הרס"ר אלי, הד"ר כהן

אם בנתניה היו מתאמצים לקרוא את שלל התחקירים שפורסמו אודות אלי כהן במהלך הקריירה הארוכה והעשירה שלו, ספק אם הוא היה נוחת בקופסא. מה יהיה בהמשך? ימים יגידו.

במהלך הקריירה סבל כהן מיחסי אנוש בעייתיים. הקפדנות האובססיבית שלו גורמת לחנק בקרב השחקנים. מול כוכבים גדולים הוא מתקפל, וצעירים סיפרו שאותם הוא מעך והשפיל.

מצד אחד, הוא אוהב לעבוד לבד, ואפילו החלטות רפואיות הוא מקבל בעצמו, מצד שני, התכונה הזו לא גורמת לו לקחת אחריות על כשלונות.

אחד היתרונות הגדולים שלו בעבר היה ביכולת שלו לזהות שחקנים זרים, אבל גם היא נשחקה, לפחות בשתי העונות האחרונות בהן אימן את הפועל פתח תקווה ובית"ר ירושלים.

נא להכיר, אלי כהן, המדריך המלא.

כהן חגג החודש 53. את הקריירה כשחקן הוא עשה בעיקר בשמשון ת"א. לאחר מכן עבר לרמת עמידר שם סיים את הקריירה הלאומית בעונת 87/86. מיד לאחר אותה עונה מונה למאמן רמת עמידר שם אימן עד שנת 90'. לאחר מכן עבד שנתיים בהפועל חדרה בליגה הארצית.

את הקפיצה הוא עשה בשנת 92', עם מכבי הרצליה שרצתה לעלות ליגה בכל מחיר. כבר בעונה הראשונה הוא העפיל עימה לליגה הראשונה. בעונה השנייה, המטרה היתה להישאר בליגה והקבוצה סיימה במקום השישי. הישג גדול מבחינתה. למרות זאת, בסוף אותה עונה כהן סיים את תפקידו במועדון.

בעונת 95/94 הוא עבר לאמן בראשון לציון שעלתה מהליגה השנייה. המטרה היתה להישאר בליגה, והיא הושגה. למרות זאת הקהל הרבה לדרוש את פיטוריו.

בקיץ 95' הוא קיבל הצעה לאמן את בית"ר ירושלים. בעונה הראשונה הוא סיים במקום השלישי, עונה לאחר מכן הביא למשה דדש אליפות אבל עזב את המועדון. למה? בהמשך.

כשבטדי ערכו את הקפת האליפות, בבלומפילד נשארו בליגה והודו לאלוהים שהסיוט נגמר. בעונת 98/97 רצו שם מהפכה והביאו את כהן. מאמן האלופה מירושלים הפך את הפועל המפורקת לקבוצת צמרת, שהפסידה את האליפות רק בגלל השרוכים של איתן טייב. אבל בעונה שלאחר מכן העסק חרק. למרות שהפועל זכתה בגביע המדינה, היא לא נראתה טוב וכהן לא המשיך בבלומפילד.

בעונת 2000/99 הוא הגיע לחיפה והצהיר: "אם לא אביא אליפות לא אוכל להסתכל ליענקל'ה שחר בעיניים". כהן לא הביא אליפות, ולא סיים בחיפה את העונה. משם הוא המשיך לעונת פרווה בהפועל פתח תקווה. לאחר מכן, באמצע 2002/2001 החליף את יוסי מזרחי בבית"ר ירושלים והציל אותה מירידה. אבל שוב, במהלך העונה הבאה הוא התפטר לאחר רצף כישלונות.

בכל מועדון שכהן הגיע אליו הוא ניסה להקנות ערכים אירופאים. מדובר במאמן שמאמין ברצינות, משמעת, עבודה קשה, שאיפה לשלמות. לשם כך הוא צריך לשלוט בכל, מהתפריט המוגש לשחקנים, דרך ספירת אחוזי השומן ועד לגובה כר הדשא במגרש האימונים. אובססיה של ממש. בכלל, אלי כהן הוא מאמן טקטי באופן כפייתי. ביום שלפני משחק הוא מקפיד לערוך הרצאה טקטית קפדנית שלא מסתיימת בחדר הווידאו. חצי שבוע לאחר המשחק הוא עוד מנתח את האירועים באותו החדר. את השחקנים של דור האיקס זה מתיש.

