אליפות בשידור חוזר?

"תעזוב אותך, אל תראיין אותי ואל תעשה את הכתבה הזו בכלל. אני מפחד מעין הרע וטוב לי ככה שאף אחד לא סופר אותנו העונה, בדיוק כמו אז", הפציר בי יחי, אוהד בני יהודה מגיל אפס וספר היסטוריה כתום מהלך על שתיים, כששמע שאני מנסה לערוך השוואה בין בני יהודה של השנה זו של עונת האליפות של לפני 14 שנים. "מצד שני", הוא נזכר, "כמו יובל גפני היום, גם אז, בסיום הסיבוב הראשון, ניסה שפיגל להחדיר בשחקנים אמונה שזה אפשרי לזכות באליפות למרות שאף אחד לא לקח אותו ברצינות".

יחי זוכר כל משחק של בני יהודה ב-20 השנים האחרונות. מי כבש, מי בישל, מי שיחק, מי הוחלף, אפילו כמה קהל היה באותו משחק. הוא מעולם לא החמיץ משחק של הזהובים וככל שזה תלוי בו, גם לא מתכוון להחמיץ אחד כזה.

כשביקשתי ממנו לחזור לעונת האליפות של בני יהודה, בעונת 89'/90', ולהשוות בין העונה הנוכחית לאותם זמנים, מיד ענה יחי: "הווו, אין לך מושג על מה אתה מדבר בכלל. לפעמים זה מפחיד אותי לחשוב כמה העונה הזו מזכירה את העונה ההיא. בהכל, פשוט בהכל".

חזי שירזי, השחקן היחיד ששיחק בעונת האליפות ומשחק בקבוצה גם היום בקבוצה אומר: "אני ריאלי ואני יודע שאנחנו צריכים להתרכז משחק אחרי משחק כדי לאסוף את הנקודות, אבל מה אני אגיד לך, אי אפשר להתעלם מהדמיון. זה כאילו עוד חלום שחוזר על עצמו".

"חמש-חמש-אחד", חוזר ואומר יחי. מאזן הסיבוב הראשון של בני יהודה העונה וגם בעונה ההיא. "אבל זה לא רק זה", הוא ממשיך, "ההפסד היחיד בסיבוב היה למכבי חיפה, כמו העונה, הדרך שבה סיימנו את העונה הקודמת, המצב שבו היינו לפני פתיחת העונה, היחס אלינו בסיבוב הראשון, קבוצה על טהרת שחקני הבית פלוס חיזוק ישראלי של שחקנים, בעיקר תל אביביים, ואפילו התנהגות הקהל – ההתעוררות והאופטמיות מזכירה לי רק את אותה עונה, לא אף עונה אחרת".

יחי ממשיך ונזכר: "כמו טל בנין, גם בעונה ההיא הגיע חיזוק באותו מחזור בדיוק, במחזור התשיעי, בדמותו של רוני לוי. רואי חדד מזכיר לי בדיוק את עמי אזולאי, ניר מנחם הוא קופי בדיוק של מור גולן, ירון אביחיל יושב בדיוק על המשבצת של אבינועם מליחי, הן בסגנון והן ביכולת. אם אביחיל יכבוש שער עצמי, כמו מליחי באותה עונה, זה בכלל יהיה צחוק הגורל אבל בוא נגיד שאני מעדיף שבזה הוא לא יחכה אותו, אלא אם זה יקרה אחרי שנוביל 0:5".

אז כמה באמת דומה פתיחת העונה הנוכחית של בני יהודה לזו של אז? תחליטו בעצמכם.

סיום עונת 88'/89' הוציאה אנחת רווחה גדולה בשכונה. בני יהודה ניצלה מירידה לליגה הארצית רק במחזור האחרון, כשבמקומה ירדה לא אחרת מאשר הפועל ת"א. גיורא שפיגל, למרות אופוזיציה קולנית, נשאר למאמן ומינה תחתיו, בעיקר כאות מחווה, את רמי לוי, שפרש ממשחק פעיל, כעוזרו.

