לרוברטו קרלוס באיירן מוכנה?

סביר להניח שקלטות הוידאו עדיין מפוזרות בסלון של היצפלד ושעיניו הטרוטות עדיין נעות ללא הפסקה כשהשם רוברטו קרלוס צף לו באחד מתאי המוח הקדתחני שלו. מבחינתו קרלוס הוא אולי השחקן החשוב ביותר במערך עימו תעלה הערב ריאל מדריד למשחק הראשון בשלב שמינית גמר ליגת האלופות (21:45, ספורט 5) שחוזרת הערב לאחר פגרה. המגן השמאלי הטוב בעולם, שלמעשה הקפיץ בכמה דרגות את חשיבות את התפקיד האפרורי הזה והפך אותו ליצירת אומנות של ממש, הדגים את הכל בצורה מעוררת השתאות באחד השערים נגד אספניול. הכוח שלו נובע מעבודה ללא הפסקה. קרלוס פשוט חי את המשחק בכל שניה, ללא הפסקה או מנוחה. הא נהנה ממהירות יצאת דופן, ריצה ללא הפסקה, תיקולים, כיסוי שטחים מתים, אמביציה נדירה, כוח מאסיבי (למרות שהוא בדר"כ השחקן הנמוך על המגרש), מסירות ארוכות וקצרות מדוייקות על הסנטימטר, חוכמת משחק שליטה בכדור ולקינוח - בעיטות תותח שמאליות כמוהן אין לאף אחד אחר. עם הארסנל הכל כך מסוכן הצליח קרלוס לעקוץ את מינכן בכל מפגש בין שתי הקבוצות, אם בשער שכבש או אם בבישול, שלא לדבר על המזל שיש לו מול קבוצות ונבחרות גרמניות.

היצפלד החליט לעשות את מה שהצליח לו ב-2001, כשקבוצתו חלפה על פני ריאל בדרך לזכייה בליגת האלופות. שיטת 2:4:4 קלאסית שנועדה קודם כל בכדי לעצור את משחק האגפים של המדרידיסטים ואת זה של רוברטו קרלוס בפרט. היצפלד הקריב לשם כך את המערך עימו שייט לדאבל גרמני בעונה שעברה והוריד לספסל את חסן סליהמידז'יץ' שדווקא פתח את העונה בצורה מצויינת. הטקטיקן הגרמני משחק כך כבר שישה משחקים כשהתוצאות הלא מחמיאות גורמות לרבים לחשוב שבאיירן פשוט לא פוגעת (ועל כך מרחיב אלון זנדר בהמשך). למעשה מאז חזרה הקבוצה מפגרת החורף עם השיטה החדשה, ברחה לה המוליכה מברמן ל-7 נקודות בפסגה. אבל האמת שזה לא כל כך מעניין את הקייזר והחבר'ה, לכולם ברור שמשחקי הליגה היו עד עכשיו רק חימום לקראת הדבר האמיתי ובמינכן הצהירו כבר מזמן שהעונה אירופה היא המטרה. באיירן גם פתחה במלחמה פסיכולוגית (או בהכנת תירוצים) מייד לאחר ההגרלה וקברניטיה יצאו בהצהרות על כך שהם לא מפחדים מהיריבה הגדולה, אך גם הודיעו שהסיכויים לחלוף עליה אינם גבוהים.

היצפלד בטח צפה במשחק של ריאל נגד ולנסיה לפני כשבועיים וראה איך זו משחקת נכון וסוגרת מצויין את סוללת הכוכבים בפעם השניה העונה. אני מקווה בשביל היצפלד שהוא גם צפה במשחק של ריאל בשבת נגד אספניול וראה איך קבוצתו של לואיס פרננדז, האנג'ייזר עם סוכריות הצ'ופה צ'ופס, מנסה לשחק פתוח ומקבל על הראש שלושה שערים בעשר דקות. עבדכם הנאמן היה באיצטדיון האולימפי בברצלונה וראה קבוצה של שחקנים גדולים שכל אחד מהם יודע מה לעשות עם הכדור בכל זמן נתון, אבל גם אותי הרשים יותר מכל רוברטו קרלוס, שנתן לעניות דעתי משחק מושלם מכל הבחינות.

