עדיין יונייטד. לידס

אי שם, הרחק מעבר למחוזות הפאר והתהילה, בעמק הצחיח שבתחתית הפרמייליג הירוקה, שוכנת לה לידס יונייטד.

גאוות מחוז יורקשייר, נציגתה של העיר השלישית בגודלה באנגליה, צנחה לה העונה אט אט אל המקום האחרון ונראה כאילו השלימה עם המגורים במרתף עד למעבר הצפוי לחיי העולם הבא. המועדון נמצא כפסע מפירוק, כשחוב ענק מאיים על המשך קיומו, ומצילים, נכון לעכשיו, אין. קבוצות רוכשים פוטנציאלים קמות ונופלות והודאות היחידה היא חוסר הודאות המוחלט. עם ההכרזה על מצב החירום בקבוצה, נתבקשו שחקני הקבוצה לקצץ 25 אחוזים משכרם (לא רק בישראל). שמועות על מכירת שחקנים, המעטים מבין אלו שנותרו ששווים את התואר, לא פוסקות. סכסוכים בין ההנהלה לותיקים כדיוויד באטי נגררים לסאגות תקשורתיות מכוערות וימי הזוהר האירופאים נראים כזכרון מאובק מעבר נשכח. קשה לדמיין שרק לפני שלוש שנים הם ביקרו בחצי גמר הצ'מפיונס ליג וסומנו כמרענן הרשמי של היבשת. היום, האוהדים עסוקים בכתיבת הספדים ויש כבר מי שהלך לבחור ארון קבורה מתאים.

סיפור גמור? מסתבר שלא בדיוק. בשבועיים האחרונים, משהו זז שם למטה. אמנם, הקבוצה עדיין סוגרת את הטבלה, אך שלושת משחקי הליגה האחרונים בהחלט מראים כי הדלת עדיין לא סגורה לגמרי. ניצחון דורסני על וולבס, תיקו מול היונייטד באולד טראפורד ותיקו ביתי מול ליברפול, ומהמועדון הגווע של תחילת חודש פברואר, מבליחים שבבי תקווה.

ניהול כושל היה מאז ומתמיד מנת חלקו של המועדון, בעיקר בכל הקשור לקבלת החלטות בנושא רכישת שחקנים. אחרי הכל, אנחנו מדברים על המועדון שאמר לא לג'ורג'י בסט בתחילת דרכו, בנימוק הגיוני שהוא "נמוך מדי" בשביל הקבוצה. זו גם הקבוצה שהחליטה למכור את אריק קנטונה דווקא ליריבה המושבעת ממנצ'סטר, והרשימה עוד ארוכה.

פזרנות יתר בניהול השוטף, סכומי עתק על רכישת שחקנים ומשכורות מושחתות לחברי ההנהלה, בראשותו של היו"ר הקודם פיטר רידסדייל, הפכו את המינוס לבן הלוויה הנאמן ביותר לחשבון הבנק של הקבוצה. מניות הקבוצה צנחו וההנהלה החלה בשחרור סדרתי של הכשרונות שברשותה כדי לעצור את הנפילה. בזה אחר זה נמכרו רובי קין ורובי פאולר בהפסד של חמישה מיליון ליש"ט על כל אחד, לי בוייאר ואוליביה דקור שוחררו בזול גם כן. הבלמים המבטיחים ריו פרדיננד וג'ונתן וודגייט נמכרו, אמנם ברווח, אך הותירו את הקבוצה ללא הגנה. בתחילת העונה עזב גם הארי קיואל לליברפול, אך לידס קיבלה תמורתו רק שלושה מיליון ליש"ט, הודות לחוזה מצחיק עם סוכנות השחקנים בה היה חתום. חוזה דומה אגב יש גם למארק וידוקה, מה שמבטיח שהקבוצה לא תזכה לראות ממנו סכום שמן אם יימכר. פשוט מצעד איוולת מודרני.