בקיץ החליטה ההתאחדות לכדורגל על תקדים היסטורי כשמאותה עונה יוכלו שני זרים לשחק בקבוצה מהליגה הלאומית (הליגה הבכירה באותם ימים). גם אז בבני יהודה לא היה עודף כסף להשקיע בזרים, ובצוות המקצועי החליטו לנסות לתת אשראי לצעירים שהשאירו את הקבוצה ליגה, בתוספת של חיזוק בכמה עמדות.

ליאור רוזנטל, שהגיע באמצע העונה לשכונה כדי לעזור לה לשרוד בליגה, עבר למכבי ת"א ובמקומו הגיע יוסי זאנה מהפועל ת"א. רואי חדד, שהגיע אף הוא באמצע העונה מהפועל יהוד, רצה לעזוב, אבל שוכנע להישאר בקבוצה. דוד גורדנה וחזי שירזי נותרו חלוצי החוד ויעקב אסייג, למרות הצעות מקבוצות אחרות, החליט להישאר בשכונה בין הקורות.

בקישור נותרו שחקני הבית, אבל כולם ידעו שצריך תוספת של עושה משחק ברמה גבוהה שגם ינהיג את הקבוצה. שמות רבים הועלו, אבל השם החם של אותו קיץ היה משה סיני, כוכב הנבחרת והפועל ת"א, שהחליט לעזוב את האדומים לאחר העונה הגרועה שעברה עליהם והסתיימה בירידת ליגה (כשבני יהודה ניצלה על חשבונה).

הפועל ת"א המפורקת העמידה מכשולים גדולים בשחרור השחקנים. סיני לא הורשה להתאמן, הבורר בינו לבין הפועל מרח את תהליך הטיפול בבקשה והעצבים של בני יהודה הלכו ונמתחו. רק יומיים לפני פתיחת הליגה שיחרר הבורר את סיני ואפשר לו להצטרף לבני יהודה.

בני יהודה פתחה בתיקו ביתי (1:1) מול בית"ר ירושלים, המשיכה בתיקו חוץ מאופס מול בית"ר ת"א וכולם דיברו על עוד עונה של מאבקי תחתית או מקסימום דשדוד באמצע הטבלה. ואז, במחזור השלישי הגיע נצחון הבכורה של הכתומים - 0:4 גדול על הפועל ר"ג, שהתחיל רצף נצחונות על הפועל כפ"ס (1:2), מכבי נתניה (0:1) והפועל ירושלים (1:2), שלאחריו עלתה בני יהודה לראשונה לראשות הטבלה. יחי נזכר: "לא ידענו איך לבלוע את זה. היה לנו ברור שזה יהיה לרעתנו. עכשיו כל הקבוצות יחזיקו מאיתנו קבוצה גדולה ונקבל בראש". גם השנה, כשבני יהודה היתה ראשונה לאורך מספר מחזורים, נשמעו אותם דיבורים בדיוק.

כל זה עד המשחק מול מכבי ת"א, במחזור השביעי. בני יהודה, מול 15 אלף צופים באצטדיון ר"ג, ניצחה 0:2 והליגה התחילה לספור את נערי השכונה. גיורא שפיגל הצהיר בסיום: "אליפות היא לא מילה גסה".

שני מחזורים לאחר מכן הגיע הפסד 1:0 למכבי חיפה (עטר בפנדל), שהעלה את הירוקים למקום הראשון, ואחרי שתי תוצאות תיקו 1:1 מול הפועל ב"ש והפועל פ"ת, סיימה בני יהודה את הסיבוב במקום השלישי, עם 2 נקודות פחות, ממש כמו השנה, ממכבי חיפה שבפסגה ועם אותו מספר נקודות למדורגת שניה, אז הפועל פ"ת. סה"כ מאזן של 5-5-1 ו-20 נקודות.

