דתי ירוק ומציאות צהובה

נדמה שהקשר הסמנטי לאורך ההיסטוריה ממשיך להישמר. ככל שחרא יותר במדינה שאנחנו חיים בה, כך הצלחתה של מכבי באירופה הופכת גדולה יותר ברוב הפעמים ובמקביל מסיתים את תשומת הלב מהמצב הביטחוני/כלכלי/חברתי הגרוע רק בשביל שכמה שכירי חרב יביאו את גביע אירופה לתל אביב או יותר נכון לישראל.

כי אוהדים רבים למכבי תל אביב בכדורסל בתל אביב עצמה לא נמצאים בהמוניהם. אם כבר יש כאלה אז רובם לא תל אביבים מקורים אלא נקבצו יחדיו לעיר הגדולה מהפריפריות השונות. מכבי ת"א היא הבילוי האולטימטיבי אם אתה חי מחוץ לתל אביב. בערים כמו נתיבות, חיפה, ירושלים או ירוחם שחיות בערך באיחור של חצי שנה מתל אביב מכבי היא הדבר היחיד להיאחז בו ולא רק בימי חמישי בערב. כי מכבי היא ישראל, כי מכבי משודרת בערוץ 1 ואי אפשר להתווכח עם השילוב של ישראל של פעם יחד עם בריחה מההווה הדוחה.

הטירוף סביב מכבי הוא לגיטמי לחלוטין. מה שלא לגיטמי הוא הנסיון של התקשורת ושל גורמים מתוך המועדון לעוור ולטשטש את המציאות הישראלית הקיומית. נדמה שבשנה שחשוב שמכבי תיקח את אליפות אירופה, שיחות מראש הממשלה לפיני גרשון יהפכו בקרוב לעניין שבשיגרה. גם תגובות על אלוהים בכל מיני משחקים הפכו כאן לגימיק נחמד שהרי כולנו קצת פיני גרשון. אוכלים חזיר ותוקעים סכינים לחברים בגב, אבל מניחים תפילין. זה רע חברים, זו בריחה מהמציאות לדבר שהוא מסואב, דוחה ומושחת לא פחות מהמדינה שאנחנו חיים בה.

נדמה שאני לא אחדש לכם על כל העניין הזה של לחם ושעשועים. קיסרים, רודנים ודיקטטורים רבים במהלך ההיסטוריה השתמשו בספורט כדי לקדם את מטרותיהם, או יותר נכון להסתיר את מטרותיהם האמיתיות. הצלחה של מכבי מסיתה את תשומת הלב מאנשים כמו דודי אפל וזאביק רוזנשיין, שניים שבכיף יכולים להיטמע בקהל הנוברישי/באסטיונרי (מלשון באסטה בשוק הכרמל ולא מלשון באסטון) עד גועל המתערבב ביד אליהו מדי יום חמישי.

בנאום בפני חברי המפלגה הנאצית בשנת 37, נאם פירהר הספורט של הרייך השלישי, האנס וון טאשמר וון אוסטן בהקשר של פעילות ספורטיבית ותרומתה למטרות הרייך: "יהיו אשר יהיו הנסיבות, היטלר אוסר על ביטול פעילות ספורטיבית בין לאומית מכיוון שזוהי הדרך המהירה והיציבה ביותר להרגיע את האספסוף של עושי הבעיות ומתנגדים פוליטית שכוונתם לערער את יציבות השילטון הנאצי".

לאהוד את מכבי תל אביב כמועדון ספורט זהו דבר בריא לחלוטין. הצלחתה של מכבי באירופה חשובה במידה זו או אחרת לשמה של מדינת ישראל והיא סממן כנראה לחיים נורמלים. תקווה בכל הלב לכישלון מכבי באירופה לגיטמית אף היא. העובדה שרבים מאיתנו לא קונים מוצרים של עלית ולאחרונה אף התנתקנו מספקית האינטרנט נטויז'ן (שתורמת מעל למיליון שקל למועדון הכדורסל) היא פעילות לגיטמית וחוקית לאנשים שרוצים להרגיש שיצר המחאה שלהם עדיין עובד.

