(הערת המערכת: טור זה נשלח אלינו ביום שישי האחרון, ה-16/1)
אתמול בלילה, בעודי שרוע חצי מעולף על הפוף, מסטול מאדי הנפט של התנור הישן ומנסה לשנן עוד כמה מילים למבחן הפסיכומטרי (ויקום האיש שהשתמש ב"גלוסקמה" במשפט), קלטתי בזווית העין את הפועל חיפה מבקיעים שער. "הופה!", אמרתי לעצמי, "הא לך משחק ארכיון משובח!"
והנה אני מוצא עצמי מול אחת הקלאסיקות הגדולות שהצליח הכדורגל שלנו לייצר הדרבי החיפאי מעונת 2001, או כמו שרובנו מכירים אותו הדו קרב בין ישראל כהן לערן פרוסט.
אוי ישראל ישראל, ליבי ממש יצא אליך, כזאת דבקות במשימה לא יצא לי לראות מכדורגלן ישראלי, רצונך העז ממש הדביק אותי בהתלהבות. "תן לו כבר פנדל!", אני שואג למרקע כשאתה מכסח את רוסו ברחבה בעבירה של צהוב אם היתה במרכז המגרש, אבל פרוסט בשלו, רק שואף אוויר לריאות, כאילו להרגיז אותך, ישראל. והנה הגבהה לרחבה והפעם אתה מושך שני ירוקים (!!) איתך לרצפה, נואש למשוך עוד ירוקים בתום המשחק, ושוב דממה, ואתה ואני ישראל לא מבינים מה קורה פה.
אני רואה אותך מסתכל ביאוש סביב, "תאמין לי אם זה תלוי בי אתה מקבל 3 פנדלים ושני אדומים!", אני ממרר. אבל אתה לא מקשיב לי, כבר עסוק בקרב הבא: רוסו שוב נכנס לרחבה וממש חצי מטר מהשופט אתה מושך גם אותו לרצפה, והצליל היחידי שנשמע הוא התנפצות דמעותיי על הרצפה הקרה, כל כך רוצה שתצליח, ואתה הרי כל כך משתדל... ואז, ברגע קסום אחד, זה קורה!
ג'ובאני מצליח לקום מהדשא, אבל איך אומרים הדג נחש "אנחנו בטח לא פראיירים". בשארית כוחותיך אתה מצליח לאחוז בחולצתו היקרה מפז, תרתי משמע כמובן, מושך אותו אלייך בתרגיל יורי איבסייצ'יק אדיר ועכשיו אפילו פרוסט כבר לא יכול להתעלם פנדל!!!
אני לא אשקר ישראל, בשלב זה אני מחבק את הטלוויזיה... חשבתי שבזאת תמו צרותינו, את שכה פיללנו לו קיבלנו, 90 דקות של מאמץ מרוכז השתלמו והצלחנו להשיג את הפאול המיוחל, האמנתי שסוף סוף אוכל לראות אותך מחייך ביחד איתי. ואז חטפתי את השוק...
"ישראל", אני לוחש, "למה אתה רץ אל השופט? אתה לא באמת מצפה שישרוק נגדך לשתי בעיטות, נכון?", אבל כנראה שאתה בכלל מבקש משהו אחר, מוזר להגיד אבל אתה בכלל לא נראה מאושר.
מנגב את שאריות דמעותיי אני מנסה להבין על מה אתה מתלונן, יכול להיות שלא רצית פנדל?! יכול להיות. גם יכול להיות שראובן עובד מבלה את שעות הפנאי שלו במשחקי שחמט סוערים ושהילה קובו, שדרנית הקווים של ערוץ 1, הוציאה 100 בבגרות באנגלית. חייאת שרוליק, על מי אנחנו עובדים? מישהו באמת מאמין כאן שלא ניסית למכור את הדרבי?
למחרת בבוקר, צהריים אם נדייק (החיים טובים אחרי הצבא), אני פותח עיתון ספורט ורואה את תמונתו של הקיוסקאי (=מוכר זוטר) כהן כשהוא מתאמן בעירוני רישון ועוד מספר על הצעות מליגת העל שדחה.
רק בקשה לי אליכם, בעלי הקבוצות באשר אתם: רגע לפני החתימה עם מר ישראל כהן בקשו ממנו לצפות בצוותא בקלטת המשחק הידוע, ייתן פרשנות משלו למאורעות. במקרה כזה, פשוט אמרו בקול צלול: "ישראל, במטותא ממך, אנא הלבש אותי בחליפה הלבנה חסרת השרוולים שבארון". הוא כבר יבין.
כולם השתגעו.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא.