למה לא לקחתי את הגלולה האדומה? (חוויית סופרבול ציונית)

זה היה סופורבול תחת סימני שאלה רבים. הגדול שבהם הוא ללא ספק איפה למען השם נמצאים אותם כלי נשק להשמדה המונית שכל הזמן אמרו לנו שנמצאים אי שם ובגלל זה אי אפשר לעלות על הטיסה הראשונה ליוסטון ולחוות ממקור ראשון את עמק הסיליקון החדש למשפחת ג'קסון. במחשבה שניה, אני חושב שמצאנו את הנשק. יוסטון, יש לנו בעיה. אבל למה להקדים את המאוחר?

הכל התחיל לפני עשרה ימים, הייתי במצב רוח גרוע במיוחד ועדיין לא יצאתי מהמיטה. זה כנראה אותם ימים שאתה לא אמור לצאת מהמיטה אבל במקרה שלי לא ממש היו לי ברירות, איזה מטורף לא הפסיק לצעוק- יייאאללה כולם לקום! השכמה מחלקה 2! לקום כוווולם!!

זה ללא ספק אחד מאותם שלבים בחיים שבהם אין לך שמץ של מושג מה קרה, אבל ברור לך שאתה מפסיד. ברוך הבא לחיל הרגלים. המחשבה הטבעית הבאה הייתה לזרוק לבחור שלא מפסיק לצעוק, אינטרספשן, טסטוורדי סטייל, אבל שום כדור ביצתי לא היה באזור, ולמען האמת לא היה שום אזור באזור.

אני לא ממש זוכר את הפרטים, אבל אני זוכר שנעלתי את נעלי הספורט לקראת אותו פרק סוריאלסטי וחסר הסבר: מד"ס הבוקר. שמעתי את עצמי צועק ביחד עם עוד 20 חבר'ה "הק-שב" ובדיוק הבנתי שממש, אבל ממש קר לי לעמוד בבגדים קצרים בלב החורף על גבעה בלי שם (בטח שיש לה שם - משהו כמו "הגבעה שאני לא רוצה להיות עליה") אי שם באזור המכונה שטח אימונים חטמ"ר אי שם.

המ"כ, שנראה בעליל לא מרוצה מהעובדה שהוא ער ולא ישן כמו שאר המכ"ים, מלמל משהו על חשיבות הריצה ויצא בצליעה, תוך כדי שהוא מדדה בפראות ומשמיע קולות חרחור שהיו, ללא ספק, מקנים לו מקום של כבוד במחלקה לכשל ריאתי בכל בית חולים.

ואז זה היכה בי כרעם ביום בהיר!

פגע בי ברק!

לא באמת פגע בי ברק, היו עננים כל היום ודיברו על סופות רעמים באזור, ואני, איך אומרים... רכבתי על ברק או משהו כזה.

אני לא זוכר הרבה ממה שקרה, אבל אני כן זוכר שהתקשרתי לחבר שלי שכבר סיים את חלקו בבניית העם והמדינה והודעתי לו בשמחה ובאושר שיש לי 20 גימלים.

למשמע החדשות התחרשתי שכן החבר הטוב שלי, נקרא לו ירון, צרח באקסטזה שלא הייתה מביישת את דיק וורמיל אחרי הסופרבול. כשחזרה אלי השמיעה ניסיתי לחזור ולהתחבר למצב הליגה, סוף ינואר תמיד מהווה תקופת שיא ביחסי האהדה שלי לקבוצתי האהובה, הלא היא האריזונה קארדינלס, וקיוויתי שירון ישמח אותי ויבשר לי על משחק סופרבול עם ג'ף בלייק ומרסל שיפ.

אחרי שחזרה אליי הכרתי, והבנתי שקבוצתי האהובה שוב כשלה במשחק המכריע של העונה (מחזור 1, הפסד לדטרויט למי שלא זוכר), איבדתי את ההכרה. ג'ייק דלהום, המחליף של קורט וורנר ב-NFL אירופה, הוא אחד משני הקווטר-בקים הפותחים במשחק?! מה קרה לרודני פיט? ואיפה לעזאזל לוייר מלוי משחק? באפאלו? למה לא לקחתי את הגלולה האדומה?! איזו מציאות אומללה זו שקרוליינה בסופרבול ואריזונה... נו טוב.

