זה היה הפלייאוף שהיה

שלושה שבועות סוערים של פלייאוף עברו עלינו, ועכשיו נתרה רק ההמתנה, המתוקה-מורטת העצבים, בת השבועיים עד לסופרבול (שייערך ב-1/2, ואצלנו זה כבר יהיה ה-2/2, 01:30 שעון ישראל, ב-ESPN). לפני שנמקד את כל מחשבותינו קדימה, לעבר הגמר הגדול ביוסטון, רציתי לנסות להשליך אור על כמה מהמוטיבים המרכזיים של שלושת שלבי ההכרעה שעברנו:

קוף על הגב זה ביטוי אמריקאי לסטיגמה שאתה סוחב עליך. נגיד, "לא יכול לנצח בפלייאוף", או "לא יכול לנצח את היריב המסוים הזה והזה". פלייאוף, בהיותו הבמה המרכזית אליה נשואות כל העיניים, הוא המקום האידיאלי להשיל מעליך את שימפנזה, או האוראנג אוטאנג, שהתנחל לך בין הצוואר לתחת.

* היה מאד, מאד, מאד כיף לראות את אדי ג'ורג' נפטר בשעה טובה מהקוף על הגב שנקרא ריי לואיס. לאלה מכם שלא סוגדים לאלוהי הטאצ'דאון, אדי ג'ורג' הוא רץ אחורי מקבוצת הטנסי טייטאנס, יעני שחקן התקפה, ואילו ריי לואיס הוא מפלצת בצורת ליינבקר, יעני שחקן הגנה, מהבולטימור רייבנס. חמש פעמים בשלוש השנים האחרונות נפגשו שתי הקבוצות האלה, ופעם אחר פעם השפיט לואיס את ג'ורג'. התחיל לרוץ דיבור שג'ורג' לא סתם מפסיד ללואיס בקרב של יכולת, אלא גם בתוך הראש.

אז בסיבוב הראשון של הפלייאוף, במשחק בין שתי הקבוצות, ניער מעליו ג'ורג' את הקוף בתוקף, דווקא במשחק שבו פרק כתף וסבל מכאבים איומים. פעם אחת השיג ג'ורג' יארדים מכריעים, תוך התנערות מתיקול של לואיס, ופעם שנייה הוא דווקא הפסיד יארד, אבל בדרך שתל את לואיס לתוך הדשא בצורה שבפוטבול, חשובה לעתים יותר מכל מרחק על הדשא. אז לאדי ג'ורג', הקוף המסוים הזה ירד מהגב.

* גם לפייטון מאנינג, הקווטרבק המעולה של האינדיאנפוליס קולטס, היה קוף. זוכרים את הדוגמא של "לא מסוגל לנצח בפלייאוף?" זה עליו. שלוש פעמים, עד העונה, הגיע מאנינג למשחקי אחרית העונה. שלוש פעמים הוא עף כבר אחרי משחק אחד. לא עוד. 377 יארד, חמישה טאצ'דאונים, אפס חטיפות ודירוג קווטרבק מושלם ניתצו את השטות הזו לרסיסים. ואם במקרה היה למישהו ספק, הוא הלך ועשה דברים דומים גם לקנזס סיטי משחק לאחר מכן.