אחד הדברים הראשונים שהוא דרש בקדנציה הראשונה שלו בבית"ר, זה סטוק של פחיות איזוסטאר לכל שחקן, חטיפים עטירי אנרגיה, הוא לא ויתר על טבילה שבועית של השחקנים בג'קוזי ועל אכילת פסטה משותפת פעם בשבוע. בכל בעיה הוא היה פונה למנהל אברהם לוי, ובמערכת דיברו בקול רם על הדרישות הטורדניות של המאמן.

גם השחקנים התקשו להתרגל לשגעונות שלו. הם לא אהבו את העובדה שעד יום שלישי הוא זימן אותם לשיחות אישיות, והציג בפניהם נתונים סטטיסטיים עם הפרטים הקטנים ביותר מהמשחק שלהם בשבת. שחקנים פצועים קיבלו ממנו טלפונים, על מנת לברר אם עשו את הטיפולים הדרושים או בלעו את הגלולות שנקבעו להם.

מן הסתם, גם השחקנים בחיפה לא אהבו את הריטואלים הללו. לפני משחקים חשובים, כהן נהג לכנס אותם בבית מלון. במהלך הערב היה אוסף את השחקנים בחדר התדריכים לאסיפות שכללו רבע שעה שיחת פתיחה, חצי שעה וידאו ועוד חצי שעה תדריך טקטי משולב בשיחת מוטיבציה.

בכלל, כהן אוהב וידאו. במסגרת הזו הוא מעיר לכמה שיותר שחקנים על צורת משחקם. אבל בזה לא מסתיים התדרוך הטקטי. בצהריים לפני המשחק, כהן היה מזמן אליו לתדרוך מיוחד את השחקנים הירוקים לפי חלקם בשדה המשחק: הגנה, קישור התקפה. רק השוער לא בא.

בפתח תקווה, שחקנים התלוננו על הפדנטיות עד שפשוט החליטו להתעלם ממנו. אהוד כחילה אמר למקומון החיפאי "כלבו" ביוני 99': "כולם אומרים שהוא נודניק, אבל זה בגלל שהוא רוצה להצליח ומגיע לו על זה כל הכבוד. הוא היה בודק לכל שחקן את נתוני השתן, אם יש לו חלבונים, כמה עייפות יש לו. תבין, אין לו כלום חוץ מזה. אין לו חיים, אין לו שום דבר. מה שמעניין אותו זה רק להצליח בקבוצה שהוא מאמן בה".

כהן רואה בפדנטיות שלו חלק מהשליחות שבמקצוע. בראיון אחר לאותו מקומון הוא אמר: "כל מאמן צריך לעסוק בדברים האלה, אני לא חושב שזה צריך להפתיע מישהו. מחובתי כמאמן לדעת איפה הקבוצה מתאמנת, לבדוק את המגרשים המתאימים, לוודא ששחקנים יטלו ויטמינים על פי המלצות הרופאים. לסייע לשחקנים פצועים וללוות אותם עד לחזרה למגרש. התפקיד שלי לא מתחיל ונגמר באימון או במשחק עצמו".

אלא שהבעיות שהיו למאמן עם שחקנים לא נבעו רק מקפדנות יתר, או מגינוניו המעודנים. כמו כל ישראלי טוב, גם כהן מתאפיין ביחסי אנוש גרועים.

נתחיל בעיר הבירה. על פי המקומון "כל העיר", בינואר 2003, לקראת המשחק של בית"ר עם הפועל ת"א פנה כהן לרענן דרעי במהלך אסיפת שחקנים ואמר לו: "אתה ברירת מחדל, אם אלי ששון היה קצת יותר חזק פיסית ומנטלית, הייתי מושיב אותך על הספסל. רק בגלל זה אתה תעלה מחר בהרכב". דרעי, לא ידע איפה לקבור את עצמו.