עניין אותי לדעת כיצד מתייחס הברזילאי עצמו למפגש הערב נגד הגרמנים. אחרי המשחק הוא היה היחיד שענה על כל השאלות, של כל העיתונאים, כולל שלי בדרך לאוטובוס הקבוצה שהסיע את השחקנים לנמל התעופה. עצרתי אותו לשניה ובלעתי את התרגשותי. קרלוס: "באיירן היא קבוצה מצויינת שאסור להקל בה ראש, היא אולי הקבוצה המסוכנת ביותר שיכולנו לקבל, למרות שדווקא הולך לי נגדם באופן אישי. אבל חשוב להבין שריאל לא תתאים את הסגנון שלה לקבוצה שמולה ובטח שאסור לקבוצה כמו ריאל לחשוב על אפשרות של הדחה כבר בשלב הזה. באיירן בוודאי מרגישה את אותו הדבר. בכל מקרה צריך לעבור אותה למרות שהיא משחקת מצויין בביתה ובטח תשעה לנו חיים קשים במינכן".

אחרי שהתפנה לשאלות של כל העיתונאים בחדר, תפסתי אותו לתמנה אישית למזכרת רגע לפני שהוא עלה לאוטובוס. ביקשתי מבחור שעמד שם לצלם אותנו ובעודנו מחכים לפלאש לכמה שנית ארוכות, התחוור לי שכרטיס הזיכרון במצלמה הדיגיטלית שלי בוודאי נגמר (כנראה שג'ורדי קרויף ביזבז לי מקום חשוב). רוברטו קרלוס איבד את סבלנותו וזרק משפט שלווה בפרצוף זועף. "המצלמה שלך דפוקה אחי, קודם תסדר אותה" ונעלם לתוך האוטובוס. פאדיחה לאומית.

אגב, ממורנו טוריצ'לי, האקס הותיק של יובנטוס ופיורנטינה שאפילו לא חימם את הספסל של פרננדז, ניסיתי להוציא סקופ: "יכול להיות שתחזור לפיורנטינה בקרוב?" שאלתי את האיטלקי החביב. "לא יודע", הוא ענה לי והמשיך תוך כדי חיוך ולחיצת יד חמימה, "אולי, אני עוקב אחריהם ותמיד שמח לשמוע על ההצלחות שלהם" (לא שיש כאלה בזמן האחרון). רציתי גם לשאול את רונאלדו על מעבר אפשרי לאינטר ועל ההגעה הצפויה של תיירי הנרי, אבל הוא כבר ברח לי. ראול הנסיך ופיגו העייף (כך טען לפני המשחק ובשל כך פתח על הספסל) בכלל לא ענו על שאלות העיתונאים וזידאן, שדווקא היה נחמד, ברח לי לפני שהספקתי לבדוק איך האנגלית שלו. הערב הם בקור המקפיא של מינכן.

"הסיכויים שלנו", אמר פרנץ בקנבאואר, נשיא באיירן מינכן, "הם 30%". אחרי הכל, ריאל מדריד משחקת כדורגל "התקפי, יפה ומוצלח". קרל היינץ רומיניגה, סגנו של בקנבאואר, נתן לקבוצתו 10% בלבד. מצד אחד, זה נראה כמו ניסיון לעשות פרובוקציה שתעיר את שחקני באיירן מתרדמתם. מצד שני, אם הקבוצה תשחק ביכולת דומה לזו שהיא מציגה בזמן האחרון, הניתוח של שני שחקני העבר נראה סביר בהחלט.

אם באיירן לא תעבור את ריאל, היא עומדת לפני עונה כושלת שכמוה לא נראתה במינכן שנים רבות. את גביע הליגה היא הפסידה להמבורג, בגביע הגרמני היא הודחה על ידי אאכן מהליגה השנייה, בליגה המצב נראה קשה: ורדר ברמן לא רק מוליכה את הטבלה, אלא גם משחקת יותר טוב.

בשבת האחרונה צימצמה באיירן את יתרונה של ברמן בצמרת. באיירן ניצחה בבית את המבורג החלשה 0:1, משער בדקה ה-88. ברמן סיימה משחק חוץ קשה נגד שאלקה 04 ב-0:0 והפער ירד לשבע נקודות. ה"קיקר" כתב: "במשחק גרוע בצורה נוראית הספיקה לבאיירן, שהיתה גרועה בצורה נוראית, הזדמנות אחת כדי לנצח את המבורג בכושר גרוע בצורה נוראית".

