מטפלים באלימות. יהרגו את הכדורגל

כשאחיו של אדהם שביטה מבקש מההורים שלא לשלוח את ילדיהם למגרשים, וכשכל כדורגלן שמקבל מקרופון מספר כמה אירועי השבת האחרונה מוציאים לו את החשק מכדורגל, כל מי שהמשחק הזה יקר לו חייב להיות מודאג. לא רק ממצבו של אדהם והמצוקה של משפחתו, כי אם גם ממה שמחכה לאוהדי הכדורגל בתקופה הקרובה במגרשים. לא שביקור באצטדיוני הפאר של ישראל היה תענוג גדול עד היום, אבל עם העליהום על אוהדי הכדורגל של גופי התקשורת הגדולים, חברי כנסת, שרים ושאר מומחים לעת מצוא, זה הולך להיות הרבה יותר גרוע.

נכון, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש אלימות בקרב אוהדי הכדורגל בישראל, אבל זאת אינה חורגת מהאלימות היומיומית בכל רבדי החיים שלנו, מהכנסת, דרך הכבישים ועד לספורט. ואגב, פצצת התאורה שנחתה באופן טראגי על ראשו אדהם שביטה בגלל הרוח ומזג האוויר הסוער בשבת היא אולי סכנה שיש לאסור, אבל בטח לא תוצאה של מעשה אלים שנועד לפגוע במישהו. גם באירופה "הנאורה" מתקשים לטשטש את החיבור בין משחק ההמונים לאופי האלים של אותם המונים - חיבור שתמיד, אבל תמיד, הלך ביחד. בספרד, רק העונה נרצח אוהד ויציע מלא אוהדים התמוטט, באיטליה מאמן התקוטט עם אוהדים והאנטישמיות שוב הרימה ראש ביציעים. גם באנגליה אפשר לשמוע קללות עסיסיות בטריבונות, אם כי שם בדרך כלל מדובר באנשים בודדים, שהרי יציעי הפרמיירליג הפכו כבר מזמן נחלתם של העשירים בלבד.

מי שביקר בקאמפ-נואו, בברנבאו ואפילו באולד טראפורד, לא יכול היה שלא "להתרשם" מאווירת הקונצרט הנעימה ביציעים. זה סבבה בתור תייר, אבל די מרגיז בתור מי שהולך בקביעות למשחקים ולוקח את עידוד קבוצתו קצת יותר ברצינות. מה לעשות והאוהדים שלנו מתלהבים יותר, וקשה להאשים אותם בזה, ממה שקורה באולימפיקו של רומא ובאיצטדיון של שומי באתונה (קחו לדומא את תצוגת העידוד במשחק האליפות של מכבי ת"א, או אפילו במשחק ההוקרה לאבי נמני בשבוע שעבר). באוהדים האלימים, שבאים לכדורגל רק כדי לפגוע ולפצוע, צריך לטפל כמו מה שהם - עבריינים, אבל הרוב הגדול, שבא לעודד ומחפש את הצבע, הקצב, השייכות וההתרגשות, הוא זה שנותן את הטעם לקיומו של הכדורגל המקצועני. אז למה נדמה שמנסים בכוח להוציא לו את החשק?

זה התחיל לפני כמה שנים, כשאסרו על האוהדים להכניס למגרשים דגלים עם מקלות, זה המשיך כשהחליטו להשאיר בקבוקי שתייה (גם מפלסטיק) בחוץ והיום כבר מסמנים גם את הסנדיבצ'ים, שהרי אפשר להחביא בהם אבוקות. בלי אוכל ובלי שתייה, הנערים והחיילים שמרכיבים את רובו של הקהל המסור יצטרכו להוציא הרבה יותר ממאה שקלים על כל שבת אמיתית של כדורגל. מה שעתיד לקרות הוא אחד משני דברים: או שלא יבוא קהל, או שהקהל יהיה פחות צבעוני. בשני המקרים המשחקים ייראו פחות מעניינים והרמה המקצועית תרד במקביל (שהרי אין שחקן שלא מעדיף לשחק מול איצטדיון מלא ורעשני).

אין ספק שבסכנות הקיימות במגרשים צריך לטפל, בנחישות ובאופן מיידי, אבל הרעיונות על ענישה קולקטיבית שנזרקים בימים האחרונים, ושחלקם כבר קורם עור וגידים, הם ניתוח שאולי יצליח - את החולה הם בטוח יהרגו. מדברים על סגירת איצטדיונים, השבתת הליגה, הגברת הפיקוח על הכנסת אביזרי עידוד למגרש על ידי בדיקות שישכנעו אנשים לשלם 19.90 ולשבת בסלון. פועלים להוספת שוטרים סמויים ומצלמות נסתרות והחמרה בעונשים לעבריינים. חלק מהרעיונות הללו כדאי וצריך לבצע, אבל המשותף לכולם הוא שאף לא אחד מהאנשים שהעלו את הרעיונות הללו, ניסה לדבר עם האוהדים.

ההתעלמות הזאת מהאוהדים, שעבורם ובזכותם קיים הכדורגל המקצועני בארץ היא תופעה לא חדשה. אני כבר לא מדבר על הפקעת המחירים ורמת המתקנים, אלא על היחס לאוהד מצד רוב הקבוצות בארץ - יחס משפיל עד לא קיים. שיא השיאים (עם כל הכבוד לאובר-מתבכיינים מה'שחקן ה-12') הוא איסור הכנסת ניירות קונפטי ליציעי קריית אליעזר - על מנת שהבחורצ'יק שמנקה את האיצטדיון, יוכל ללכת הביתה מוקדם יותר בסיום המשחקים. שיהיה בריא.

למשטרה מצידה יש אינטרס כלכלי להעלות את מספר השוטרים המאבטחים את מגרשי הכדורגל שלנו, ומקרים כמו אלו שקרו בדרבי עוזרים לה במישרין. הבעיה היא שבכל פעם אנחנו גם מקבלים הוכחה מחודשת לכך שמספר רב יותר של לובשי מדים ביציעים לא בהכרח מונע טרגדיות. לעתים הוא אף מגביר אותן.

ההתאחדות תצא בקרוב במסע חינוכי (ויקר) נגד אלימות והשימוש במה שעכשיו מוגדר בפי כל כאמל"ח (אמצעי לחימה), למרות שמי שבאמת נלחם פה, זה דווקא הקבוצות באוהדים. ומה יקרה? שחר, לוני ושות' ייאלצו להוציא עוד יותר קצת כסף על תיגבור הכוח המשטרתי במקום על שיפור חוויית הכדורגל, מחזיקי זכויות השידור יחגגו ובוודאי יעלו את מחירי הצפייה במשחקים בטלוויזיה, והענף ימשיך להדרדר לתהומות אליהם שקע ומהם מתקשה להתרומם הכדורסל.

לאוהדים של היום יש אתרי אינטרנט, מנהיגות מסודרת ויכולת משופרת בהרבה של שליטה על ההמון. למרות שבעבר נעשו נסיונות הידברות מצד האוהדים לפני משחקים גדולים, המשטרה תמיד דחתה מפגשים בין נציגיה לבין אלו של שמממנים את שכרה. חבל, כל מה שצריך לפעמים הוא פשוט לדעת עם מי לדבר.