חלמתי חלום

חלמתי חלום. ובחלום מצאתי את עצמי על החוף במרבייה, שותה פינה קולדה עם חסוס חיל (עד העונה שעברה, יו"ר אתלטיקו ואחד העסקנים מעוררי המחלוקת ביותר בליגה הספרדית). חיל משום מה היה לבוש כמו מורפיוס והציע לי גלולה אדומה וגלולה כחולה. כדי ללכת על בטוח, לקחתי את שתיהן. חיל חייך ואמר לי "זה הולך להיות שבוע גדול". וברקע על מסך ענק ראיתי את הילדים של ריאל מדריד נתקלים אחד לשני ברגליים ונלחמים להשיג תוצאת תיקו מגוחכת נגד קבוצה מהליגה השנייה בגביע המלך. ואז חיל הראה לי את טורס מבקיע צמד נגד האריות מבילבאו וכולם מחבקים אותו, אבל הוא לא היה הכוכב של המשחק, הכוכב היה אריאל איבגזה שאחרי 18 מחזורים הגיע סוף כל סוף לקלדרון. חיל צחק ואני אתו. ואז הוא הצביע על מטוס בשמים. טיסת איבריה מדריד-לונדון.

על המטוס, הוא סיפר לי, נמצא רונאלדו. "צ'לסקי", חיל הוסיף. שנינו צחקנו. הוא הראה לי בכף ידו המזיעה את הפנדל המגוחך שנשרק לטובת ולנסיה מול אלבסטה, אותו פנדל שהדיח את ריאל מהמקום הראשון ולקח ממנה את תואר אלופת החורף ואת הפרצוף של איש הקרח, איקר קסיאס, אחרי ההשמטה שעלתה לגלקטים במקום הראשון (ונתנה לבסקים מסן סבסטיאן שלוש נקודות יקרות ערך). איזבל פנטוחה יצאה ממכונית פאר וניגשה אלינו בביקיני אדום. ואז, למזלי, התעוררתי.

יממה כבר עברה ואני עדיין מתרגש מהמשחק של אתלטיקו מול האריות מבילבאו. כל ארבעת עיתוני הספורט של ספרד עיטרו שעריהם בתמונות של הילד פרנדדרו טורס ו"אל קניו" אריאל איבגזה. ובאמת, לאורך העונה, לכל קבוצה יש רגעים מעטים בהם הכל הולך נכון. זה קרה לסביליה נגד ריאל מדריד, לדפורטיבו מול אתלטיקו ולולנסיה מול ריאל. משחק מושלם. את אתלטיקו ראיתי ככה ב-0:4 על ריאל סוסיאדד אבל אתמול היה לזה גוון שונה. אולי בגלל שאחרי תצוגות הנפל מול סרגוסה בליגה ומול דפור בגביע אף אחד בקלדרון לא ציפה לראות כזה קונצרט.

וכשמדברים על השינוי הקיצוני במשחק של אתלטיקו, חייבים להזכיר את החזרה של גרסיה קלבו למערך ההגנה ושל דמיס ניקולאידיס, המכונה "בקהאם היווני", לחוליית ההתקפה. דמיס נתן שיעור במשחק בלי כדור, כאשר לא אפשר להגנה הבסקית לנוח לרגע והוריד הרבה לחץ מהילד, דבר אשר פנוביץ' לא הצליח לעשות במשחקייה האחרונים של אתלטיקו. אבל מי שללא ספק גנב את ההצגה הוא הארגנטינאי אריאל איבגזה. "אל קניו" שלט ביד רמה במרכז השדה וחילק כדורי עומק כמו סטוקטון למלון בליגה ובימים אחרים. כל זה הגיע אחרי יכולת די פושרת עד כה, שגרמה לאלפים בקלדרון לתהות מדוע באתלטיקו נאבקו כל כך להחתים את הארגנטינאי. עד להודעה חדשה החשדות הוחזרו למגירות. אתלטיקו סוגרת את הסיבוב במקום הרביעי אשר מוביל לליגת האלופות, ו"אל נינו" סוגר אותו כפצ'יצ'י (מלך השערים) הספרדי, עם 11 הרשתות.

ואם כבר בילדים עסקינן, אני חושב שמי שהוכיח השבוע שהוא ראוי לתואר "אל ניניו" עוד יותר מאשר פרננדו טורס, הוא רונאלדו - הילד המפונק הנצחי של נבחרת ברזיל ומועדוני העל של אירופה.

ריאל, כמו שאפשר לצפות מקבוצה עם כל כך הרבה כסף, כוכבים וציפיות, היא לא קבוצה שקטה. משחק הגביע, יותר מאשר התוצאה בה נגמר (תיקו מביך), הראה לולדאנו, קירוש ופרז שמאחורי הגלאקטיקוס, יש להם ואקום אחד גדול. פורטיו כבר חודשים דורש דקות משחק, אבל כשהוא מקבל את ההזדמנויות הוא לא מראה שום דבר שגואם לחשוב שהוא יותר מחלוץ בינוני. גוטי עסוק יותר ביחסי ציבור מאשר בכדורגל. קמביאסו לא מספיק יציב וחסר את הנוכחות שצריך כדי לתפוס בעלות על האמצע. ואת צמד הליצנים - פאבון את ראול בראבו - לא הייתי משבץ בהגנה של הפועל מג'דל קרום. השחקן היחידי עם כדורגל על הספסל של ריאל הוא סולארי, שאם היה קצת יותר מדוייק, היה עשוי לתת סוג של פייט על מקום בהרכב.