לתיאור המשחק השתרבבו תארים כמו "חלש באופן לא יאומן", "עלוב", "איום ונורא", "משחק בלי ראש, בלי תוכנית ובלי התלהבות". רומיניגה העדיף אנדרסטייטמנט: "משחק צנוע... זו לא באיירן שהכרנו". אולי סגן הנשיא מזהה בקבוצה חוסר בביטחון עצמי. שחקני באיירן בלי ביטחון עצמי? זה לא פרדוקס? מסתבר שלא. שלוש דוגמאות:

מיכאל באלאק. באלאק לא שיחק בשבת בגלל ברונכיטיס וחום, אבל גם איתו באיירן לא מצליחה להתרומם. לבד מפציעות חוזרות ונשנות, הבעיה של באלאק היא בעיקר טקטית. בימיו הגדולים הוא שיחק בשיטה שאיפשרה לו לנוע בחופשיות ממרכז השדה קדימה ולתמוך בחלוצים, תוך איום על שער היריב. כך היה בלוורקוזן וכך גם בנבחרת גרמניה. אצל אוטמר היצפלד הוא משחק כקשר דפנסיווי, שמותר לו לעלות קדימה רק כשמטלותיו הושלמו.

גם החופש הרב יותר שקיבל באלאק אחרי הסיבוב הראשון לא הניב פירות. באלאק חושש לעלות ולעשות טעויות, שרק יגבירו את הביקורת. הוא אינו יכול לשאת את באיירן על כתפיו. דווקא ההתעניינות בו מגבירה את הלחץ עליו וגורמת לו להימנע מלקיחת סיכונים, נטייה שאינה מועילה לקבוצה.

אוליבר קאן. השחקן היחיד שתשומת הלב שהוא מושך מתקרבת לזו של באלאק. בזמן האחרון, מה לעשות, פחות בגלל הכדורגל. מאז גביע העולם דעך כוכבו והוא עובר משברים. באחרון שבהם נטש קאן את אשתו לטובת עם מוזגת צעירה בבר ידוע במינכן, שמכנה את עצמה "זנזונת".

גם על המגרש קאהן נקלע לבעיות. הוא נפצע שוב ושוב, אך בגלל נחישות (מוגזמת?) מסרב לפנות את מקומו בשער. כך היה במשחק של גרמניה נגד קרואטיה בשבוע שעבר. קאן נפצע בבסיס עמוד השדרה ומחליפו, ינס להמן, כבר נשלח להתחמם. אבל קאן סירב לצאת. "שטויות. לא כרתו לי את הראש, אין לי סיבה לצאת", אמר אחרי המשחק לכתב טלוויזיה ששאל אותו אם חילוף היה מונע את הטעות שעשה, כשלא תפס כדור גובה שהפך לשער השוויון של קרואטיה.

להמן עצמו יצא במתקפה ואמר שהוא לא מבין מדוע הוא רק מחליף. גם להמן מפגין יכולת מצוינת ובניגוד לקאן, הוא מפגין יציבות. גם מחוץ למגרש הוא שומר על אורח חיים יציב. בלגלוג מסוים אמר להמן שהוא לא יוצא עם בת 24. מכאן התפתחה מה ש"בילד צייטונג" כינה "מלחמת השוערים". לקאן, כמו תמיד, היו עצירות מדהימות נגד קרואטיה. אבל בגרמניה יש הרבה שוערים מצוינים ומה שהפך את קאהן לטוב ביותר היה היציבות. התכונה הזאת חסרה לו כיום. במשחק נגד המבורג בשבת הוא נאלץ לצפות מהיציע, בגלל הפציעה נגד קרואטיה. חסרונו, למען האמת, לא הורגש.

רוי מקאי. החלוץ שהגיע לבאיירן כמבקיע מספר אחת באירופה, מדשדש. בליגה הוא הבקיע אמנם מספר יפה של שערים - 12 ב-19 משחקים - אך החיבור בינו לבין שאר הקבוצה לא מושלם. בשיטה של באיירן, מקאי חייב לרדת כדי לעזור להגנה. כשהוא מנסה לבצע את הפעולה הזאת, שאינה חלק מהרפרטואר הסטנדרטי שלו, החלוץ לא מצליח להגיע במהירות לרחבת היריב כדי לקבל כדורים. אם הוא לא מבצע אותה נמתחת עליו ביקורת קשה ולבאיירן חסרה חוליה בהעברת הכדור קדימה, כך ששוב מקאי אינו מקבל כדורים.

ובכל זאת, בליגת האלופות זה מספיק. מקאי בעט בשלב המוקדם רק שבע פעמים לשער היריבה, חמש בעיטות הפכו לשערים.

בקנבאואר יודע מה באיירן צריכה כדי לנצח: "לרוץ, לרוץ, לרוץ ולהישאר צמודים לשחקני היריבה". זה רוברטו, שהיה שחקן ריאל עד 1997, חושב שצריך לשחוק את ריאל: "מצבי אחד על אחד יכריעו. רק לא להרפות!". את דייויד בקהאם הם ילחצו בחצי של ריאל, מראול הם ימנעו את המסירות אחורה, על זידאן הם יישבו 90 דקות. באלאק יודע: "אם אנחנו פועלים ולא רק מגיבים, בביטחון עצמי טוטלי, ההגנה של ריאל תישבר". מאז פברואר 2000 ניצחה באיירן את ריאל חמש פעמים, ארבעה מהניצחונות היו במשחקים האחרונים ביניהן בליגת האלופות. כך שלפחות הסטטיסטיקה לטובתם.

