"לקראת אתונה, אסור לי להתפזר"

בחודש ממוצע, ליאור כרמי חותרת בסביבות 500 קילומטר. קילומטר כל חמש דקות וחצי. 65 תנועות גריפה של המים במשוט בדקה. לפי החשבון הזה, וכרמי מצטיינת בחשבון - היא משלימה עכשיו תואר ראשון בפיסיקה באוניברסיטת תל אביב - היא גורפת 178,750 פעם בחודש. משקל כל תנועת גריפה של המים במשוט הוא 25 קילו, ובסך הכל 4,468,750 קילו שכרמי משקיעה אנרגיה כדי להזיז מים.

כרמי בת 28, מגיל 15 היא חותרת. היא צמחה בקבוצת עמק הירדן, ובשנת 1996, אחרי אולימפיאדת אטלנטה, הגיעה לתל אביב. את אטלנטה, האולימפיאדה הראשונה שלה, היא סיימה במקום 13, את סידני במקום 11. "באטלנטה, עצם זה שהגעתי לאולימפיאדה כבר היה ההישג שלי. המטרה היתה עצם ההגעה, נשאר רק לחתור בתחושה של מה שיהיה יהיה". על סידני היא מעדיפה לא לדבר יותר מדי, "לא הייתי מספיק מרוכזת בהכנה. פיספסתי שם הרבה", היא מסבירה, "אבל לקראת אתונה שיניתי גישה. אסור לי להתפזר. העובדה שאני לא מאמנת השנה, היא חלק מזה שאני מתרכזת יותר ופחות מפוזרת".

רגע השיא בקריירה של כרמי נרשם לפני חצי שנה, באליפות העולם באטלנטה. כרמי לקחה מדליית ארד בתחרות למרחק 1,000 מטר, המדליה הראשונה שלה באליפות עולם.

אבל באותה אליפות בדיוק נרשם גם אחד הרגעים הפחות נעימים בקריירה שלה. המרחק האולימפי בחתירת קיאק לנשים הוא 500 מטר, וכרמי נסעה לאטלנטה בספטמבר בעיקר כדי להשיג את הקריטריון לאתונה, מקום 1-7 באליפות העולם. לא משהו גדול מדי בשביל חותרת מנוסה כמוה. הכל הלך מצוין, כרמי סיימה שנייה בחצי הגמר בתוצאה טובה מאוד. שלוש הראשונות בכל מקצה עולות לשלב הבא, כך שבראש כרמי כבר החלה את ההכנות לגמר. המארגנים החזירו אותה למציאות, כשהודיעו שהיא נפסלה.

"פסלו אותי כי לא חתרתי במרכז המסלול. החוק אומר שצריך להשתדל לשמור על המרכז. להשתדל. החוק לא אומר שחייבים. עד היום לא ממש הקפידו על זה, אלא רק הזהירו. בסידני, שני המדליסטים הראשונים קיבלו אזהרות כי לא חתרו במרכז. אותי פסלו. סתם פסילה מיותרת". "פסילה אומללה", אומר זיו בן יוסף, שאימן את כרמי במשך חמש שנים (1996-2001), "היא עשתה שטות, זו היתה אשמתה לחלוטין".

בגלל הפסילה באליפות העולם, המצב של כרמי קצת הסתבך. תחרות הקריטריון הבאה לאתונה תהיה באליפות אירופה בפוזנאן במאי. אבל קודם כל היא תצטרך להוכיח שהיא הישראלית שתייצג את ישראל בפוזנאן, ועל הכרטיס הזה מתחרות גם עדי גפני ולריסה פסחוביץ'. "בחמש השנים האחרונות, כל פעם שליאור עמדה עם הגב אל הקיר, במאני טיים, היא היתה טובה", מאבחן בן יוסף, "באליפות העולם באטלנטה היא נפסלה ב-500 מטר ואחרי זה לקחה ארד ב-1,000. להיפסל במרוץ קריטי, לעשות הפרדה, לרדת למים ולקחת מדליה, זה מעיד על יכולת מנטלית להתגבר על מצבים קשים".

רגע השיא בקריירה של כרמי נרשם לפני חצי שנה, באליפות העולם באטלנטה. כרמי לקחה מדליית ארד בתחרות למרחק 1,000 מטר, המדליה הראשונה שלה באליפות עולם. אבל באותה אליפות בדיוק נרשם גם אחד הרגעים הפחות נעימים בקריירה שלה. המרחק האולימפי בחתירת קיאק לנשים הוא 500 מטר, וכרמי נסעה לאטלנטה בספטמבר בעיקר כדי להשיג את הקריטריון לאתונה, מקום 1-7 באליפות העולם. לא משהו גדול מדי בשביל חותרת מנוסה כמוה.