בכלל, בירושלים עלה על הפרק גם עניין האינטרסנטיות. כהן, אמרו שחקנים בירושלים, נתן טיפול אבהי לשחקנים שפותחים ב~11 ואילו את האחרים הוא השאיר בצד. הם הביאו כדוגמא את היחס למוטי אוחיון. אחד השחקנים סיפר: "מאז שהוא הגיע הוא רק צעק והאשים את מוטי בכל החולאים של הקבוצה. אין אימון שהוא לא נכנס בו. בשבוע שהוא קלט שאין מי שישמור על קוביקה, שמעת אותו אומר: 'יופי מוטי, כל הכבוד מוטי'. אתה מבין? פתאום הוא מחזיק ממנו".

הלאה. עד לאותו קיץ של עונת 2003/2002, אלי כהן ומאמן באר שבע דאז לופא קדוש, היו חברים טובים מאוד. במהלך אותו קיץ פורסם שכהן רוצה להביא לבית"ר את כפיר אדרי מבאר שבע במקומו של ז'אן טלסניקוב.

בסגנונו המיוחד סיפר קדוש לעיתונאי מה קרה ושפך אור על אופיו של הקולגה: "אלי התקשר אליי ואמר לי 'תירגע אין שום דבר עם אדרי'". אבל עוד באותו הקיץ עבר אדרי לבית"ר וקדוש לא שכח: "אלי עשה לי דברים מאחורי הגב שלי (...) הופתעתי ונפגעתי, אז ניתקתי חברות של 20 שנה (...) הוא בא כמו גנב בלילה והוריד לי שחקן מהמטוס (...) בשבילי הוא לא חבר (...) נראה לי שזו התנהגות שמושרשת אצלו".

מזכיר מאוד את ההתנהלות שלו בחודש האחרון, כאשר התקשר ללנדאו והודיע לו שאין שום דבר בינו לבין מכבי נתניה. נמשיך.

גם בחיפה הוא השאיר חותם אישי. לאחר ההפסד הדרמטי בגמר גביע טוטו למכבי פתח תקוה, לא רצה אדורם קייסי לעלות לטקס הענקת המדליות בגלל כאב בקרסול. כהן ביקש בתוקף מקייסי לעלות לדוכן ואף תפס בחולצתו. קייסי, אחד השחקנים השקטים בקבוצה, לא שתק ואמר לו: "פעם אחרונה שאתה מרים עלי יד".

השחקנים בחיפה התבטאו לא פעם על כך שהם לא מעריכים את המאמן שלהם. הם טענו שהוא מלחיץ באימונים, שהוא ביקורתי מדי כלפיהם, מעיר הערות פוגעות. גם המשמעת והמצב החברתי לא היו בשיאם בתקופתו. מכבי חיפה הוזכרה אז בפרשיות שלא היו קשורות לכדורגל: יוסי בניון יורק ומקלל שחקן ערבי עם ועדה (סמי דניאל ממכבי פתח תקווה); בהמשך ישיר, אלי כהן תוקף במהלך ראיון את סמי דניאל; גיורגי גחוקידזה הולך הביתה במחצית ומודיע שהוא גמר עם חיפה; ואסילי איבאנוב, שוקי נגר וגחוקידזה מלכלכים אחד על השני; קטן זורק טרננינג על הספסל.

לכהן היה גם עימות מפורסם עם שלום תקוה, אז בהפועל ת"א. בשנה הראשונה שלו בהפועל טען כהן ש"תקוה משחק בשביל תקוה" וסיפסל אותו רוב העונה. הפרשה הזו סיפקה לאוהדים בסיס ליצירת התדמית של כהן כאדם קר, מתנשא ונטול רגשות. עובדה, שנה לאחר מכן לקח קשטן אליפות בעיקר בזכות תקוה.

בתקופה של כהן בהפועל טענו כי מדובר במאמן מצוין אבל עם בעיות ביחסי אנוש. שביט אלימלך תיאר אז: "הוא אחד המאמנים הטובים שיש, אבל צריך ללכת בקו שלו כי הוא שואף לשלמות. הוא אדם קשה אבל צריך לדעת להסתגל אליו (...) הוא כל הזמן עם היד על הדופק וזה קשה מאוד, אבל רק ככה אפשר להצליח".

גם בראשון לציון ידע כהן "ימים יפים". באחת הפרשות, הקשר דודו חפר אמר על המאמן: "מאז שהפסקתי להקשיב לאלי כהן התחלתי לשחק כדורגל".

את הפרק הזה נסיים בחדרה, אבל נחזור לתחילת הקריירה שלו. עוד כשאימן בליגה הארצית, סבל כהן מיחסי אנוש בעייתים. באחד האימונים הוא העיר והעיף מהאימון את הקשר האחורי דוד מרציאנו. מרציאנו הרגיש מושפל, התקרב באיום לעבר כהן והשניים החלו לדחוף האחד את השני והיו קרובים להחלפת מהלומות. השחקנים מיד קפצו והפרידו. בני כחלון ששיחק בקבוצה בימים ההם נזכר: "הסיפור הגיע על סף מכות, השחקנים הפרידו, הוא העיף אותו מהקבוצה ואחרי חודש בערך הוא חזר. בסך הכל אלי הוא מאמן מצוין, עם משמעת מאוד מאוד קפדנית, אוי ואבוי לשחקן שיעגל אצלו פינות".

מרציאנו הוחזר לקבוצה לאחר לחץ אדיר של ההנהלה. נשמע מוכר? מאוד יכול להיות שכבר בחדרה נולדה תקרית בניון.

כשהגיע אלי גוטמן לבית"ר ירושלים הוא שאל את משה דדש: "איך זה שאלי כהן הביא לך אליפות ובסוף אותה עונה שלחת אותו הביתה?". "הוא מאמן מצוין אבל מפחד מכוכבים", ענה לו דדש והתכוון להתקפלות של המאמן מול כוכב העל של בית"ר איציק זוהר.

מאז ועד היום מנסה כהן להיאבק בתדמית הזאת. על ההבנה שלו בכדורגל אין ויכוח. גם המחויבות שלו למקצוע לא נופלת מזו של גוטמן, אבל בשורה התחתונה, למרות הרקורד המרשים, השם אלי כהן מקוטלג כ"רך מדי בכל מה שקשור לסטארים".

כאמור, בבית"ר זה היה זוהר, ובדרך לאליפות כהן הספיק להתעמת איתו. במחזור התשיעי זוהר הוחלף ועזב את טדי בכעס. בסיום העונה מול הפועל כפר סבא זוהר שוב הוחלף במחצית, הפעם הוא סינן לעבר כהן קללות ואמר לעברו: "מאמן של ליגה א'". לכהן נמאס והוא רצה לקנוס את השחקן באלפי דולרים. בסיום אותו משחק הוא אמר לשחקנים: "יש להוקיע ולהקיא את זוהר. הוא גמר את הסיפור שלו בבית"ר". כהן ציפה לגב מההנהלה, אבל זו מצידה הציעה לזוהר באותו הזמן בדיוק חוזה ארוך טווח. זוהר חזר לשחק, אבל רק לאחר שקיבל את דרישת ההנהלה, להביא זר פרחים לביתו של כהן ולהתנצל.

במכבי חיפה זה היה יוסי בניון, שזכה ליחס של כוכב על. במהלך ריצות האימונים הוא השתרך בסוף הטור, דיבר, קיצר, חתך, הלך. באחד האימונים הוא אפילו פרש מיוזמתו מול עיניו הנדהמות של המאמן שלא הגיב, ובכך חרץ את גורלו.

במהלך משחק דרבי במסגרת גביע המדינה כהן רצה להכניס את רפי כהן במקומו של בניון. מספר 15 עמד בקצה המגרש כשהוא מסמן עם הכתף "לא רוצה". בנאדו, ז'אנו ונגר ניסו להוציא אותו, זה לא עזר. בניון השפיל את המאמן לעיני מדינה שלמה, בשידור ישיר. "למאמן, זה כתם לכל החיים", אמר אז ויקו חדד שסבל מתקרית דומה מכוכב חיפאי אחר, רובן עטר.