* גארי אנדרסון. נעזוב את זה שהבנאדם הולך להיות אחד הבועטים הבודדים שייבחר להיכל התהילה. היה לו וואחד קוף. בשנת 1998 הוא היה חלק מאחת ההתקפות המעולות בהיסטוריה, במדי המינסוטה וייקינגס. אנדרסון לא החטיא אף בעיטה כל העונה, והוייקינגס טחנו את הליגה למאזן 1:15 והגיעו לגמר ה-NFC – שלב לפני הסופרבול. בדרך עמדו האטלנטה פאלקונס, שגם רצו למאזן נאה של 2:14, אבל הרשימו הרבה, הרבה פחות. זה לא היה אמור להיות כוחות. אבל זה היה צמוד, ואנדרסון החטיא בעיטה, והמשחק הלך להארכה, ואטלנטה ניצחה. אז השנה שיחק אנדרסון בטנסי, ובאותו משחק שבו ניצח אדי ג'ורג' את ריי לואיס, נפטר גם אנדרסון במידה מסוימת מהקוף שלו. פעמיים הוא נקרא לבעוט במשחק, פעמיים ממרחק גדול מכפי שהשחיל כל העונה, ופעמיים הוא דייק, כולל לשער השדה המנצח, שניות לסיום. בסיבוב הבא טנסי הודחה, ואנדרסון פרש מפוטבול. התחנה הבאה, כאמור: היכל התהילה.

"מר מאנינג, מה אתה עושה כאן? לא הורדת את הקוף?"
"כן, דוקטור, אבל הוא חזר לי..."
אילו היה פייטון מאנינג סתם מפסיד בגמר ה-AFC, מול הניו אינגלנד פטריוטס המעולים, אף אחד לא היה מתחיל שוב עם השטויות. אפשר להפסיד בגמר ועדיין להיזכר ככל דבר חוץ מלוזר – צ'ארלס בארקלי בגמר ה-NBA 1993, לדוגמא. אבל מאנינג נתן שם משחק באמת מזעזע, עם ארבע חטיפות וכמה החלטות מעוררות רחמים. אז הלשונות הטובות שוב מדברות על זה שכביכול, הוא לא מסוגל לנצח כשהלחץ עליו. לא ברור למה הלחץ היה כביכול עליו במשחק הזה יותר מאשר מול דנבר בסיבוב הראשון, אבל קוף על הגב הוא שאלה של תפישה ציבורית, ולכן פתאום שוב כבד לפייטון שלנו.

אם למאנינג יש קוף, לדונובן מקנאב יש גורילה במשקל 500 קילו. שלוש פעמים ברציפות הביא מר מקנאב את הפילדלפיה איגלס לגמר ה-NFC, ושלוש פעמים ברציפות הוא הפסיד – כולל פעמים ברציפות בבית, שזה דבר שמעולם לא קרה. יתרה מזאת: בשתי הפעמים האחרונות הוא שיחק פשוט רע. אפשר לדבר עד מחר על התופסים המחורבנים שלו, ועוד נגיע לזה, אבל זה לא משנה את העובדה. העיר פילדלפיה שבורה ומדממת, והאנשים שצעקו לדונובן מקנאב בוז כשנבחר בדראפט 1999 פתאום משוכנעים שהם יודעים בדיוק למה. ברגע זה ממש, טיפה קשה להתווכח איתם, למרות שאפשר לציין לפרוטוקול שאילולי מקנאב, פילדלפיה בקושי היתה רואה פלייאוף, לא כל שכן שלושה גמרי חטיבה רצופים.

אומרים שבארץ העיוורים, אדם בעל עין אחת הוא מלך. היום אין ב-NFL הגנות כמו זו של שיקאגו באמצע שנות ה-80, זו של הג'איינטס בסוף אותו עשור או זו דאלאס באמצע שנות ה-90. יתרה מזאת: לפלייאוף הגיעה השנה הגנה אחת פשוט מחפירה ברמתה (קנזס סיטי), שלפני עשר או חמש עשרה שנה פשוט לא היתה נמצאת שם. משום כך לא פלא ששתי הקבוצות שכן הגיעו לסופרבול הן בדיוק כאלה שעדיין מעמידות על המגרש הגנה ברמה גבוהה מאד.