העובדה שריאל מדריד מגלמת את הגאווה הטוטלית, לא מונעת משחקניה לזהות את האמת. ראול מודה כי הקבוצה לא משחקת לפי הציפיות. "כן, אנחנו עייפים", אמר בראיון ל"קיקר". "במשך חודשים אנחנו משחקים פעמיים בשבוע וזה אחרי הטורניר באסיה לפתיחת העונה. אבל זה כך בכל קבוצה. במשך עונה יש לכל קבוצה עליות וירידות, הדרישות והציפיות מאתנו הן רק גבוהות במיוחד".

בנוסף, הסביר ראול את משחקיה החלשים של הקבוצה על ידי חוזקה של הליגה הספרדית. הרמה, אמר, היא גבוהה וכל קבוצה מתאמצת במיוחד מול ריאל. הקבוצות מכירות את ריאל טוב ולאורך זמן, ובכך יש להן יתרון על פני הקבוצות האירופיות.

ובכל זאת, שחקנים חדשים, מאמן חדש, טקטיקה חדשה? לא השתנה אצל ריאל כלום, טוען ראול. רק בקהאם הצטרף והתפקיד שהוא ממלא בשיטה של ריאל מיטיב עמו. הטקטיקה לא השתנתה. גם המאמן, קירוש, מאמין בהנעת כדור עד למציאת פירצה אצל היריב. זו לא טקטיקה חדשה, התבססות על כדורי עומק אל רונאלדו. אבל אולי זה מצביע על עצלנות בבניית המשחק. משמעותו של המאמן עם אוסף שחקנים כמו בריאל מצטמצמת, כל עוד מדובר בטקטיקה. מצד שני, "השאלה המרכזית, איזה שחקן להציב מתי, באיזו עמדה לאורך העונה - בכך גדולתו של המאמן אצלנו".

סלטה ויגו תארח הערב את ארסנל (21:45, ספורט 5+). למרות החששות של התותחנים, פטריק ויירה יהיה כשיר למשחק. חוזה אנטוניו רייס חוזר לספרד וצפוי לפתוח יחד עם תיירי הנרי בחוד של ארסנל. שמו של מאמן סלטה, ראדומיר אנטיץ', קושר לטוטנהאם, יריבתה המושבעת של ארסנל. במקרה ויפתיע את ארסנל, צפויים אוהדי טוטנהאם לדרוש את הצטרפותו המיידית לקבוצה, אבל משימתו העיקרית של אנטיץ' השנה, היא להשאיר את סלטה בליגה הראשונה בספרד ולא לצאת להרפתקאות אירופאיות.

מונאקו, מובילת הליגה הצרפתית, תתארח אצל לוקומוטיב מוסקבה (19:45), שכבר החלה בהכנותיה לקמפיין הכיבוש מחדש של הליגה הרוסית, לאחר סיימה רק במקום הרביעי בעונה שעברה. דימיטרי סיצ'ב, 'המייקל אואן הרוסי' שנקנה ממארסיי אחרי שלא הצליח בקבוצה הצרפתית, יהיה התוסף העיקרי לקבוצה של יורי סיומין. ספרטה פראג תארח את אלופת אירופה, מילאן (21:45). ספרטה מגמגמת בליגה הצ'כית, מילאן מפרקת את הליגה האיטלקית, אבל "הליגה לא נכנסת לחישובי שמינית הגמר", אומרים בספרטה, שמתכננת להקשות על מילאן.

מערכת וואלה! מוסיפה: מאמן אלופת אירופה, קרלו אנצ'לוטי, מתכוון להקשיב לעצת נשיא הקבוצה, ראש ממשלת איטליה סלביו ברלוסקוני, ולשחק הערב עם שני חלוצים. ברלוסקוני התראיין ואמר כי קבוצתו צריכה תמיד לשחק עם שני חלוצים בחלק הקדמי, ואנצ'לוטי מסכים: "הייתי מעדיף שהסיפור לא היה מגיע לתקשורת, אבל זה נכון. הנשיא שלנו רוצה מילאן התקפית וזה מה שהוא יקבל". בעקבות כך, כנראה תשחק מילאן עם פליפו אינזאגי בחוד לצידו של שבצ'נקו האוקראיני, כשקאקא הברזילאי יתופקד מעט מאחור.