איך יתפקד דוד בתור גולית?

סופרבול 38 ייערך מחר בלילה, 01:30 לפנות בוקר יום שני (שידור ב-ESPN וב-METV). הניו אינגלנד פטריוטס של 2003 מול הקבוצה שהכי מזכירה את הפטריוטס של 2001 - הקרוליינה פנת'רס. טום פצצת-אטום מול דלהום היהלום, ריקי מאנינג מול טיי לו, השועל הצעיר (פוקס) מול השחמטאי הותיק (בליצ'יק). רק בלילה שבין הראשון לשני בחודש פברואר ייפתר הפאזל המורכב של עוד עונה ב-NFL, אבל דבר אחד כבר ברור אחרי גמרי החטיבות של יום ראשון שעבר: הקלישאה העתיקה של "התקפות מנצחות משחקים, הגנות לוקחות אליפות" מעולם לא היתה נכונה יותר.

ניו אינגלנד היא קבוצה מהסוג שכמעט בלתי אפשרי למצוא בספורט. היא תמיד תעשה הכל בשביל להחזיר את היריב למשחק ובסופו של דבר לנצח. תרצו, סוג של סאדיזם, כמו ילד שמקרב בננה לכלוב הקוף בגן החיות ובכל פעם שהקוף מתקרב מרחיק אותה ממנו. לפטריוטס היו לפחות שבע הזדמנויות לשים חותמת סופית על אינדיאנפוליס ובכל הזדמנות כזו התעקשו להקים את הקולטס על הרגליים. בסוף הם ניצחו, אבל הבריאות, אוי הבריאות.

זהו הסופרבול הרביעי של ניו אינגלנד כשלכל השלושה הקודמים (86 מול שיקאגו ברז, 97 מול גרין ביי פאקרס ו-2002 מול סט. לואיס ראמס) הם באו כאנדרדוג מובהק. לגמר הזה הם מגיעים כפייבוריטים, עמדה שהם לא מכירים ושלא ממש נוחה להם. הם מעדיפים לבוא קטנים והסייפטי רודני הריסון הודה בכך למעשה כשנשאל השבוע האם ביל בליצ'יק מרעיל את השחקנים נגד התקשורת הארצית: "כל השבוע שעבר ניגנו לנו על זה שפייטון מאנינג בלתי עציר, שהוא אקספלוסיבי, שאי אפשר לעמוד מולו. להגיד שלא לקחנו אישית? באנו להרביץ, ולהרביץ חזק".

הפאטס יודעים שקרוליינה מגיעה בדיוק בעמדה שבה הם היו לפני שנתיים, הם נשמעים בטוחים אבל זהירים. הזחיחות שקיימת בניו אינגלנד היום אצל האוהדים מקורה לא בגלל האמונה בניצחון אלא בזכות הביטחון שביל בליצ'יק לא ייתן לשחקניו את הרגשת הפאסון שמייק מארץ נתן לראמס לפני שנתיים.

אקס פקטור עצבני ביותר, סוס שחור אפקטיבי ביותר. חבר אחד שלי מכנה אותם "תפלצת משתוללת של אנטי פוטבול" ומותר להסכים עימו. זה במיוחד נכון נוכח המטחנה האנושית העונה לשם סטיבן דייויס, שהפנתרים משתמשים בה כשהם ביתרון. איך ג'ון פוקס עושה את זה עם חומר שחקנים כל כך מוגבל (לפחות על הנייר) קשה לדעת אבל זו כבר עובדה מוגמרת: לא עוד השתייכות בלתי מחמיאה לקבוצות כמו הקרדינלס, הסיינטס או הסיהוקס, אלא כניסה למועדון האקסקלוסיבי של "הגענו לסופרבול".

