"איצטדיונים לא מנצחים משחקי פוטבול, קבוצות פוטבול כן".
ערב משחק המאנדיי נייט בין מיאמי דולפינס לפילדלפיה איגלס לפני יותר משבועיים שאל סטיוארט סקוט מ-ESPN את ג'ון מאדן כמה חשוב לפילדלפיה ניצחון במפגש הזה ובמפגשים הבאים על מנת להבטיח את הביתיות לאורך הפלייאוף. מאדן ענה במשפט שלמעלה.
האיגלס, יחד עם הניו אינגלנד פטריוטס, אכן הבטיחו שהדרך לסופרבול תעבור בהכרה בעירו של רוקי ובפוקסבורו הקרה, אבל מהי באמת המשמעות של היתרון הזה? האם מדובר על "חוק כמעט בל יעבור" שבו המדורגת ראשונה בחטיבה מגיעה לריקוד הגדול?
ובכן, מבט על ההיסטוריה של ה-NFL מגלה ש-1993 היתה העונה האחרונה שבה העפילו שתי הקבוצות בעלות יתרון הביתיות (דאלאס קאובויס ובאפאלו בילס) למשחק המכריע ומתוך 37 סופרבולים שהתקיימו עד כה, לתשעה בלבד הגיעו השתיים עם המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה. בשנות ה-60 זה קרה פעם אחת (בסופרבול הראשון), בשנות ה-70, הידועות כ"שנות השושלות", ארבע פעמים ובשנות ה-80 וה-90 פעמיים בלבד בכל עשור.
שוכחים שהביתיות לא עזרה בעבר
אז למה הבלגאן, הרעש, המהומה והדחף לשחק בבית עד לריקוד הגדול? כיון שבבית בכל זאת יש סיכוי גדול יותר, עם הקהל התומך, האקלים הפייבוריטי והאווירה הכללית של אטרף. מכאן ועד לניצחון המרחק עדיין גדול. בניו אינגלנד, לדוגמא, יש כרגע הייפ כללי בעניין הזה. "אף אחד לא רוצה לשחק בפוקסבורו בינואר" מכריזים הבוסטונאים בגאווה תוך שהם שוכחים שגם בקנזס סיטי ובדנבר יורד שלג בתקופה הזו ושלפני שנתיים, עם סופת שלגים שבאה כברכה משמיים, נזקקו לנס ולהילוך חוזר על חוק מטופש על מנת להגיע לניו אורלינס.
מכל ארבע הקבוצות שהפאטס עשויים לפגוש בשלב השני, אינדיאנפוליס היא היחידה שתגיע בעמדת נחיתות מובהקת. טנסי, דנבר ובולטימור הן קבוצות פלייאוף משופשפות שיודעות לשחק גם במזג אוויר גרוע ובעלות משחק ריצה טוב משל ניו אינגלנד. אצל פילדלפיה המספרים מדברים: ארבעה הפסדים בעונה הרגילה, רק אחד מהם (דאלאס) בחוץ.
הנשרים יכולים אמנם לחייך בהקלה על שלא ישחקו בסט. לואיס, במגרש בו הראמס לא הפסידו מספטמבר 2002, אבל! כפי שתיווכחו מיד, בשנים האחרונות נשברו רצפים גדולים ומאיימים מזה. אחד המפורסמים שבהם שייך, איך לא, לקבוצה שלא יודעת לנצח - מינסוטה וייקינגס.
בעיטה אחת הרסה הכל
1998 היתה אחת מעונות הפוטבול המשובחות ביותר בהיסטוריה של הליגה. היא הציגה את דנבר של טרל דייויס וג'ון אלוויי שאחרי שבירת הקרח שנה לפני כן בניצחון המפתיע על גרין ביי בסופרבול נראו כאילו הכל בא להם בקלות, ומאידך את ההתקפה הכי אימתנית שדרכה אי פעם על המגרש - המינסוטה וייקינגס של דניס גרין, רנדל קנינגהאם ורנדי מוס.