למחרת אותו משחק בניון עשה דרכו לחתונת חברו הטוב שרון אביטן בבאר שבע. באמצע הדרך צילצל הטלפון ועל הקו היה כהן, שביקש מבניון להגיע לאימון ובכך להקטין את הנזק. בניון סירב, וכהן ניתק את הטלפון. למחרת הוא החליט למנוע מהשחקן הסורר להשתתף באימון, אלא שהוראה הפוכה של הנשיא יעקב שחר לא הותירה בפני המאמן ברירה. הוא צירף את בניון לסגל, זה היה שלושה ימים לפני משחק עונה בבלומפילד מול הפועל תל אביב.

למעשה, מאז אותה תקרית מעמדו של אלי כהן בכדורגל הישראלי התנפץ, חוסר ההערכה של שחקנים אליו רק הלך וגדל.

למשל, בפתח תקוה הוא התעמת עם הקפטן אלי אברבנל. באחת האסיפות אמר כהן לאברבנל: "אני מצפה ממך לקחת אחריות, איפה אתה כשצריך אותך?". אברבנל האדים ושתק אבל לא עבר לסדר היום, בעיקר בגלל שהביקורת הושמעה בפורום הקבוצתי. בשיחה בארבע עיניים עם כהן שעלתה לטונים גבוהים, החל הקרע. מאז ועד סוף אותה עונה, אברבנל כמעט ולא שותף במשחקים. שחקן הקבוצה אלון מאיה סיפר אז: "אברבנל לא הסתדר עם אלי כהן, אבל זאת לא פונקציה, כי כולם הסתכסכו איתו".

ככל שכהן נהג להתבטל בפני הכוכבים, השחקנים הצעירים יותר סבלו ממנו. דומה שאת תיסכוליו מהשחקנים בכירים הוא הוציא על הזוטרים והצעירים.

בחיפה טענו שהצעירים נחשבים בעיניו כסטטיסטים, למשל, שחקנים שכהן החליט לא להלביש למשחק התבקשו לעזוב את חדר ההלבשה בזמן האסיפה המסכמת. כהן התבסס רוב העונה על 13 שחקנים ולא יצר תחרות על ההרכב. כשמישהו מה-13 היה חסר, הוא היה מסיט את אחד משחקניו הקבועים לאותה עמדה.

אגב, על הספסל היו לו שחקנים לא רעים. זוכרים את עמוס סאסי ושלומי דאהן שהגיעו ארצה מדורטמונד ישר למכבי חיפה? סאסי לא התבייש לומר אז: "ציפיתי לשחק אבל בא אלי כהן, הביא רכש מסיבי ושם פס על הצעירים".

אסי קלמן זוכר עד היום את המילים: "מה? אסי קלמן בסגל?", מילים שאמר כהן לאחר שקרא כי השחקן הצעיר שלו זומן לסגל הנבחרת האולימפית. גם שלומי בן חמו בטח זוכר שהוא נשלח "לעשות פסים עם הנוער", כי לא היה לו מקום במשחק פנימי.

בירושלים היחס לצעירים והבדלי המעמדות בלטו עוד יותר. שחקני המעמד העליון זכו למסאז'ים וקיימו עם המאמן שיחות נפש על בסיס קבוע. אלו מהמעמד הנמוך נחשבו לסותמי חורים, שלעיתים הוגלו להתאמן במגרש צדדי ובדרך כלל גם לא הורשו לשבת באסיפות הקבוצה.

במהלך הקדנציה השנייה של כהן הגיע לטדי צלם, כדי לצלם את הקבוצה לתוכנייה. האפסנאי מאיר הרוש חילק לכולם מדי א' אבל במצוות המאמן הודיע לחמישה שחקנים צעירים, ביניהם עמי ועקנין, שהם מחוץ לתמונה. ועקנין החליט לפתוח במרד, נכנס לשיחה אצל כהן שהסביר את החלטתו: "ככה המאמן החליט וצריך לכבד את החלטתו". ועקנין ענה לו: "אתה נותן לנו הרגשה של לא רצויים". כהן לא התקפל הפעם: "לא רק שאתם לא רצויים, אתם גם מיותרים (...) מרגע זה אתה מושעה (...) קח את כרטיס השחקן שלך מאברם לוי ותחזור בסוף העונה הבאה, כשאני אסיים את החוזה".