לפני עשר וחמש-עשרה שנה, לא רק לקבוצות הטובות ביותר היתה הגנה טובה יותר מההגנה הכי טובה כיום. רמת ההגנה הממוצעת היתה גבוהה בהרבה. באותן שנים, שלוש הגנות שמרשות למעלה מ-4.5 יארד לריצה (קנזס סיטי, אינדיאנפוליס, פילדלפיה) היו רואות את הפלייאוף רק בטלוויזיה. לכן לקבוצות שעדיין מסוגלות לשחק הגנה ברמה גבוהה יש יתרון מובהק. לכן הניו אינגלנד פטריוטס והקרוליינה פנת'רס, שתי קבוצות ההגנה הטובות ביותר בפלייאוף (ויסלחו לנו אוהדי הבולטימור רייבנס) יתחרו בעוד עשרה ימים על גביע וינס לומבארדי.

בחירה לפרובול, האולסטאר של ה-NFL, נועדה לתגמל שחקנים על הצטיינות אישית במהלך העונה. בהחלט ישנם שחקנים שלמרות הצטיינותם האישית, משחקים בקבוצות שאינן מספיק טובות כדי להגיע לפלייאוף, או להתקדם עמוק לתוכו. למרות זאת, בשנים האחרונות נדמה שהפרובול יורד מתחת לכל ביקורת והופך לתחרות פופולריות ותו לא.

לא עשיתי מחקר מדוקדק, אבל אני בספק רב אם היתה בזמן האחרון שנה שבה שתי קבוצות הסופרבול ביחד שלחו רק ארבעה שחקנים לסגל העונה. בסגלי הפרובול של שתי הליגות יחד יש 84 שחקנים. ארבעה מתוכם מהווים 1/21. שתי קבוצות מהוות 1/16 מהליגה. האם באמת לשתי הקבוצות שהגיעו למשחק הגמר אין, אפילו באופן יחסי למספר הקבוצות, די שחקנים הראויים להיכלל במשחק הכוכבים?

סיבוב ראשון:
אדי ג'ורג', רץ אחורי, טנסי טייטאנס מול הבולטימור רייבנס
88 יארד ב-25 ריצות זה לא כזה שוס, אבל כשרובן מושגות עם כתף פרוקה, מול הליינבקר הכי טוב בליגה, שהוא גם הכבשה השחורה האישית שלך – זה כן.

פייטון מאנינג, קווטרבק, אינדיאנפוליס קולטס מול הדנבר ברונקוס
כשאתה מגיע לפלייאוף עם סטיגמה הטוענת שאתה לא מסוגל לנצח שם, ומשיב באחת מהופעות הפלייאוף הגדולות בהיסטוריה (22/26, 377 יארד, 5 טאצ'דאונים, בלי חטיפות, בלי שהקבוצה תצטרך להרחיק כל המשחק) – אתה האיש.

מייק מקנזי, מגן פינה, גרין ביי פאקרס מול הסיאטל סיהוקס
מי שהחזיר את החטיפה לטאצ'דאון המנצח, בהארכה, היה אל האריס, אבל במהלך כל המשחק היה זה מק'קנזי שמנע מהתופסים של סיאטל לנצל את היום המצוין של הקווטרבק מאט האסלבק. אילולי המהלכים של מק'קנזי לאורך המשחק, בכלל לא מגיעים להארכה.
--------------------------

סיבוב שני:
ווילי מק'גינסט, ליינבקר, ניו אינגנלד פטריוטס מול הטנסי טייטאנס
שבעה תיקולים, שתי הפלות קווטרבק ולחץ בלתי פוסק שמנע מסטיב מקנייר לפתח את המשחק הרגיל שלו, וכמעט העיף אותו מהמגרש.

דונובן מקנאב, קווטרבק, פילדלפיה איגלס מול הגרין ביי פאקרס
11 ריצות ל-107 יארד זו הופעת מופת גם לרץ אחורי. לקווטרבק זה שיא פלייאוף, וזה מה שהביא את פילדלפיה לגמר ה-NFC. שם היא אמנם נחלה כאב לב ומקנאב היה גרוע, אבל זה לא שייך.

