הערב: צ'יפס-קולטס, איגלס-פאקרס

לאחר שאמש נשללה מאיתנו חוויית ספורט נדירה, בשל כישלון הערוצים המקומיים להשיג את הזכויות למותחן בין הסט. לואיס ראמס לקרוליינה פנת'רס, הערב נוכל להתנחם בעובדה שלא נצטרך להחמיץ דבר. להלן סקירת שני המשחקים האחרונים של הסיבוב השני בפלייאוף, שלאחריהם נעמוד צעד אחד בלבד לפני הסופרבול:

זהו משחק מסקרן בין שתי קבוצות שעיקר תהילתן על התקפה עתירת אוקטן. הקנזס סיטי צ'יפס, עם פריסט הולמס הבלתי עציר, והאינדיאנפוליס קולטס הלוהטים, עם פייטון מאנינג ומרווין האריסון. הצ'יפס פתחו את העונה עם תשעה ניצחונות רצופים, אולם בשבעת משחקי הסיום של העונה רשמו מאזן של 3:4 בלבד. במהלך תקופה זו התבלטה חולשת הצ'יפס בהגנה, ובמיוחד בעצירת משחק הריצה של היריבה.

עם זאת, ההתקפה של הצ'יפס היא הפורייה בליגה, ובשורותיה מככב פריסט הולמס, שקבע השנה שיאי ליגה עונתיים בטאצ'דאונים בריצה ובכלל, עם 27. עוד כלי שק מסוכן הוא טוני גונזאלס, הטייט אנד שמהווה בעצם תופס נוסף מבחינת יכולת קליטת הכדורים שלו, אלא שהצבתו בעמדת הטייט אנד יוצרת "מיסמאץ'" מול ליינבקרים שאינם מסוגלים לעמוד בקצב שלו. החולשה היחסית של הצ'יפס היא בעמדת התופס, שם אין להם אף כוכב אמיתי. הם מחפים על כך באמצעות שימוש במספר רב של שחקנים בעמדה, ובהצפת המגרש בשלושה וארבעה תופסים לעתים.

גם על אינדיאנפוליס אמרו שאינה מסוגלת לעצור משחק ריצה חזק, אבל הניצחון המרעיש 10:41, בשבוע שעבר מול הדנבר ברונקוס, מעמיד טענה זו באור מגוחך במקצת. במשחק ההוא לא הניחו הקולטס לקלינטון פורטיס המצוין לנשום, ורק כשהמשחק היה גמור הוא צבר מעט יארדים חסרי משמעות.

לאינדיאנפוליס יש רץ מצוין, בדמותו של אדג'רין ג'יימס, שיוכל לבחון את הגנת הקרקע של הצ'יפס, אולם הנשק האמיתי של הסייחים הוא משחק המסירה, ובמיוחד הצירוף בין פייטון מאנינג, הקווטרבק הפורה בליגה, למרווין האריסון, ללא ספק אחד התופסים הבכירים בענף כיום. ה'ציפס יהיו חייבים להפעיל לחץ על מאנינג, מפני שאם הוא יוכל לעמוד ב"כיס" המגונן ולחפש תופסים בשקט, הוא ינקב את ההגנה של קנזס סיטי בלי הרבה בעיות.

במשחק המאוחר יארחו הפילדלפיה איגלס את הגריון ביי פאקרס. פילדלפיה, שהופיעה בשני גמרי ה-NFC האחרונים (והפסידה בשניהם) פתחה את העונה רע מאד, עם שני הפסדים ויכולת מזעזעת של הקווטרבק דונובן מקנאב. אולם מאז המחזור השישי הפסידו הנשרים רק פעם אחת נוספת, והבטיחו לעצמם יתרון ביתיות לאורך הפלייאוף.

נקודת התורפה העיקרית של האיגלס זהה לזו של הצ'יפס – הגנת הריצה. הנשרים מרשים ליריבות 129 יארד וכמעט טאצ'דאון ריצה למשחק. חמור מכך, הנשרים הרשו 4.5 יארד בממוצע לניסיון ריצה. אהמן גרין מהפאקרס צפוי לחגוג על עובדה זו, ורק שיפור פתאומי וחד בקטגוריה זו תיתן לפילדלפיה סיכוי טוב להמשיך לגמר ה-NFC.

הפאקרס רוכבים על גל רגשי חזק, יש אומרים מיסטי. זה החל בהצגה של ברט פארב יום לאחר מות אביו לפני שלושה שבועות, המשיך בעלייה הפלאית לפלייאוף עם הפסדה המדהים של מינסוטה, והגיע לשיא עם הניצחון הדרמטי בהארכה, בשבוע שעבר בסיבוב הראשון. ברט פארב נמצא בכושר מצוין, ותופסיו מתחילים לתפוס איתו שפה משותפת.

הפאקרס ייהנו מהיעדרו של בריאן ווסטברוק, הרץ המצוין של פילי שקרע את השריר התלת-ראשי בזרועו. ווסטברוק הוא המצטיין בין שלושת הרצים של פילדלפיה, והוא שנתן להם מימד קטלני בהחזרת בעיטות. בהיעדרו ייפול העול על קורל בוקהאלטר הצעיר, ועל דיוס סטיילי הלא יציב. עם זאת, מי שיחזיק בידיו את גורל הנשרים הוא כרגיל הקווטרבק דונובן מקנאב. אם הצלופח יצליח לערער את המערכים ההגנתיים של הפאקרס באמצעות ריצותיו, פילדלפיה תהיה חזק על הסוס. אפילו אם רק יצליח להימנע מטעויות ולהשלים אחוז גבוה של מסירות, זה יספיק כדי שיהיה כוחות.