הלילה שבו נולדה שושלת

בכל כמה שנים נולד לו "הסופרבול הגדול בהיסטוריה". ב-97 זה היה המשחק בין גרין ביי לדנבר, ב-2000 הפוטו-פיניש האדיר בין סט. לואיס לטנסי וב-2002 המשחק בין הפטריוטס לראמס. לא בטוח שהמשחק שנערך בערבו של יום ראשון היה הטוב ביותר, אבל הוא בהחלט מועמד חזק, לא רק בגלל התוצאה הסופית המפתיעה כשלעצמה, אלא בעיקר בזכות הדינמיקה האדירה שלו. משחק מוחלט של הגנות מחצית שלמה פחות חמש דקות, והסרת כפפות טוטאלית עד לקרב יריות בכל שנייה נוספת. זה היה משחק שייכנס לפנתיאון של אוהדי הפוטבול, וכמה טוב וכיף שהוא נגמר בצד הנכון.

מי היה מאמין שקרוליינה תשים 29 נקודות על הלוח כמעט ללא משחק ריצה? מי היה מאמין שקרב צפוי בין ההתקפה של ניו אינגלנד להגנה של הפנתרס יהפוך לקריסה של הקו האחורי של הפטריוטס מול המוח והלב העצומים של דלהום? מי היה מאמין שריקי פרוהל שוב יעשה את הטאצ'דאון המשווה רק כדי לראות את אדם וינאטיירי משחיל את הבעיטה המסיימת, ממש כמו לפני שנתיים? מי היה מאמין שההגנה שלא נתנה העונה טאצ'דאון מ-40 יארד תיתן אחד מ-39 ואחד מ-85(!) יארד, יחד עם טאצ'דאון ריצה ל-33 יארד? כדאי להתחיל להאמין, אין ברור בפוטבול. ידענו את זה קודם, אנחנו מודעים לכך עוד יותר עכשיו.

אחרי כל הדיבורים על כך שהפנת'רס ייאכלו על ידי הפטריוטס ושיתרון של שתי החזקות כדור לניו אינגלנד (כפי שגם אנוכי סברתי) יגמור את המשחק, בא ג'ון פוקס ולא הפסיק להוציא טריקים מהשרוול.

הוא עשה את זה לא מעט בזכות אחד הקוורטרבקים המבריקים בליגה השנה, שחקן מחומר מיוחד שלא סובל מרגשי נחיתות באף רגע נתון במשחק. לו קרוליינה היתה מנצחת דלהום היה הופך להיות המצטיין, ובצדק. ההתקפה של קרוליינה נתנה בערך 300 אחוז יותר ממה שציפו ממנה, וכל זה עם 49 יארד ריצה של סטיבן דייויס. דיברו על כך שניו אינגלנד לא תרשה לפנתרס מה שהראמס והאיגלס הירשו להם לעשות, והם ירקו בפנים של כל המומחים ובגדול. הפנתרס הם קבוצה שיודעת לנצח משחקים צמודים, לרוע מזלם הם נתקלו בקבוצה שיודעת יותר, רק קצת יותר.

הם עשו לנו בכוונה. זאת אומרת, לא שהם לא יכלו לנצח ב-40 הפרש כמו שהפרשנים הבטיחו לנו, הם לא רצו. הכל מתוכנן, האיבוד של טום בריידי כדי שקרוליינה תעלה ליתרון, ההתמוטטות הפתאומית של טיירון פול באגף, הבעיטות הכושלות של וינאטיירי והדז'ה וו הכל כך מוכר מלפני שנתיים - הם פשוט לא יודעים אחרת. אבל כשהתפזר העשן פתאום ספרנו עד 15. חמישה עשר נצחונות רצופים, אימפריה בכחול-לבן. אחרי שיתפזר עשן החגיגות אפשר יהיה להתפנות לתהיות איך קרסה ההגנה ואיך תיראה הקבוצה בעונה הבאה, עם או בלי טיי לו.

"הוא מחטיא, יש גבול כמה ווינר אתה יכול להיות" אני מגלה פסימיות אבל למזלי וינאטיירי לא שומע ומשחיל בעיטה שהיתה נכנסת גם מ-60 יארד. אחרי נאומי ההתלקקות של בוב קראפט ובריידי ירדנו לקנמור סקוור השוקק. לפני שנתיים זה היה ספונטני, הפעם הפיקוח המשטרתי היה כבד ולא איפשר השתוללויות. אסף צועק לנו להגיע מהר ויניב מוציא את המצלמה ונותן הבזק על בחור המטיל את מימיו בפח אשפה בתא הכספומט. "צודק, גם אני בבנק הזה, השירות שלהם לא משהו, אני איתך אחי" אני צועק לברנש לאחר שרכס את מכנסיו והוא נותן לי צ'פחה ידידותית בדיוק עם היד שסיימה זה עתה לנער.

גזרי עיתונים נשרפים, בחור צעיר זורק עגלת סופר שמצא על עציצים ותמרורים, אבל כנראה לא מספיק שתוי לנסות על ויטרינות של חנויות למרות העידוד מסביב. השוטרים עושים סוף לדובדבן של הערב ומעירים לבחורה שנותנת לכולם להציץ לה בחזה אה-לה-מרדי גרא. אחר כך אף אחת כבר לא הרימה את החולצה ואיבדנו עניין.

את הסיור סיימנו מאתיים מטר משם, בפנוויי פארק האלמותי. הצטרפנו לחבורת צעירים שתויים שצעקה "יאנקיז סאק" והשכיחה מאיתנו ערב אחר ומר השנה. ה-16 באוקטובר מת, יחי ב-1 בפברואר, הלילה שבו נולדה שושלת. ובסוף, עם הפיקוח המשטרתי, יואש מספר לי שליד הבית שלו הפכו חמש מכוניות.

ההיסטוריה נקבעת לעתים על ידי רגע אחד קטן ובודד. קצת מטריד לחשוב מה היה קורה לו מו לואיס לא היה משבית את דרו בלדסו ב-23 בספטמבר 2001 ומגלה לעולם את הקוורטבק הטוב ביותר שצמח במילניום הנוכחי.