ג'ייק דלהום (קווטרבק) וסטיב סמית' (תופס), קרוליינה פנת'רס מול הסט. לואיס ראמס
במשך כל המשחק מצאו את עצמם הפנת'רס במצב של דאון שלישי ושישה, שבעה, שמונה ועשרה יארד. פעם אחר פעם הם מצאו דרך להשלים את המרחק ולהמשיך בהתקפה. הרבה מאד פעמים, כולל במהלך שגמר את המשחק, זה היה דלהום (16/26 ל-290 יארד, ט"ד וחטיפה) לסמית' (שש תפיסות, 163 יארד, הטאצ'דאון המנצח).

פריסט הולמס, רץ אחורי, קנזס סיטי צ'יפס מול האינדיאנפוליס קולטס
נכון שהגנת הריצה של אינדי זו לא דוגמא, אבל עדיין: 24 ריצות, 176 יארד, שני טאצ'דאונים. אין צורך להוסיף.
--------------------------

גמרי החטיבות:
טיי לו, מגן פינה, ניו אינגלנד פטריוטס מול האינדיאנפוליס קולטס
זה לא רק שלוש החטיפות. מי שראה אותן, יודע שכל אחת היתה בונבון אקרובטי מלהיב. האיש הוא אחד הטובים במקצוע.

דן מורגן, ליינבקר, קרוליינה פנת'רס מול הפילדלפיה איגלס
"איפה ריקי מאנינג", שואלים כולם. ובכן, הרוקי שחטף שלושה כדורים אכן נתן משחק מצוין, אבל אחת החטיפות האלה היתה פוקס, והשתיים האחרות לא היו באות אילולי הלחץ הבלתי פוסק שהפעיל מורגן על דונובן מקנאב. מורגן רשם 13 תיקולים, לקח ממקנאב את היכולת לרוץ וגם רשם את החטיפה שסגרה עניין.

דיברנו על ההגנה של קנזס סיטי, שרמתה פשוט לא מצדיקה מקום בפלייאוף. אבל יש גם כמה וכמה שחקנים שהוכיחו בביצועיהם שספק אם יש להם מקום בליגה, לא כל שכן בבמה המרכזית שלה. להלן רשימת הביזיונרים של פלייאוף 2004:

אורלנדו בראון, תאקל התקפי, בולטימור רייבנס
פעמיים, במשחק הסיבוב הראשון מול טנסי, ביצע בראון עבירה אישית של קשיחות מופרזת וחייב את קבוצתו באובדן 15 יארד. הפעם השנייה היתה דקות מהסיום, והמרחק שבולטימור איבדה הוא שאפשר לטנסי להגיע למצב בעיטה ולנצח במשחק. מי שלא מסוגל להשתלט על עצמו שלא ישחק פוטבול מקצועני.

דן ניל, גארד, דנבר ברונקוס
פעמיים באותה התקפה, במצב 14:7 לחובת קבוצתו, ביצע ניל עבירה של אחיזה ועלה לקבוצתו בעשרה יארד. כאילו זה לא מספיק, בהתקפה הבאה של קבוצתו, כשהפיגור כבר 21:7, ביצע ניל עבירה של חסימה מתחת למותן ועלה לקבוצתו בעוד 15 יארד. העבירות שלו לא היו ברבריות כמו של בראון, אבל הן העידו על חוסר משמעת דומה. מי שלא מסוגל להכריח את עצמו לשחק לפי החוקים, שלא ישחק.

מרקז אנדרסון, סייפטי, גרין ביי פאקרס
1:12 לסיום, דאון רביעי ו-26 יארד לפילדלפיה, שמפגרת בשלוש נקודות. כל מה שצריך זה למנוע מהם לעבור רבע מגרש במהלך אחד, והניצחון בכיס. פרדי מיטצ'ל רץ בתבנית פשוטה למדי, ישר למעלה, ולמרות זאת לא מצליח מר אנדרסון למנוע ממנו לתפוס את הכדור ולהשאיר את פילדלפיה במשחק – שבו היא ניצחה בהארכה. כשהיריב מצליח להשלים דאון רביעי במרחק דמיוני שכזה, האשמה היא על הקבוצה כולה, אבל אנדרסון הוא האשם העיקרי.