מכבי לא תהפוך רק לקבוצת ספורט אם מישהו מאיתנו לא יקח אחריות וינסה להרגיע את האספסוף. המהפכה הזו לא תבוא מהעם. אנשים מנתיבות, אופקים, ירושלים וכו' מצביעים פה 200 שנה ליכוד למרות שבאופן קבוע מדובר בשילטון שפוגע בהם כלכלית, אז בטח שלא יהיו בהם את הכוחות להתמרד כנגד שינוי בתרבות הפנאי הלא קיימת שלהם. המהפכה הזו צריכה להיות המהפיכה של האליטה התרבותית, של הסופרים של המשוררים, של הוגי הדעות, של הפילוסופים שמשום מה עדיין חושבים שהם חיים באירופה ושותים קפה בבית הקפה "פארק" בעל העוגות הטעימות בעולם ברחוב הראשי של וינה, ויש להם את הלגיטמציה לצקצק בלשונם כאשר הם רואים את עמחה ישראל שמח על ניצחון על נובו מסטו.



בסוף זה יגיע גם אליכם

אני בטוח שחלקים מכם בטוחים שזה עוד צעד של מירמור של כותב שורות אלו. האדום הקנאי, זה שאיבד עניין בענף הזה שנקרא כדורסל מטיח אשמות שהיו רלוונטיות לימים שאולסי היה מריץ שורות והשופטים היו באמת של מכבי.

אבל האמת, תאמינו או לא, השינאה שלי למכבי הולכת ופוחתת בשנים האחרונות. היא התחלפה מזמן באדישות. מאז שהתחלתי להתעסק בדבר המוזר הזה שנקרא עיתונות ספורט יצא לי לפגוש מספר שחקנים במכבי שהיו ממש נחמדים ובאמת ובתמים אין לי שום דבר נגדם.

לפני כחודש יצא לי להיפגש עם באסטון במעלית הבנין שבו הוא גר. שוחחנו דקה או שניים ומדובר ללא ספק באדם חברותי. גם דרק שארפ הוא מותק של בחור וגם אנטוני פארקר הוא איש שיחה נעים. כמובן שיש עדיין ריח חזק של פנאניזם כשמתקרבים לדיון תומאס או לשאראס, אבל חוצמיזה משחקים במכבי בחורים על הכיפאק. הישראלים שלהם הם אנשים עם ראש טוב, שבכיף אפשר לעשן איתם איזה ג'וינט . גור שלף, יואב ספר, יותם הלפרין ושאר החברים לא מכרו את אמא שלהם בשביל לשחק במכבי. הם עשו מה שכל אחד מכם היה עושה אם הייתה לו הזדמנות. גם אתם הייתם נותנים את התחת שלכם לשמעון מזרחי בשביל מיליון שקל לשנה ואפילו הייתם מנופפים עם המגבת כמיטב המסורת של הישראלים במכבי.

הסיבה שאני כותב את הטור הזה הוא כי לא יכולתי שלא להתרגש מתגובה שהגיע אלינו מגולש בשם דתי ירוק. היא מופיעה בכתבת משחק הגביע בו הביסה מ-כ-ב-י את מכבי חיפה. דתי מעיד על עצמו כעל אוהד שרוף של מכבי באירופה, אבל כזה שמכבי חיפה עושה לו משהו ובמסגרת הישראלית הוא רוצה שהיא תנצח. אבי מספר (ויכול להיות שהוא לא תמיד מדייק בעובדות) איך הוא היה בשוק שהשופטים אשכרה עזרו למכבי לעבור את משחק הגביע שקצת הסתבך ברוממה. דתי פתאם ראה את זה בעיינים שלו. הוא גר בפריפרייה אז הוא לא רגיל לראות דברים כאלה כי הוא תמים, אבל זה הגיע גם אליו. הוא ראה את השיטה דופקת, הוא ראה איך כולם משתפים פעולה עם הדונים והוא נפגע והתאכזב. תהיו בטוחים האיש שונא מכבי. עוד אחד במועדון ההולך וגדל. הוא יכול להצטרף בכיף למהפכה.

ישבה לי בראש התגובה של דתי ירוק בשעה שישבתי במערכת עת הגיעה הידיעה על שאר משחקי הגביע שנערכו ביום רביעי. לא, לא חשבתי לרגע על העובדה שקבוצתו יכלה לשחק בשלב הבא. למכבי חיפה לא היה סיכוי מראש. אבל איפשהו הרגשתי שאני חייב לנקום את נקמתו הקט