עם ג'ייק דלהום מאחור אפשר להיות בטוחים שהפנתרים חושבים על כל הקופה. דלהום מזכיר מאוד את הקוורטרבק שמנגד, טום בריידי. הוא עלה במחצית המשחק הראשון בעונה, הביא למהפך, הבטיח מקום בהרכב והצעיד את הקבוצה קדימה. לא תצוגות כוחניות מרהיבות אבל משחקים נטולי טעויות ומהפכים ברגעים הקריטיים. מוחסין מוחמד בעונה בינונית נותן מפגן משכנע דווקא בפלייאוף וכמוהו גם דשון פוסטר שנחשב להבטחה גדולה לפני שנתיים אבל החל ללבלב רק בחודש האחרון העונה.

נטיית הלב שלי אומרת כידוע ניו אינגלנד אבל מבחינה אובייקטיבית עשוי להיות פה עוד קרב מורט עצבים בסגנון ששתי הקבוצות כל כך רגילות אליו. ההערכה היא שיתרון בן שתי החזקות כדור (9 נקודות ומעלה) יעניק את הניצחון לפאטס, ואפילו בקלות יחסית (עד כמה שהם מכירים את המושג הזה, קלות).

אם קרוליינה תתכופף אבל לא תישבר באיזור השער, ממש כמו שעמדה בפרץ בסט. לואיס, יש לה סיכוי טוב למשוך את המשחק לקרב על מיקום בשדה, והפנתרס לא נתנו שום סיבה לזלזל בהם במשחקים של השניות האחרונות העונה. איך יהיה המשחק? לא יהיו זיקוקי דינור. מי שאוהב פוטבול טקטי וקשוח ייהנה מאד. מי שאוהב משחקים צמודים ומותחים גם כן עשוי להתענג.

לא יכולתי לסיים בלי להשחיל משפט על מספר 18. אפשר לבוא בטענות למאנינג על ארבעת הכדורים שנחטפו בפוקסבורו אבל העובדה הא שהשנה הוא ניצח, במו ידיו ובצורה משכנעת, שני משחקי פלייאוף, אחד מהם בחוץ (ודעתי על המשחק בקנזס סיטי ידועה, זה היה המשחק המביש ביותר בפלייאוף, מה שלא לוקח ממנו את הקרדיט על ההצגה הסוחפת). בסופו של דבר מאנינג יגיע להישגים כשתעמוד לרשותו הגנה טובה יותר, פשוט כי הוא באמת קוורטרבק מיוחד.

* "רילאיינט סטדיום" ביוסטון הוא מגרש מקורה עם אופציה להישאר פתוח. חוקי הליגה קובעים שברגע שנסגר הגג אי אפשר לפתחו שוב. נכון לעכשיו בשעת הפתיחה יהיה הגג פתוח, אולם במקרה שהטמפרטורה תצנח למתחת ל-8 מעלות או שיירד גשם הגג ייסגר. למי שיכול להרשות לעצמו ללכת, לא לשכוח לקחת סוודר.

* הסופרבול הנוכחי משעמם מבחינה תקשורתית כיון שהוא מביא שתי קבוצות מתכתיות בלי סיפורים צבעוניים מדי. מה שכן, למרות שקרוליינה קבוצה חדשה יחסית, יש בה שני שחקנים שכבר טעמו תואר: ג'רמיין "וויגי" וויגינס, הטייט אנד של קרוליינה, גדל במזרח בוסטון וזכה עם הפטריוטס לפני שנתיים בתואר. ריקי פרוהל, התופס והותיק, זכה עם הראמס לפני ארבע שנים, והפסיד לאותם פטריוטס לפני שנתיים. בקרוליינה שי גם אחד שהתקרב מאד לתואר אבל לא זכה הוא התופס קווין דייסון, ההוא שהתמתח אבל נעצר בשניית הסיום, במדי טנסי מול הראמס.

* הפטריוטס והפנתרס הן שתי הקבוצות היחידות בליגה שמייצגות יותר ממדינה אחת, הפנתרים את צפון ודרום קרוליינה ולניו אינגלנד משתייכות לא פחות משש מדינות - מסצ'וסטס, רוד איילנד, מיין, ורמונט, ניו המפשייר וקונטיקט.