אבל הנתון ששבר אותי לחלוטין הוא שהגענו כבר לסופרבול XXXVIII. איך הזמן רץ בצבא... אני זוכר שרק אתמול היו פרסומות לסופרבול XXXVI או, שבעצם זה רק METV משדרים את מיטב ההופעות מסטודיו B. אה... יוסטון, יש לנו בעיה, שוב.

את שארית הזמן שנותר לי אחרי שסיימו לבדוק שכל המערכות החיוניות שלי פעולות, הקדשתי כדי לסגור פערים. המשחק האחרון שראיתי היה סופרבול X>2X=Y או משהו כזה, טום בריידי הוליך את הפטריוטים לניצחון על סט. לואיס. מאז, המשחק היחיד שראיתי היה בליגת הפלאג פוטבול של קריית ארבע, וגם שם הייתי מאבטח. הלבנים ניצחו ב-10 למי שתוהה.

ירון הסביר לי את כל המהלכים המדהימים שהיו העונה וחיבר אותי מחדש לליגה. החל מקורדל סיוטארט שחזר לשחק רע, דרך דרו בלדסו שחזר לימי ניו אינגלנד. ירון נתן לי ציטוטים של שחקני ומאמני אוקלנד (הקבוצה הכי טיפשה באמריקה), והראה לי מראות קשים, וורן סאפ רוקד אחרי ט"ד, וויני טסטוורדי משחק פוטבול. עד היום קשה לי להרדם שאני חושב על דרו בריס... בררררר... אם הוא ק"ב הליגה באמת ברמה נמוכה.

בכל אופן, ירון דאג להכין אותי לסופרבול.

כבר משעה ארבע אחרי הצהריים ירון התנחל אצלי בחדר, וכל הניסיונות שלי להסביר לו שיש עוד שבוע עד למשחק כשלו.

ביום המשחק עצמו הוצאתי את ירון מהחדר, בעיקר כדי לאוורר את החדר, והכנסתי פנימה את הטלוויזה החדישה, שלקחנו מהסלון, במיוחד בשביל האירוע הגדול של השנה.

כבר ברגע הראשון של השידור נזכרתי למה לא דיברתי עם ירון מאז סופרבול OOOUUUYYYYZZ. הבנאדם נכנס לאטרף ולא הפסיק לשגע אותי בנתונים חסרי כל ערך. כעבור זמן-מה הבנתי שירון לא נמצא בחדר, אלא זה ה-NFL שהחליט להעניש את כולנו ולשלוח לנו את השידור הבינלאומי (הידעתם שלכל מספר יש משמעות אחרת? באמת!). ירון חזר והודיע בעצב רב שלא נראה את הפרסומות המקוריות אלא רק את אלה של ESPN, עד עכשיו אני לא מבין מה רוצה למכור האירי הקרח שמדבר על כדורגל, ירון נשבע שזה פרסומת לבאד לייט, אני די בטוח שזאת חברה.קום.

הרבע הראשון של המשחק התחיל ואחרי 7 הרחקות כדור עברנו לפלייבוי, לפחות שם יש קצת אקשן. בערך בסוף הסרט "זרים בלילה עם נעל אדומה" העברנו חזרה לסופרבול כדי לראות את ג'נט ג'קסון מפרסמת מנתח פלסטי מוכשר, ואת ג'סטין טימברלייק מפרסם אבקת מוח. חזרנו לפלייבוי.

בשעה שש בבוקר, מתוך אינסטינקט, בעטתי בירון והוא פגע בשלט והתמונה חזרה לסופרבול. התוצאה 29:29 לטובת הרעים. ירון ואני, שלא ממש הבנו לאן הלך ה-0:0 שהתרגלנו אליו, ניסינו להבין מי מוביל ומי הולך לנצח. בניסיון לברר מה הולך פה בעטתי בטלוויזיה, והממיר בתגובה יצא למסע שורשים, מהקומה השלישית אל הקרקע, בלי חניית ביניים. בלית ברירה שמנו את הקסטה מלפני שלוש שנים וראינו איך וינטארי משחיל שער ניצחון. אחר כך התרגשנו כשבריידי קיבל את הקדילאק והטיול לדיסנילנד ושנאנו את מייק מארץ' על השחצנות שלו.

אחר כך מישהו אמר לנו שבריידי שוב לקח הבייתה אוטו ווניטארי שוב כבש שער ניצחון הבנו: יש תקלה במטריקס.

למה לא לקחתי את הגלולה האדומה?!