צדק פואטי

בספורט אין דבר כזה "מגיע לי". אבל זה היה הסיום הכי צודק ונכון שיכול להיות לעונה הזאת.

רק תסתכלו מה היה לנו:

* ניו אינגלנד היתה הקבוצה הכי טובה בליגה לאורך כל העונה (עם דגש כפול ומכופל על – קבוצה). היא שיחקה כמעט נגד כל הגדולות, וניצחה את כולן. ורק כתם אחד היה לה. במחזור הראשון, בופאלו השפילה אותה 31-0. והנה, במחזור הסיום, הנקמה המתוקה של הפטס היתה לדרוס את בופאלו באותה תוצאה בדיוק 31-0. צדק.

* סט לואיס לעומת זאת, לא היתה הקבוצה הכי טובה, אפילו ב-NFC. ובניגוד לניו-אינגלנד, הם הרוויחו מלוח משחקים קל הרבה יותר. ובמשחק האחרון של העונה, קבוצה חלשה כמו דטרויט עצרה אותם ומנעה מהם את הרקורד הכי טוב ב NFC. והמאמן שלהם, מייק מארץ, ששוב ניסה להתחכם יותר מדי במקום לשחק לפי היסודות, ופשוט לנצח, נשאר עם סימני שאלה, וכנראה גם עם משחק חוץ בפילדלפיה הקרה. צדק.

* לגרין ביי וברט פארב הגיע לעלות לפלייאוף. למינסוטה ורנדי מוס לא. לפני המחזור האחרון, הסכויים שייעשה פה צדק נראה קלוש, אבל הפקרס ניצחו את קבוצת המילואים של דנבר, והוויקינגס הפסידו לקבוצה אולי הכי חלשה בליגה – אריזונה. למינסוטה יש יותר כשרון, אבל הוא לא מנוצל. לגרין ביי יש יותר רצון ואמונה, ובקיצור – יותר נשמה, וכך הם מנצלים את מה שיש להם עד הסוף. ובעונה ששני תופסים מעולים ששמו את עצמם מעל הקבוצה שלהם יחפשו בקיץ קבוצה חדשה, גם רנדי מוס, אולי הכי כשרוני, סיים את העונה מוקדם מהצפוי, והשאיר למינסוטה הרבה סימני שאלה לגבי העתיד. בינתיים פארב ימשיך את הקאמבק שלו לפחות עוד שבוע, וכנראה קצת יותר. צדק.

* לאינדיאנאפוליס, שניצחה את טנסי פעמיים העונה, הגיע לסיים לפניה בבית שלהם. אבל בעונה שבה הם נאלצו להתמודד עם סימני שאלה, ולחזור יותר מדי מפיגור ברבע האחרון, בעונה שבה הבועט ה"אידיוט" שלהם שבר את שיא שערי השדה הרצופים, זה היה רק צודק והגיוני שהם יצטרכו לחכות לרגע האחרון, ושהנצחון יגיע מרגלי ואנדרג'ט. בשער ה- 41 הרצוף שלו, שיא שקשה להאמין שיישבר, הוא העלה את אינדי לראשות הבית. הגיע להם, והגיע לו לעשות את זה. צדק.

* ג'מאל לואיס עשה מה שרק 4 רצים לפניו עשו – רץ ליותר מ 2000 יארד שעונה. אחרי שהוא סוחב את התקפת בולטימור על הגב, בעונה שהוא קבע שיא מדהים של כמעט 300 יארד במשחק אחד, מגיע לו להצטרף לרשימה המכובדת. אבל גם מגיע לאריק דיקרסון להשאר בספר השיאים בתור מי שרץ להכי הרבה יארדים בעונה אחת. אז ג'מאל לואיס עבר את ה- 2000, ובולטימור בפלייאוף ,ואריק דיקרסון עדיין ראשון. כולם מרוצים. צדק.

ועכשיו, סוףסוף הגענו לטורניר הגדול. בסופו של דבר, 12 הקבוצות שיהיו שם, הם אכן ה 12 שהיו הכי טובות העונה. לסינסינטי אולי יש קצת השגות, והיא אכן כבר הפכה להיות קבוצה אמיתית, אבל היא לא יותר טובה מאף אחת מה- 6 שכן שם.

ומה צפוי לנו בינואר החם?
זה יתחיל במפגש ענק בין טנסי לבולטימור. הרייבנס אולי מארחים, אבל הם קיבלו את הקבוצה שיהיה להם הכי קשה מולה. ומקנייר קיבל עוד קצת מנוחה חשובה. מה שלא יהיה, יהיה חזק וכואב.

באמצע, יהיה המשחק הכי "לא מעניין" על הנייר, בין שתי הקבוצות שאף אחד לא האמין שייפגשו בשלב הזה. יהיה קרב הגנתי גדול, ואולי דווקא כן יהיה מעניין.

וכמובן, ברט פארב ימשיך את המסע הרוחני שלו, אולי בעונה האחרונה שלו. שיאטל איכשהו הצליחה לנצח בחוץ קבוצה שלא ממש איכפת לה. ועכשיו, הם נוסעים למשחק חוץ במקום מאד, מאד קשה, נגד קבוצה שמאד איכפת לה.

וזה יסתיים במפגש החוזר בין דנבר לאינדי. דנבר חוזרים למקום שבו רק לפני שבועיים הם מחצו לחלוטין את הקולטס. האם הם יוכלו לשחזר את זה ? האם ההחלטה של מייק שאנאהן לקבוע לדנבר שבוע חופש ולתת לרוב השחקנים הבולטים לנוח ובכך לאבד קצת את המומנטום תוכיח את עצמה ? הם מנינג (ודאנג'י) יצליחו סוףסוף לנצח משחק בינואר ?

אז הסתיימה עונה גדולה, ואני לא יודע אם יהיה צדק , אבל החודש הקרוב צפוי להיות גדול ומרתק לא פחות.