חלוץ הקבוצה דאז, ניר מנחם, מסכים להשוואה של האוהד יחי בינו לבין חלוץ הדור הזה, מור גולן. "הוא באמת קצת מזכיר אותי ואני חושב שגם הוא יכול לתת את הפריצה הגדולה שלו העונה כמוני". על עונת האליפות ההיסטורית מספר מנחם: "אני חושב שיש הרבה דברים דומים, לפחות כאלו שנוגעים לסיבוב הראשון. גם אז באנו קטנים ויצאנו הכי גדולים בעולם. מי ספר אותנו אז? מי לקח בחשבון את בני יהודה, אחרי עונה שכמעט ירדנו בה ליגה שמסוגלת להוציא נקודות בפ"ת של גרנט, ממכבי עם אורי מלמיליאן או משמשון ת"א שהיתה נראית כמי שמסוגלת לרוץ כל העונה?". אגב, לגבי שמשון ת"א, שבאותה עונה ירדה ליגה, טוען יחי: "שמשון היא כמו אשדוד של היום. שמות מפוצצים, פתיחה טובה, אבל אח"כ באה ההתפוררות שלה. אתה יכול לרשום שאם אנחנו ניקח אליפות – אשדוד בטח תרד ליגה העונה".

גיורא שפיגל, מאמן בני יהודה בעונת האליפות ההיסטורית, לא רצה להתייחס לכל העניין המיסטי ולהיסטוריה שנדמה כי חוזרת על עצמה בדיוק מפתיע: "אי אפשר בהפרשים של 15 שנה למצוא סימנים מקבילים. הדבר היחיד שדומה הוא שהליגה, כמו אז, כמעט שווה לחלוטין וכולם יכולים כמו שכולם לא יכולים. כל עניין הסימנים שמזכירים את אותה עונה זה לא דבר שאני מתעסק איתו, את זה תשאיר למיסטיקנים. לבני יהודה יש היום קבוצה טובה, חיזוק טוב, והם יצטרכו להמשיך ולהתמיד ממשחק למשחק".

יוסי זאנה, שחקן בני יהודה בעונת האליפות שהגיע יחד עם משה סיני, בפתיחת העונה מהפועל ת"א, כמו כפיר אודי ובן לוז העונה, אומר: "תשמע, אל תשווה. אני וסיני הגענו כשחקנים מנוסים כבר עם 4 תארי אליפות מהפועל והרבה יותר נסיון כך שידענו כבר את הדרך ואיך להחזיק את השחקנים במשחקים הקריטיים. לוז ואודי שחקנים צעירים כך שדווקא מהנקודה הזו אין מקום להשוואה. מה שכן, במשחקים של בני יהודה השנה שאני רואה, אין ספק שהקבוצה התוססת שאני רואה מזכירה לי בדיוק את הקבוצה שלנו. זו הזדמנות של אולי פעם ב-10 שנים, אם לא יותר, שהכל נדבק ומאמצע העונה בערך מחדירים את האמונה בין כולם שזה ייקרה. נכון, גם אז אף אחד לא ספר אותנו אבל זה לא קשור רק לשתי העונות האלו, אף פעם לא סופרים קבוצה קטנה וזה טבעי".

"אל תשווה בין ההתעסקות של התקשורת אז והיום", מדגיש ניר מנחם. "היום כותבים על בני יהודה כמו שכותבים על שאר הקבוצות כי יש הרבה כלי תקשורת, יש מגזינים, יש אינטרנט, בכל מקום רוצים למלא את העמודים, לפעמים לא חשוב במה. בעונה ההיא, חוץ מ'ידיעות' ו'מעריב' כמעט ולא היה סיקור וכך היינו "נהנים" מזה שלא ממש כיסו אותנו תקשורתית בצורה קבועה. רק לקראת סיום הליגה היית רואה את השינוי".