בקיצור, בכזה שבוע סוער בריאל, כשהעיתונות הספרדית, אפילו עיתונאי החצר, עושה ממנה מטעמים, קם השמנמן ומטלטל את הסירה היטב כשהוא טס לצד השני של הים לספק "פגישה עם אברמוביץ'" (גרסת הפפראצי), ספק "עניינים עם נייק" (גרסת רונאלדו). מה שבטוח, רונאלדו הפגין חוסר לויאליות בכך שהתעלם מבקשת המועדון שלא יטוס ללונדון. פרז לא אהב את הסיפור, אבל בסוף הסתפק בקנס סמלי - בטח במושגי השכר בריאל - של 6,000 יורו. תקראו את זה איך שאתם רוצים, אבל ביום שבת, בהפסד מול ריאל סוסיאדד, נראה היה נראה שרונאלדו משחק ברוגז ומתאמץ אפילו פחות מהרגיל.

המקרה הזה מתווסף לסדרה של סיפורים אחרים מהתקופה האחרונה המטילים ספק במידת המקצוענות של רונאלדו, ביניהם ארוחות שחיתות במסעדה הארגנטינאית של ולדאנו ערב משחק וזלזול מתמשך באימונים. מד הסבלנות בסביבה של פרז נמתח ונראה שזה רק עניין של זמן עד שיימאס לריאל מהכשרון הברזילאי שאולי הוא אחד מהשחקנים המבריקים שידע המשחק אי פעם, אבל לבטח גם אחד המעצבנים שבהם.

המפסידה הגדולה של המחזור האחרון היא דפורטיבו לה קורוניה, ששוב הראתה שתמיד חסר לה הגרוש ללירה, כשלא ידעה לנצל את ההפסד של ריאל כדי להתקרב למרוץ על האליפות. התיקו מול סנטאנדר עוד נראה טוב לעומת איך שהקבוצה נראתה על המגרש, כשטריסטאן נראה כמו פליט שהלך לאיבוד מול ההגנה של ראסינג. ביום חמישי תארח דפור את אתלטיקו למשחק הגומלין במסגרת שמינית גמר גביע המלך (0:0 במשחק הראשון). אצל שתי הקבוצות האלה אי אפשר לדעת באיזה מצב רוח הן תגענה לריאזור, אבל ה-1:5 של הגליסיאנים מתחילת העונה בטח יושב לכולם טרי בזכרון.

ולסיום, סיכום קצר של הסיבוב הראשון.

הפתעת הסיבוב:
אתלטיקו ואוססונה. שתי קבוצות שאף אחד לא לקח בחשבון בתחילת העונה, נותנות משחקים גדולים ולדעתי אחת מהן תאייש את המקום הרביעי גם בסוף העונה.

אכזבת הסיבוב:
ברצלונה. למרות הניצחון המשכנע מול סרגוסה, בארסה - כמעט כרגיל - עושה הרבה פחות ממה שהיא צריכה עם הכשרון והכסף שיש לה בידיים. עכשיו הם שלפו עוד גו'ר מפוקפק בדמותו של אדגר דאוידס. למרות שהוא רבע יהודי, זה נראה לי המקרה הקלאסי של הדבקת פלסטר איפה שצריך ניתוח בהרדמה מלאה. מצטרפות אליה סוסיאדד ובעיקר סלטה, שלא הצליחו להתמודד עם הליגה הסדירה וליגת האלופות ביחד.

התוצאה המפתיעה:
בחירה קשה בין ה-1:2 של ריאל בקאמפ-נואו (נגד המסורת) ל-1:4 בו פינקה סביליה את האלופה (נגד ההגיון). שני המשחקים הפילו יותר מטופס "קיניילה" אחד בספרד.

שחקן הסיבוב הראשון:
למרות הכל, רונאלדו. הוא עצלן. הוא שמן. הוא לא ילחם על כדור אלא אם תדביקו עליו סטייק - והוא מלך השערים של הליגה הספרדית עם 14 הרשתות, הרבה מהן מנצחות. אחד החלוצים היחידים - לפחות בספרד - שאפשר שסמוך עליו באמת במצב של אחד על אחד. קצת אחריו, נמצא פאבליטו איימאר, שמנצח על השורות הסדורות של אלופת החורף הספרדית.

הפתעת הסיבוב הראשון:
מיסטה. החלוץ הספרדי, שהיה אמור להיות המחליף של אוליביירה, לקח הזדמנות בתחילת העונה בשתי הרגליים ועם עשרה שערים היה אחד השחקנים החשובים בהרכב של ולנסיה. מצטרף אליו חוזה אנטוניו רייס מסביליה, שקנה העונה מקום בנבחרת הספרדית ובתודעת הכדורגל שלנו, עם ארסנל בלתי נגמר של מסירות מעולם אחר (ועם התעניינות מארסנל).

הרכש המשמעותי של הסיבוב הראשון:
דייויד בקהאם. ריאל אומנם רחוקה מלהציג את הכשרון המלא שלה, אבל כשהקשר האנגלי על המגרש, היא מסוכנת הרבה יותר והמאבק ההגנתי שלו, הוא אחד הדברים היחידים בריאל שגורם לאיקר קסיאס להתגעגע קצת פחות למאקללה (בשבוע שעבר הוא שיחק 15 דקות עם קרסול שזקוק לארבע תפרים).