הגיבורה הבאה של אמריקה

תמי קרו חלמה על האולימפיאדה מגיל שמונה, כשקפצה למים בפעם הראשונה בבית ספר היסודי בסיינט לואיס בו למדה. מהר מאוד היה ברור שהכיוון שלה לא יהיה שחייה תחרותית, כי אם שחייה צורנית. 18 שנה לאחר מכן קרו אכן עשתה את הקריטריון האולימפי ומצאה את עצמה במשלחת האמריקאית לאולימפיאדת אתונה 2004.

אלא שבוקר קפוא אחד, בסוף פברואר 2003 בכביש 108 בכניסה לסנורה, קליפורניה, הפך את קרו לסיפור הטראגי של המשלחת האולימפית האמריקאית. השעה הייתה שש בבוקר כאשר הניסאן בה נהגה קרו החליקה על השלג והתנגשה חזיתית בעץ הניצב בצידי הדרך. איתה במכונית היו חברה לחיים קודי טאטרו וילד בן 12, בראד סינגר. החבר והילד נהרגו במקום, תמי איבדה את ההכרה. הכרתה שבה אליה רק בבית החולים, שם הודיעו לה הרופאים שהיא זקוקה להשתלת מתכת בידה, בתוספת חיזוק של 12 ברגים.

כמעט שנה לאחר מכן, ביום הולדתה ה-27 שחל ב-23 לינואר, קרו התייצבה מול שופט וחבר מושבעים. היא סיפרה מה קרה באותו בוקר אומלל. לאחר לילה של שתייה שכלל כוס יין, קצת מרטיני ושוט של טקילה, היא חזרה הביתה לפנות בוקר. בבית ישנו בראד וקודי. לאחר שעתיים היא העירה אותם והם יצאו לעבר העיר סנורה, שם שהו הוריו של סינגר, שהחלו את חופשת הסקי שלהם. קודי היה המורה להתעמלות של בריאן ושכן של סבתו, שגרה לא רחוק. בראד העדיף להצטרף להוריו בחופשת הסקי רק ביום שלמחרת, מכיוון שבביה"ס התיכון בו למד היה משחק בייסבול חשוב יום לפני כן. הוא בילה את היום אצל הסבתא ואח"כ הלך לישון אצל המורה שלו. קודי אמר להורים שלא איכפת לו לנסוע להרים, מכיוון שידע עד כמה חשוב המשחק לבראד ושאם הוא כבר באזור, הוא יישאר לזמן מה.

השלושה יצאו לדרך ב-4:50, כאשר בחדשות של ארבע הודיעה מחלקת התנועה של קליפורניה שהתנאים בכביש 108 גרועים ושהכביש רטוב מהשלג שהפשיר והראות הלקויה. קצת פחות משלוש שעות לאחר מכן קרתה התאונה. בבדיקת האלכוהול בדמה של הנהגת לא נמצא אלכוהול ברמה כזו שאמור היה להפריע לה לתפקד כראוי. היא טענה שהיא נסעה כל הדרך במהירות המותרת, אך בוחני התאונה טוענים שהמהירות הייתה הרבה יותר גבוהה.

השימוע המוקדם במשפט של תמי זיעזע את המחוז. לשאר אמריקה הוא עוד לא הגיע, אבל עם הפוטנציאל ההוליוודי שטמון בו, זאת רק שאלה של זמן עד שתמי תהפוך לסיפור האמיתי של המשלחת האמריקאית לאתונה. סיפור ממנו כולם - חוץ מהמשפחות של ההרוגים - יגזרו קופון. למה אתם שואלים? תקראו עד הסוף.

כשהגיע רגע הפסיקה, פרץ האולם כולו בבכי. גם השופטת קראה אותו כשדמעות בעיניה. היא שלחה את תמי ל-90 יום מאסר וחייבה אותה לשלם סכום של כמעט 23 אלף דולר לכל אחת מהמשפחות. המאסר, קבעה השופטת, יתבצע רק לאחר האולימפיאדה, ומתן גזר הדין יינתן רק לאחר 90 הימים שבהם תמי תשב בכלא. במילים אחרות, סעי לאולימפיאדה, תנסי להביא מדליה, ואז, כשתגיעי לכלא, תנסי להמיר אותה בסיגריות.

ההורים של קודי היו המומים כמו כולם ממתן גזר הדין: "אנחנו כועסים על תמי כעס רב על כך שהרסה לנו את החיים. אבל אנחנו יודעים שקודי שלנו היה רוצה שהיא תיסע לאולימפיאדה. הוא אפילו קנה כבר כרטיסים לאולימפיאדה ותכנן לבלות את הקיץ באתונה. אנחנו לא מאשימים את תמי, רק כועסים, אבל יודעים שהבן שלנו היה אחראי לתאונה הזו בדיוק כמוה".

ההורים של בראד בן ה-12 היו פחות מתחשבים: "אנחנו מעולם לא היינו נותנים לבראד לישון מחוץ לבית אם היינו יודעים שתמי מתכוונת לנהוג. אנחנו סמכנו על קודי שינהג. לא משנה מה יהיה גזר הדין, אנחנו לא יכולים להחזיר את הילד שלנו".

אמא של תמי נשמעה נחרצת אף היא: "מאשימים את הבת שלי, אבל לולא חופשת הסקי של ההורים של בראד, ספק אם בתנו הייתה מוצאת את עצמה במכונית בבוקר ההוא".

תמי עצמה, כשעמדה לראשונה מול התקשורת (המקומית), היתה קרובה להתמוטטות: "אתם לא מבינים מה עובר עליי, זה יותר גרוע מכלא. המחשבות, הכותרות בעיתונים. האולימפיאדה זה כל מה שנשאר לי בחיים. אני מבקשת מכם לתת לי לייצג אתכם בכבוד".

ההחלטה הסופית אם יינתן לה לייצג את ארצות הברית נמצאת כמובן בידי הוועד האולימפי האמריקאי, שעד היום לא התייחס רשמית לעניין. נראה שהסיבה לשתיקה היא שהוועד מעולם לא התנסה במקרים כאלה בעבר ואין לו מושג מה הוא צריך לעשות עם הספורטאית, שנכון לעכשיו, רגע אחרי שתחזור מאתונה, נכנסת אל מאחורי סוגר ובריח.

מי שכן הסכים להגיב הוא מאמן הנבחרת האולימפית של האמריקאיות: "תמי לא התאמנה כמעט חצי שנה בשל המתכת והברגים בידה, ומאז היא לא מפסיקה להראות כושר מדהים, אפילו יותר מלפני עשיית הקריטריון. אין לי ספק שעכשיו יותר מתמיד היא חייבת להשתתף באולימפיאדה. לפחות מהפן המקצועי".

אז מה היה לנו פה? תאונה מזעזעת, שניים שמתו הרבה בטרם עת, פציעה שכמעט חיסלה קריירה, מאסר בהמתנה לשבעה חודשים ואולימפיאדה אחת שעדיין לפנינו. תזכרו את הסיפור הזה, אתם עד תשמעו עליו הרבה.

הכתבה הזו ראתה אור בחודש פברואר. מאז עברו על קרו חודשיים נוראיים בהן נאסר עליה לצאת לתחרויות הכנה נוספות מחשש שתברח. היא שמרה על זכות השתיקה ונתנה לעורכי הדין ולעיתונאים לדבר בשמה. לפני כחודש רוב האמריקאים נתקלו בסיפור שלה ובהחלטה ללא יד מכוונת מלמעלה, החליט עיתונאי הספורט להתיחחס מעתה לקרו כספורטאית נטו והחלו לנתח את הסיכויים שלה לזכות במדליה.

מתחת לפני השטח כולם יודעים שהיא הולכת לכלא עם מדליה או בלי מדליה. השאלה היא עם כמה כסף היא תיכנס לכלא. זכיה במדליה מעריכים המומחים, וזה כמובן היה שקוף, תהפוך את החיים שלה אחרי הכלא, לנוחים יותר מבחינה פיננסית.