זו לא היתה ההשפלה היחידה. באחד ממשחקי האימון שולב אלי ששון בקבוצת המחליפים עד שמישהו העיר את תשומת ליבו של המאמן, שיש להם שחקן עודף. כהן קרא לששון ואמר לו: "תלמד כלל: אם יש שחקן מיותר, תיקח עצמאית כדור ותלך להתאמן בצד". ששון עשה כמצוותו ומשך חצי שעה בעט את הכדור על הקיר.

עוד דוגמא? באחת הפעמים בעט מתי חג'ג' כדור שעף לגבעה בבית וגן. כהן צעק: "קיבנימט איתך, עמי, מה אתה עושה? איך אתה בועט?". חג'ג' הופתע: "אבל אני לא עמי, בטח התכוונת לעמי ועקנין, לי קוראים מתי". כהן ירה צרור מכוון: "עמי, מתי, מה זה משנה. כולכם אותו הדבר".

החלטה הראשונה שקיבל כהן בנתניה היתה לשחרר את עוזר המאמן יוני וקנין. כהן נחשב לצנטרליסט, אחד שאוהב לעבוד לבד, מאז שאימן במכבי חיפה הוא מעדיף לעבוד ללא עוזר. בחיפה הוא גם צימצם את סמכויותיו של מאמן השוערים גיורא אנטמן, וביקש ממנו להגיע רק לשניים עד שלושה אימונים בשבוע. את אימוני סוף השבוע הוא העביר בעצמו. מאוחר יותר הוא גם העביר את אנטמן מספסל המאמנים לזה של המחליפים.

האמת היא שכהן מאוד רצה למנות בחיפה את ויקי פרץ כעוזר, אבל שחר הנחית עליו את רוני לוי. במהלך העונה נרשמה תקרית בין השניים, כאשר כהן התחיל באסיפה מסכמת כשלוי לא היה בחדר. לוי כעס, ואמר למקומון "כלבו": "לא אהבתי את זה והגבתי בכעס כי אני בחור מאוד אימפולסיבי (...) הוא טיפוס מאוד צנטרליסט בעבודה שלו, נוטה לעשות הכל לבד ואוהב שהכל עובר דרכו". בסופו של דבר לאחר שכהן התפוטר מחיפה, לוי מונה למאמן במקומו.

נראה כי אותו פחד מחוסר לויאליות גרם לו לסרב למנות את סרגיי טרטיאק לעוזרו בירושלים.

כהן אוהב להתערב גם בעניינים הרפואיים. ערב משחק עונה של חיפה נגד הפועל ת"א, החלוץ סרגיי קלשצ'נקו היה חולה והיה ספק אם יוכל לשחק. הוא קיבל טיפול תרופתי, אבל החום שוב עלה. כהן יצר קשר עם מתמחה ברפואה אלטרנטיבית שלא יכל להגיע ולטפל בקלשצ'נקו, אבל שלח תרופה מסוימת שלא עמדה בקריטוריונים של התרופות המוכרות על ידי ההתאחדות. כל התהליך הזה בוצע ללא ידיעתו של רופא הקבוצה ד"ר מיכאל בסר. אחרי שהתרופה הוזרקה, ד"ר בסר רתח.

הפיזיותרפיסט הוותיק של הירוקים פיני שרון אמר אז: "אלי כהן הוא טיפוס נוראי. נפגעתי ממנו בהרבה דברים (...) בדוח הרפואי שקראתי היה כתוב 'שבלחצם של הקבוצה הרופא הסכים לתת לסרגיי זריקה', נכנסתי להלם. אמרתי לחנן שפגט ואלי שזה חמור. מה אתה חושב לעצמך, אלי כהן, שאתה יכול להתייחס אל השחקנים כאל עדר פרות? אפילו רופא שקראת לו לא היה מוכן לתת לו את הזריקה הזו. היה לי מאוד קשה איתו".

