיע לשם. ההשוואה בין התקציב של אותה טרנמיר לעלות של חוזה אנטוניו רייס בלבד למשל, בהחלט משעשעת, אלא אם אתה אוהד בולטון, שהודחה על ידי החבורה של ליטל. הפייבוריטית להעפיל לגמר היא מילוול מהליגה הראשונה, המוכרת בעיקר בזכות, או למעשה בגנות אוהדיה החוליגנים. היה מי שעסק השבוע בשאלה מי מסוכן יותר: אוהדי מילוול במשחק חוץ או שחקני לסטר בחו"ל.