כך תפחו להם חובות הקבוצה וכיום הם מדגדגים את רק המאה מיליון ליש"ט, סכום שרק אברמוביץ' שני יוכל לכסות. חוסר היצביות מתבטא כמובן גם קרוב יותר למגרש: פיטר ריד, המנג'ר שהתחיל את העונה עם לידס, פוטר בנובמבר, ובמקומו הגיע אדי גריי, שחקן עבר ועוזר מאמן של דיויד אולירי וטרי ונבלס בקבוצה. השינוי לא חולל את אפקט הקסם המקווה ולידס הפסידה במהלך ינואר-פברואר 7 משחקי ליגה רצופים.

לקבוצה ההגנה החלשה בליגה, למרות שפול רובינסון שוערה, מבוקש ע"י מספר קבוצות ומהווה פוטנציאל לסגל נבחרת אנגליה. היעדרו של דני מילס המגן מורגש, וכן של בלם יציב לצידו של הקפטן דומיניק מתאו. הקבוצה עומדת על ממוצע עלוב של ספיגת שני שערים למשחק, ומכאן הדרך למקום האחרון קצרה מאוד.

ההתעוררות החלה בניצחון על וולבס. מה שקדם לה היה דווקא הפרידה מניקי בארנבי וספסולו של איש הגליצ'ים, דיוויד באטי. כנראה שרענון השורות הזה, לצד חשיבות המפגש עם יריבת התחתית, עזרו לגריי להכין את הקבוצה לקרב. לידס התפוצצה על המגרש באנגליה מותר להגיד את זה), במשחק של הקרבה ומלחמה, כשהיא כובשת רביעייה לרשתו של פול ג'ונס. אך מעל לכל, המשחק סימן את חזרתם של היהלומים.

שני היהלומים שנותרו באלנד רואד, אלן סמית' ומארק וידוקה, סבלו מעונה קשה עד כה. וידוקה שהרבה להחצין את אי שביעות רצונו מהמועדון היה רדום לאורך העונה, על גבול השביתה האיטלקית עם רק ארבעה שערים. הוא החמיץ מספר משחקים כשנסע לאוסטרליה להיות לצד אביו החולה, אך מרגע ששב, חזרה אליו ההתלהבות והוא חזר להבקיע, גם במחיר סכסוך עם נבחרתו הלאומית, כשלא הופיע למשחק הידידות האחרון שלה.

אלן סמית', חביב הקהל בלידס, שכבר קושר כמעט לכל מועדון אפשרי, קיבל גם הוא זריקת מרץ. הוא כבש שער ראשון אחרי כמעט ארבעה חודשים, אחריו שער נוסף מול היונייטד ומיד פצח בקמפיין שסיסמתו "לידס לא תרד". סמית' זוכר את יורו 2004 המתקרב, ויודע שאריקסון מסתכל מהצד.

מלבדם, בקישור הקבוצה, גריי נותן קרדיט לצעירים ג'רמיין פננט וג'ימס מילנר בן ה-18, ובעיקר נעזר בנורבגי איריק באקה שנכנס לכושר טוב בחודש פברואר, כולל שער במשחק האחרון.

ואכן מול ליברפול, הוכיחה לידס שהיא יכולה לעמוד בכבוד מול כל קבוצה בפרמיירליג, ואף כמעט גנבה נצחון בהזדמנות של הדקה התשעים.

המפתח הראשון להישארותה של לידס בליגה, הוא השערים של סמית' ווידוקה. סמית' הוא שחקן אמוציונאלי, לחיוב ולשלילה, והמתח והאתגר הנוכחיים יוציאו ממנו את המיטב במחזורים הקרובים. הוא חייב להישמר מפני הרחקות והתגרויות מצד שחקני יריב, אם ברצונו להמשיך לכבוש, בעיקר לאחר שהושעה משני משחקים רק לפני כחודש. לגבי וידוקה, מצער לומר, הרבה תלוי במצבו של אביו. הידרדרות נוספת תרחיק אותו מרשתות הפרמירליג, אולי אפילו עד לצידו השני של כדור הארץ.