חזי שירזי מוסיף: "אני יכול להיזכר בגינונים של חוסר רצינות אז והיום. כולם דיברו על הבלון שאוטוטו יתפוצץ אבל אנחנו לא התייחסנו לזה יותר מדי. היה לנו נוח שכולם דיברו על הפייבוריטיות. גם היום, למרות הכיסוי הנרחב אתה שומע פחות או יותר את אותם דיבורים. כל נצחון חוץ הוא הפתעה, לא משנה מול מי". הההדל בין עונת האליפות לעונה הנוכחית, טוען שירזי, "שאז הקבוצה היתה בנויה סביב שחקן אחד ואי אפשר להתכחש לזה. השנה קצת קשה לי לראות מי זה השחקן שסביבו אנחנו בנויים. אפשר לראות את הגעתו של בנין כמישהו שסוחף את הקבוצה, אבל זה שונה".

על הקהל מסכימים יחי ומנחם שהוא מזכיר מאד, לפחות בסיבוב הראשון, את הקהל באותה עונה. "היתה אדישות מסויימת בהתחלה", מספר מנחם. "למרות סיני, שהיה אז כוכב בסדר גודל מטאורי, רק באמת מהסיבוב השני ראית אותם ממלאים כל מטר רבוע במגרש. הקהל, כמו כל התפיסה של האליפות בעצם, התבשלו במהלך העונה ותפסו תאוצה". יחי נזכר: "היו כאלו שאפילו עד המחזור האחרון לא העיזו להזכיר את המילה אליפות. היו משחקים שהייתי עובר כמעט בית בית להביא אנשים למגרש, לא מהאוהדים השרופים, רק מסוף הסיבוב השני בעצם, לפני הפלייאוף, באמת ראית מגרש מלא לחלוטין. גם השנה, כמו שזה נראה, זה עומד לחזור על עצמו. אינשאללה".

- עונה לפני כן הקבוצה נלחמה נגד הירידה. בעונת 88'/89' היא ניצלה רק במחזור הלפני אחרון, בעונה שעברה היא עשתה זאת כבר שלושה מחזורים לסיום.

- בקיץ יש בעיקר בלגאן. ב-89' עד יומיים לפני פתיחת העונה לא היה ברור אם סיני יוכל לשחק בשכונה, העונה בכלל לא היה ברור אם תהיה קבוצה, מי יהיה הבעלים ומי המאמן.

- במחזור התשיעי מצטרף קשר אחורי בולט. רוני לוי אז, טל בנין העונה.

- מאזן זהה בתום הסיבוב: 5 נצ', 5 תיקו, 1 הפסד (20 נק').

- ההפסד היחיד בסיבוב היה למכבי חיפה.

- השחקן המצטיין הוא עושה משחק שהגיע מהפועל ת"א. אז משה סיני, הפעם בן לוז. סיני נבחר אז לשחקן העונה. לוז הוא אולי לא משה סיני, אבל העונה הוא שווה את ההשוואה ונבחר, בינתיים, לשחקן הסיבוב הראשון. בשני המקרים הגיע ערב העונה שחקן נוסף מהפועל ת"א, אז יוסי זאנה, הפעם כפיר אודי.

- בשני המקרים, אוהדי הקבוצה נותרו אדיישם יחסית. אז הם התעוררו בסיבוב השני. מה יקרה העונה עוד נותר לנו לראות.

- אז כמו היום, התקשורת לא סופרת. נקודת השינוי בעונה ההיא - הנצחון 0:2 על מכבי ת"א. אחרי נצחון זהה, 0:2 על מכבי ת"א, ניכרו סימני שינוי גם העונה והיו"ר יובל גפני כבר הכריז שהקבוצה הולכת על אליפות. בעונה ההיא היה זה גיורא שפיגל שיצא בסוף הסיבוב בהצהרה דומה וזכה לתגובות מגחכות.