למרות שהוא צנטרליסט באופיו, כהן הוא לא הטיפוס שייקח אחריות על כשלונות. משהו כמו גילי לנדאו.

בתקופה הקשה של בית"ר סיפרו שחקנים שהוא כל הזמן אמר להם: "רק אתם אשמים במה שקורה פה. אין לי שחקני ספסל שאני יכול להשתמש בהם, בגלל זה החילופים לא משנים כלום".

לאחר הפסד לראשון לציון הוא התלונן על הנדוניה שקיבל: שחקנים ותיקים בסוף הקריירה שלהם, וקיטר על ההנהלה שלא מאפשרת לו להרחיב את הרכש. הוא הבטיח שכשיבואו שחקנים חדשים תהיה קבוצה שונה לחלוטין. אף מילה על אחריות אישית, מזכיר לכם מישהו?

גולן דרעי ששיחק אצל כהן בהפועל פתח תקוה מכיר היטב את הרוטינה: "ברגע שדברים לא הולכים, מתגלה הפרצוף האמיתי שלו. כשמפסידים, תסמוך עליו שהוא ימצא שחקן שאפשר לטפס עליו וישר יתחיל את התלונות _ מה עשית? איך עשית? הוא יקבור אותך לגמרי. הבסיס של יחסי מאמן~שחקן זה, שכששחקן שלך למטה צריך לעודד אותו, לעזור לו להתרומם ולהוציא אותו מהמשבר. בזה הוא הכי גרוע. הוא לא יודע לעזור ולהסביר, רק להאשים. במקום לעשות דברים בארבע עיניים, הוא היה תופס שעיר לעזאזל וחותך אותו מול כל העולם בצורה הכי משפילה. העיקר שאליו לא יבואו בטענות".

גם גיורגי דרסיליה דיבר עליו: "אלי כהן מאמן מצויין, אבל ברגע שדברים לא הולכים הוא לא יודע לקחת אחריות. כשמנצחים הוא גדול, כשמפסידים השחקנים לא טובים".

דרסיליה הוא אחד הזרים שייבא כהן לישראל. אחת התכונות הטובות שניתן לייחס לכהן היא טביעת עין לגבי שחקנים זרים. הוא נחשב למאמן עם ההצלחה הגדולה ביותר בבחירת זרים בארץ ואחראי להבאתם של איבן ירמצ'וק, וואן דר לינדן, אישטוון פישונט, סבסטיאן סימרוטיץ', ריימונדאס ז'וטאוטאס, גיאוגרי גחוקידזה, ראדוסלאב מיכאלסקי וסרגיי קלשצ'נקו. שחקנים אחד אחד.

אלא שבעונות האחרונות בהפועל פתח תקוה ובירושלים, הוא לא יכול למנות הצלחות גדולות מדי בתחום הזה. ששת הזרים האחרונים שהוא הנחית בארץ היו נפילה. מדובר באלביס ברייקוביץ', יסמין מוז'ה, סטניסלב גרגוריץ' אנש דמירוביץ', פבלו דל ריו ואינדיו פאריירה שעלה לבית"ר מעל חצי מיליון דולר.

עם בואו לקופסא ביקש כהן מהדובר אופיר טשכמר, לארגן מסיבת עיתונאים שבועית. הוא ידע למה. כהן לא זכה לתקשורת מפרגנת בערים בהן עבד. בחיפה הוא לא עבד נכון עם התקשורת, לראיה, היתה לו סדרה של התקלויות עם עיתונאים. היו מקרים בהם הטיל על שחקניו איסורים להתראיין וקבע שכל אישור לראיון חייב לעבור דרכו.

מערכת היחסים הרעועה שלו עם העיתונאים בחיפה הביאה את ההנהלה להתערב בעניין, והוא התבקש לקיים מסיבת עיתונאים שבועית. כמה שבועות לפני פיטוריו הוא ביקש מהדוברת של הקבוצה נירה אלון, לאסוף לו קטעי עיתונות הנוגעים לו ולשחקניו. את הקטעים הללו הוא הציג באסיפת השחקנים, להראות את הנזק שלטעמו נגרם לקבוצה ולשחקנים מעיתונות הלוחמנית.