המפתח השני להינצלות הקבוצה מירידה, הוא בואו של המשיח. מרשימת המועמדים הראשונית לרכישת המועדון נותרה רק קבוצת רוכשים אחת שתנסה לזכות במכרז במהלך השבוע הקרוב. באם השיחות עם המועדון לא יניבו תוצאות, הקבוצה עלולה להיות בדרכה לפירוק כבר בשבועות הקרובים, היות ונותני החסות של המועדון סירבו להאריך את מועד החזרת החובות לתקופה נוספת. אם הקבוצה המתגבשת אכן תצליח לקנות את המועדון, יוכלו לנשום לרווחה באלנד רואד ולהתרכז בתוצאות בלבד.

מלבד לידס, מתמודדות נגד הירידה 3 העולות החדשות לליגה, כשהיריבה המסוכנת ביותר במאבק ההיחלצות היא פורטסמות' של הארי רדנאפ.

נצחון הליגה האחרון של פורטסמות' היה בתחילת ינואר, במשחק הבכורה של אייל ברקוביץ' מול הסיטי. פומפי היא קבוצה ביתית מובהקת, ללא אף ניצחון חוץ. המשחק בין שתי הקבוצות, שלושה מחזורים לסיום, ייערך בלידס, מה שנותן ל"לבנים" יתרון קטן, למרות הפיגור בתשי נקודות כרגע. בנוסף, לפורטסמות' יש באופק הקרוב התמודדות עם ארסנל במסגרת הגביע האנגלי, דבר שיכול למשוך את תשומת ליבה מהיותה קרובה מדי לקו האדום ולשחק לרגלי לידס.

בשורה התחתונה, הכל נמצא כרגע בידיים של לידס. אם יצליחו ביונייטד לשים את כל הבלגאן בצד ולשחק כדורגל בהתלהבות כמו שרק הם יודעים, יוכלו אוהדי הכדורגל באנגליה להמשיך לשנוא מקרוב את הקבוצה שכולם כל כך אוהבים לשנוא גם בעונה הבאה. לפי שלושת המחזורים האחרונים, יש סיכוי טוב שזה יקרה.

זינוק קצר בזמן: ב-2 למרץ 2003, לפני שנה בדיוק, אירחה ארסנל, אז אלופת אנגליה הגאה את צ'ארלטון בהייבורי וניצחה 2:0. הניצחון הקליל משערים של פירס וג'פרס, הוביל את התותחנים ליתרון של שמונה נקודות על מנצ'סטר יונייטד, וסימן לכולם שהנה - ארסנל עומדת לעשות את זה שוב. אחרי ההצלחה הגדולה בחודש פברואר, שהותירה את הקבוצה גם בראשות הבית בצ'מפיונס ליג וגם ברבע גמר הגביע האנגלי על חשבון היונייטד, וונגר וחבריו הסתובבו בחזה נפוח, שיחררו הצהרות על כדורגל מסוג אחר ונתנו הצגות על המגרש. בינתיים, במנצ'סטר הרחוקה, האדים לו סר אלכס פרגוסון כפי שרק הוא יודע. הדו-קרב מול הצרפתי הפך לעניין של כבוד. אחרי תדרוכים קצרים והכנות, נשק יום הדין ההולנדי של פרגי נכנס להילוך גבוה, כבש 13 שערים בשמונת משחקי הליגה האחרונים והסוף ידוע.

חזרה להווה. בהייבורי שינו את הגישה, חיספסו את המעטפת והוסיפו גדרות תיל מסביב, בשביל לעקוץ את כל מי שרק ינסה להתקרב. השמטת יתרון שמונה נקודות מהעונה שעברה הפכה את ונגר וחבורתו לקטלנים וחסרי רחמים. במנצ'סטר ידברו על המגן הכי יקר בתולדות אנגליה שיושב ביציע, אבל האמת לגבי האליפות שארסנל תיקח העונה נמצאת במשחק האחרון מול היונייטד. התותחנים לא היו היו עדיפים משמעותית מבחינת הכדורגל, אבל השנה הם פשוט יותר מוכנים להתלכלך בבוץ.