הקוסמים מארץ עוץ

1969 היתה אחת השנים הטעונות ביותר במאה ה-20. בזירה המדינית המשיכה ארה"ב לשקוע עמוק בבוץ של וייטנאם והביאה את תנועות המחאה לשיאים חדשים שיצרו את המחזמר "שיער" והביאו את המימד החמישי לראש מצעד הפזמונים עם "תנו לשמש לזרוח". ג'ימי הנדריקס וג'פרסון איירפליין גרמו למאות אלפים לסתום כליל את הכביש המהיר של ניו יורק עילית בקרנבל של וודסטוק, וג'ון וויט ודסטין הופמן נתנו הופעה בלתי נשכחת ב"קאובוי של חצות", יצירת המופת של ג'ון שלזינגר שהיה הסרט הראשון שזכה לדירוג "איקס" על ידי הצנזורה.

בארץ נפטר לוי אשכול, גולדה הפכה לאישה הראשונה שעולה לראשות ממשלת ישראל, אריק אינשטיין וחבורת "לול" יצאו עם המערכון הבלתי נשכח "כבוד למנצחים, הבוז למנוצחים" והצמד שפיגל ושפיגלר קרעו את רשתותיה של נבחרת אוסטרליה בדרך למכסיקו. אפילו האיגלס ציינו את "הספיריט של 1969" בשירם המאוס "מלון קליפורניה" שבע שנים מאוחר יותר.

ובתוך כל הבלילה הזו היתה גם אלופת סופרבול. היא היתה פחות מתוקשרת מהג'טס של ג'ו ניימת' או מגרין ביי של בארט סטאר, מוקפת בשמות אלמוניים יחסית. המאמן היה האנק סטראם, הקוורטרבק היה לן דוסון והכוכבים היו בכלל שחקנים הגנתיים, כמו הקיצוני באק ביוקנן ושחקני הקו וילי לנייר ובובי בל. אפילו הבועט, יאן סטנרוד, נכנס להיכל התהילה.

אז בעוד כולנו מלקקים את האצבעות מפריסט הולמס וטוני גונזאלס, כדאי אולי להיזכר שלקנזס סיטי היתה בשנות השישים קבוצה שזכתה שלוש פעמים באליפות ה-AFL (הישג שאף קבוצה בעשר שנות הליגה לא הגיעה אליו) ושזכתה בפעם היחידה בתולדותיה בסופרבול בחורף האחרון של הסיקסטיז.

קצת על ההיסטוריה של הצ'יפס: ב-1959 ניסה איש עסקים טקסאני בשם לאמאר האנט לקנות קבוצת NFL, וכשלא עלה בידו עשה מהלך ששינה את פני הפוטבול לנצח: הוא פשוט יצר את ה-AFL, ליגה מתחרה. לקבוצה שבבעלותו קרא דאלאס טקסאנס, ביודעו שייצור תחרות עם המועדון הטרי השני בעיר, הקאובויס.

בשנתם השלישית בליגה זכו הטקסאנס באליפות הליגה (אז עדיין לא התחרו שתי החטיבות אחת בשניה) אחרי ניצחון 17:20 על היוסטון אוילרס. שנה לאחר מכן החליט האנט שלמען שלמות שתי הליגות עדיף להשאיר קבוצה אחת בלבד בדאלאס והעביר את הקבוצה שלו לקנזס סיטי מיזורי.

מכיון שלא יכול היה מטעמי זהות להשאיר את השם טקסאנס החליף את השם לצ'יפס, שזכו באליפות נוספת ב-1966 ומייד עם איחוד הליגות זכו להיות קבוצת ה-AFL הראשונה שמשתתפת בסופרבול. הם הובסו 10-35 בידי הגרין ביי פאקרס.

ב-1970 התאחדו שתי הליגות ובכך רשם מאמן אחד בליגה הישג בלעדי, כשהיה היחיד שאימן בכל עונות ה-AFL והיה אחראי לקבוצה הטובה ביותר שיצאה מהחטיבה. למאמן קראו האנק סטראם, שמשך 15 שנים היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה, שנה בלבד יותר מהקוורטרבק לן דוסון שהגיע מקליבלנד ב-1962 ותלה את הקסדה ב-1975.

אבל נחזור לרגע למחצית השנייה של שנות ה-60. אחרי האכזבה של 1966 חישל סטראם את הסגל והמשיך איתו לשנים הבאות. כך יצא של-1969 נכנסו הצ'יפס עם צוות התקפי מיומן שכלל את דוסון, הרץ האחורי מייק גארט והתופס אוטיס טיילור, לכולם ותק של לפחות ארבע עונות בקבוצה. הצ'יפס עלו לפלייאוף עם מאזן מצויין של 11-3. הם נאלצו לנסוע לשני משחקי חוץ ועלו לגמר בצורה מרשימה, אחרי ניצחון 6:13 על הג'טס וג'ו נמת' ובגמר ה-AFL הכניעו באוקלנד את הריידרז 7:17 כדי לנסוע לסופרבול מספר 4 בניו אורליאנס.

הוייקינגס המרשימים של באד גראנט סיימו את העונה עם מאזן 2:12 והיו פייבוריטים בשיעור 13 נקודות ביחס ההימורים לפני המשחק. בכלל, סיפור ההימורים השתלב היטב באווירה הטעונה, כשלן דוסון עוכב לחקירה לפני המשחק לאחר ששהמשטרה עצרה סוכן הימורים בשם דונלד דוסון (ללא קרבה משפחתית) ומצאה בכיסו את מספר הטלפון של הקוורטרבק, יחד עם 400 אלף דולר במזומן.

לקוורטרבק זה לא הפריע. הצ'יפס עלו ליתרון של 0:9 לאחר שלושה שערי שדה של סטנרוד, וטאצ'דאון באדיבות השמטת כדור של צ'רלי ווסט מהוייקינגס הוריד אותם למחצית ביתרון 0:16. דייב אוסבורן, הרץ של מינסוטה, החזיר את הויקינגים למשחק בטאצ'דאון אבל מסירה של דוסון ל-46 יארד לטיילור סגרה עניין והעניקה לצ'יפס את הניצחון 7:23. המשחק הפך לקלאסיקה לא רק בזכות הנעשה על הדשא אלא גם ובעיקר בזכות המתרחש על הקווים, כשמצלמות הטלוויזיה תיעדו כל צעד ומהלך של סטראם, שהיה נוהג לקשקש ולדרבן בקצב של מכונת ירייה.

הצ'יפס לא היו, כאמור, מהקבוצות הנוצצות ביותר שזכו בסופרבול אבל היו קבוצה ממושמעת וחכמה. הם דורגו ראשונים בהגנה ושניים בהתקפה מתוך עשר קבוצות ה-AFL באותה עונה. רק לצורך המחשה כמה אפורה היתה האליפות שלהם, מתוך עשרת השחקנים שלהם שנבחרו לפרובול (הסגלים היו מורחבים בהרבה אז), שניים היו קוורטרבקים (דוסון ומייק ליווינגסטון) ואיתם הרץ האחורי רוברט הולמס. שניים אחרים היו מקו ההתקפה וחמשת הנותרים היו שחקני הגנה.

הסופרבול השנה ייערך ביוסטון, וכמה סמלי יהיה אם הצ'יפס יזכו בו במגרשם הביתי של הטקסאנס, השם המקורי של הקבוצה. וביציע יישבו לאמאר האנט, האנק סטראם ולן דוסון (כולם, טפו טפו, עדיין חיים) ויקוו שהבחורים של דיק ורמיל יסגרו מעגל בן 34 שנה.