הויקינגים היו מפחידים בכל החזיתות, כולל זו של הבועט, גארי אנדרסון, עם מאזן של 40 בעיטות מוצלחות ברציפות (שיא שנשבר על ידי מייק ואנדרג'אגט רק ביום ראשון האחרון). קבוצות אורחות היו מאבדות נקודות עוד בנחיתה בנמל התעופה של סיינט פול.
הרעש במטרודום, החדות המבריקה של בראיין ביליק, מתאם ההתקפה, הידיים הארוכות של רנדי מוס והניסיון של קאנינגהאם וכריס קרטר כולם כולם נפלו בבעיטה אחת, הבעיטה הלא מוצלחת היחידה בשתי עונות, של אנדרסון. הפסד של 30-27 לאטלנטה פאלקונס שלח קבוצה עם מאזן 1:15 הביתה והעלה את הציפורים לגמר מזוויע במיוחד, עם כרוניקה של תבוסה ידועה מראש מול הברונקוס.
זו רק דוגמא אחת מיני רבות לנסים שקורים בפלייאוף וקצרה היריעה מלהרחיב. אם עד שנה שעברה עוד ניתן היה לחשוב שבאמירה של מאדן אין מאה אחוז מהאמת, הרי שעונת 2002/3 ניפצה את שני המיתוסים הגדולים ביותר בחצי היובל האחרון ב-NFL.
שני מיתוסים מתנפצים
"טמפה ביי לא מסוגלת לנצח מתחת לשלוש מעלות צלזיוס" - ב-19 בינואר הטמפרטורה ב-"וטראנס סטאדיום" בפילדלפיה לא רק שהיתה נמוכה מ-3 מעלות צלזיוס, היא התקרבה ל-0 פרנהייט (בסביבות המינוס 15 צלזיוס). הבאקנירז, שנוסדו ב-1976, מעולם לא ניצחון כשהטמפרטורה ירדה מ-3 מעלות. כבר בפתיחת גמר ה-NFC הם חטפו טאצ'דאון ונראו בדרך לעוד כישלון, שלישי ברציפות, בפילדלפיה. משחק קשוח וחזק סייע להם לנצח את האיגלס 10:27 בדרך לזכייה בסופרבול 37 בסן דייגו.
"אף אחד לא מנצח ב"למבו פילד" בינואר" - האקסיומה המפחידה והגדולה ביותר בתולדות הליגה. כולם יודעים שלהגיע לגרין ביי באמצע החורף פירושו שלוש מלים: רע, רע, רע. שחקנים אורחים היו חוטפים שבץ רק למראה הגופות המעורטלות עם ראשים מגבינה בקור של מינוס מיליון ועובדה ידועה היתה שכל עוד לפאקרס יש יתרון ביתיות בדרך לסופרבול, הם יופיעו למשחק המסכם של העונה. הפעלולים של מייקל ויק לא נראו מפחידים במיוחד, מה גם שאטלנטה רגילה למגרש סגור או ליריבות מהדרום. ויק וטי ג'יי דאקט לא התחשבו במיוחד במיתוסים, סטטיסטיקות ואגדות ויצאו עם ניצחון היסטורי ענק של 7:27.
קנזס סיטי, אינדיאנפוליס, ניו אינגלנד, פילדלפיה וסט. לואיס נאבקו עד לרגע האחרון על הזכות ליתרון הביתיות בחטיבות שלהן. האיגלס (4:12) והפטריוטס (2:14) סיימו בפול פוזישן, אבל על סמך תקדים השנים האחרונות לא בטוח שהן תרווחנה מה"זכיה" הזו. מי שלא מאמין שישאל את דנבר של 1996, את הפורטי ניינרס של 1992 וכמובן את דניס גרין והוייקינגס של 1998.
* סייע בהכנת הכתבה: רועי בן עברי