הכל הלך מצוין, כרמי סיימה שנייה בחצי הגמר בתוצאה טובה מאוד. שלוש הראשונות בכל מקצה עולות לשלב הבא, כך שבראש כרמי כבר החלה את ההכנות לגמר. המארגנים החזירו אותה למציאות, כשהודיעו שהיא נפסלה.

"פסלו אותי כי לא חתרתי במרכז המסלול. החוק אומר שצריך להשתדל לשמור על המרכז. להשתדל. החוק לא אומר שחייבים. עד היום לא ממש הקפידו על זה, אלא רק הזהירו. בסידני, שני המדליסטים הראשונים קיבלו אזהרות כי לא חתרו במרכז. אותי פסלו. סתם פסילה מיותרת". "פסילה אומללה", אומר זיו בן יוסף, שאימן את כרמי במשך חמש שנים (1996-2001), "היא עשתה שטות, זו היתה אשמתה לחלוטין".

בגלל הפסילה באליפות העולם, המצב של כרמי קצת הסתבך. תחרות הקריטריון הבאה לאתונה תהיה באליפות אירופה בפוזנאן במאי. אבל קודם כל היא תצטרך להוכיח שהיא הישראלית שתייצג את ישראל בפוזנאן, ועל הכרטיס הזה מתחרות גם עדי גפני ולריסה פסחוביץ'. "בחמש השנים האחרונות, כל פעם שליאור עמדה עם הגב אל הקיר, במאני טיים, היא היתה טובה", מאבחן בן יוסף, "באליפות העולם באטלנטה היא נפסלה ב-500 מטר ואחרי זה לקחה ארד ב-1,000. להיפסל במרוץ קריטי, לעשות הפרדה, לרדת למים ולקחת מדליה, זה מעיד על יכולת מנטלית להתגבר על מצבים קשים".

כרמי מנסה לחשוב על דימוי לענף שהיא מתחרה בו. "מולי אפשטיין, שהיה הפרשן של תחרויות הקיאק בסידני, אמר שזה כמו לרוץ שמונה מאות מטר על קורה. אין לי השוואה יותר טובה. בשביל שתהיה יציב ותוכל לשמור על שיווי משקל, צריך לחתור כנראה 5,000 קילומטר בשנה", אומרת כרמי. "היום, כשאני חותרת, אני כבר לא חושבת על ההיגוי למשל, כי הכל בא לי אוטומטי. צריך לחתור הרבה כדי שהחתירה תהיה הרגל תנועתי, כמו טבע שני. לא לחשוב על מה שאתה עושה ולהתמקד בדברים הקטנים יותר, כמו הטכניקה של הגריפה כשהשרירים כבר שרופים".

כרמי מסבירה שעל תנועת הגריפה עובדים שעות באימונים, כדי להגיע לשלמות. אחר כך מצלמים בוידיאו ומנתחים את הטעויות. "כל דבר שאני משנה, אני צריכה להפוך להרגל תנועתי, אחרת הכל יילך לאיבוד מישהו אמר לי פעם שכדי להפוך תנועה להרגל תנועתי, צריך לחזור עליה 50 אלף פעם". ולהתאמן ולהתאמן. 500 קילומטר בחודש, 65 תנועות של המשוט בדקה.

כל הסיפור של הקיאקים נכנס לסירה אחת צרה, ברוחב מתניים לערך, ששוקלת 12 קילוגרם.

כשנכנס אדם לקיאק ומתיישב בו, מרכז הכובד של הקיאק עולה. תזוזה אחת לא נכונה, עשויה להפוך את הקיאק למים. בירכתיים של הקיאק מוצב הגה, שנשלט בעזרת חבלים על ידי הרגליים של הספורטאי. הרגליים מונחות על לוח, שתפקידו העיקרי הוא להוות משקל נגדי לתנועות הגוף והגריפה, כדי לשמור על יציבות.

חתירה בקיאק דורשת הרבה קואורדינציה. סדר הפעולות לחתירה הוא הכנסת המשוט למים, דחיפת הלוח בעזרת הרגל, סיבוב אגן, אחריו סיבוב הגב. בשלב הבא היד כבר מתחילה למשוך את המשוט מהמים. כל פעולה כזאת אורכת שברירי שניות.

תחרויות הקיאק מתקיימות באגמים או בתעלות חפורות, כמו באתונה. עומק המים משפיע על החתירה, מאחר שמים רדודים גורמים לגלים ולשיבוש שיווי המשקל של הקיאק. חותרים טוענים שמסלול קיאק שעומקו שישה מטר הוא אידאלי. עומקה של התעלה באתונה, שבה יתקיימו המקצים, הווא שני מטרים וחצי.