גם כשהגיע לירושלים בקדנציה השנייה הוא הצהיר, כי הוא רוצה לשפר את היחסים עם התקשורת. אבל זה לא מנע ממנו להטיל חרם גורף על כל העיתונאים, אחרי שטען כי הם מחפשים אותו ומנסים לפגוע בסמכותיות שלו. אגב, כהן גם פתח פה על עיתונאים, וזה כולל גסות, ברוטאליות ויחס משפיל שהיו נחלתם של אנשי תקשורת בכמה מקרים.

מה יכולות להיות ההשלכות של אופיו ודפוסי התנהגותו של המאמן, במידה וחלק מהדברים שתוארו בכתבה יחזרו על עצמם גם בנתניה? הרסניות. בפתח תקוה וירושלים דיברו על סבוטאז' _ חבלה מכוונת של שחקנים במשחק הקבוצה בגלל המאמן.

זוכרים את המשחק בו פירקה נתניה בקופסא את הפועל פתח תקווה 5:1, עד היום בפתח תקווה בטוחים שהשחקנים עשו למאמן סבוטאז'. חבר ההנהלה דני לוי אמר אז: "שחקנים בקבוצה עשו לו סבוטאז', הם בגדו בו בצורה מכוערת. אני אישית ראיתי שחקן בכיר שלנו יום לפני המשחק נגד נתניה, מבלה עד חמש לפנות בוקר בדיסקוטק בתל אביב".

אחד השחקנים של ירושלים הביא תיאור משלו למה שהיה שם בעונה האחרונה: "יש סבוטאז' באימונים, כל השבוע עושים שכונה וככה אנחנו נראים במגרש. כל אימון אנחנו מזלזלים אז בשבת כשמגיע המבחן האמיתי, אנחנו מתפרקים". שחקן אחר פירשן: "הוא מתייחס אלינו כמו לעבדים, אז אנחנו מרגישים חרא".

המשחק האחרון של אלי כהן כמאמן ירושלים היה בפתח תקווה. בסביבות הדקה ה~50 התרומם ראש העיר דאז והיום שר התמ"ת אהוד אולמרט מכסאו בתא הכבוד ופנה למאיר פניג'ל וששון שם טוב: "מה שהולך פה לא יכול להימשך", הוא אמר להם, "השחקנים עומדים על המגרש. אני לא מוכן שהקבוצה תיראה כך. מבחינתי יש לכם את ברכת הדרך להחליט החלטות קשות ולעשות שינוי בצוות המקצועי".

רגשות מעורבים היו נחלתם של השחקנים עם הגעתו של המאמן אלי כהן לקופסא. אחד השחקנים אמר עליו: "האימונים הטובים, הוא מדבר יפה, אבל הוא נראה כאילו הוא מרוחק כזה, לא נראה שהוא מכיר את כל השחקנים, בגלל זה אותו הרכב ששיחק אצל גילי ישחק גם אצלו בשבת".

שחקן אחר אמר: "ידוע שהוא מאמן טקטי, קשה ולא מתפשר. אולי הגיע הזמן להביא לשחקנים מאמן רע שיתן לשחקנים סטירות שיתעוררו. ידוע שהוא טקטי, קשה ולא מתפשר".

גורם במועדון: "נראה לי שבגלל שהוא החליף את גילי אז הוא מרגיש שהוא צריך להתאים את עצמו אליהם ולכן הוא רך מדי אליהם, אולי כדי לנפץ את הסטיגמה שיש לו. הוא רוצה להתחבר אליהם והוא עושה טעות, הוא צריך להיות קשוח אליהם".

לסיכום קצת יותר אופטימי של הכתבה הקשה הזו אפשר לומר: בנתניה אין כוכבים גדולים, אין הנהלה חזקה מדי, יש רופאה מעולה ומסורה, ולנתניה אין שר בממשלה. בינתיים.