ג'ייסון סיהורן, סייפטי, סט. לואיס ראמס
במשחק בין הראמס לקרוליינה פנת'רס, היו לפנתרים שני מהלכים של 60 יארד או יותר, והשני, לטאצ'דאון של 69 יארד, גם סיים את המשחק בהארכה השניה. נחשו מי נשרף (קשות) בשני המהלכים הללו? מי אכל הטעיות פשוטות במידה מעוררת גיחוך? נכון מאד. מר סיהורן נודע בפניו הנאים, ובאשתו הנאה (אנג'י הרמון, מהעונות הראשונות של "חוק וסדר"). פעם הוא נודע גם במשחקו הנאה, והיה מגן פינה מעולה. אבל מאז שהוא נפצע ב-98', הוא כבר לא חזר להיות אותו שחקן. לאחרונה, לאחר פציעה נוספת שהשביתה אותו במשך רוב העונה הנוכחית, הוא פשוט לא שחקן.

ג'יימס ת'ראש, תופס, פילדלפיה איגלס
במשחק גמר ה-NFC, בבית, מול הקרוליינה פנת'רס, ת'ראש סיים עם תפיסה אחת לתשעה יארד. אבל לא על כך הוא נכלל ברשימת הביזיונרים. פעמיים מצאו את עצמן מסירות, שנשלחו על ת'ראש, דווקא בידיים של ריקי מאנינג מהפנת'רס. הפעם הראשונה היתה כשת'ראש שגה בכיוון הריצה, והשאיר את הקווטרבק שלו לזרוק למקום שבו לא היה אף תופס. הפעם השנייה היתה כשת'ראש לא הצליח להשתלט על מסירה בעת שתוקל בחוזקה, והביצה עפה לו מהחזה ישר לידיים של מאנינג. אולי בעונה הבאה, רצוי שפילדלפיה תחליף את ת'ראש (שהחבר'ה בפילי קוראים לו טראש) בתופס שראוי לשם זה.

דוד רוזנטל, הלא הוא גאמבלר הבית, פיצה במשהו על עונת הימורים מאכזבת עם פלייאוף מסחרר ביותר: מאזן 1:10 וניחוש מדויק של שתי העולות לריקוד הגדול. על פי שיטת הניקוד של טורניר הגולשים, עומד רוזנטל שלנו על 16 נקודות מתוך 18 אפשריות, שזה המון בכל קנה מידה. רוזנטל (שהיה היחיד שבחר בקרוליינה לסופרבול, ועל כך מגיע לו שאפו) מקבל במתנה זוג קוביות ממולאות עופרת בצדן האחד.

יתר החזאים של וואלה! פוטבול מדורגים כדלהלן:
* רחביה ברמן 10 נקודות
* יוסי כהן 10 נקודות
* שי גולדן 7 נקודות
* גיא סבר 5 נקודות


בטורניר הגולשים, כמו בעולם האמיתי, רק הסופרבול יכריע! ערן (תגובה מספר 27 באייטם התחזיות, המצורף כאן למטה) צועד כרגע בראש עם 12 נקודות, למרות שהצטרף רק באמצע הסיבוב הראשון, וניצחון של קרוליינה (בה בחר לקחת את כל הקופה, יש לציין) יבטיח סופית וגם יצדיק את ניצחונו.

מנגד, רום (תגובה מספר 20) צמוד אליו עם 11 נקודות, וניצחון של ניו אינגלנד ייתן לו עוד ארבע נקודות ואת הבכורה על פני ערן. אז אם עדיין לא היתה לכם מספיק סיבה להיות במתח, עכשיו בטוח שתיצמדו למסך בשקיקה. יאללה סופרבול!