לא אלוהים, אבל בדרך הנכונה

(הערת המערכת: בשל תקלה טכנית, פורסמה הכתבה מאוחר יותר ממה שהבטחנו ודירוג העוצמה של הרוקיז' יתווסף רק מחר. עמכם הסליחה)

אז כמה גדול לברון ג'יימס? תשובה מוחלטת אין עדיין וכנראה שייקח לנו עוד כמה שנים לקבל כזאת, אבל לגבי דבר אחד אין ספק - לא מדובר בבלוף. כמובן שרבים הם המחווים דיעה ורבות הן הפרשנויות, אבל אחרי 27 משחקים בליגת הכדורסל הטובה בעולם, אפשר לומר בוודאות שהילד הוא אחד הרוקיז' (שחקני שנה ראשונה) הטובים שהגיעו לליגה בעשר השנים האחרונות ואחד הכדורסלנים הכי טובים אי פעם מתחת לגיל 20. בשבוע הבא, אגב (30/12), הוא חוגג יום הולדת 19.

תקציר הפרקים הקודמים: ג'יימס, או קינג-ג'יימס כפי שמנסה למתג אותו נייקי, נבחר בקיץ האחרון במקום הראשון בדראפט על ידי הקליבלנד קאבלירס אחרי שסיים קריירת תיכונים מפוארת באוהיו. שאלת המכללות בכלל לא עמדה על הפרק במקרה של ג'יימס, שכבר בשנתו האחרונה בתיכון היה אחד הספורטאים המתוקשרים ביותר בארה"ב. הליגה והתעשיה שמקיפה אותה סימנו אותו מייד כ'מייקל ג'ורדן הבא' הבא וענקית האופנה נייקי העלתה את רף הציפיות למקום אליו רק איש אחד הגיע, כשהחתימה אותו על חוזה פרסום לשבע שנים תמורת 90 מיליון דולר. מפרסמים נוספים הצטרפו ולנער היו מעל 100 מיליון דולר מובטחים מפרסום וחסויות ועוד 13 מיליון (חוזה המקסימום לרוקי לשלוש עונות) מכדורסל וזה עוד לפני שדרך על הפארקט כמקצוען.

מאז, כאמור, עברו 27 משחקים והשורה הסטטיסטית שלו מספרת את הסיפור הבא: 19.2 נקודות, 6 ריבאונדים, 6.2 אסיסטים ו-1.37 חטיפות ב-40.3 דקות למשחק. מייקל ג'ורדן בעונת הרוקי שלו, אליה הגיע אחרי שהתבשל במכללות, עמד אחרי 27 משחקים על ממוצעים של 24.5 נק', 4.7 ריב' ו-4.3 אס' למשחק. מג'יק ג'ונסון, שעבר גם הוא חישולון במכללות, רשם אחרי 27 משחקים ממוצעים של 18.4 נק', 7.4 ריב' ו-7.5 אס' למשחק. התקופות, סגנונות המשחק והשחקנים עמם שיחקו השלושה שונים במידה רבה, ואפשר כמובן לקרוא את הסטטיסטיקות האלה בכמה צורות, כך שלא נמהר להסיק מסקנות, אבל אתם מוזמנים להציץ בהשוואה של לברון לרוקיז' בולטים אחרים בשנים האחרונות בעמוד לברון-ליין המצויין שבנו באתר ה-ESPN (ראו קישור למטה).

קליבלנד, שאת העונה שעברה סיימה עם המאזן הגרוע בליגה (65:17), השתפרה בינתיים רק במעט וניצחה 8 ממשחקיה עד כה, מול 19 הפסדים, אבל בקרב החשוב ביותר - על הכסף הגדול, היא כבר מנצחת בגדול. הגופיה של לברון היא הנמכרת ביותר מבין כל שחקני ה-NBA מאז תחילת העונה, עשרות מוצרים נוספים שנושאים את דמותו ו/או שמו נחטפים כמו לחמניות וממוצע הצופים במשחקי הבית של הקאבס קפץ מ-11,496 בעונה שעברה ל-17,513 העונה. במשחקי החוץ קליבלנד שניה רק להרכב הסופר-סטארים של הלייקרס במשיכת קהל, עם ממוצע של 18,755 למשחק.

בשבועיים האחרונים נדמה כי דברים מתחילים לזוז גם על המגרש. בטרייד שהצהיר למי שעוד לא השתכנע כי הקבוצה הזאת היא הקבוצה של ג'יימס, נשלחו הסוקרר ריקי דייויס והסנטר הצעיר והמבטיח כריס מיהם לבוסטון (בתוספת מייקל סטיוארט הזניח יחסית) תמורת פועלים שחורים ומנוסים בדמותם של אריק וויליאמס וטוני באטי (בתוספת פחות משמעותית של קדריק בראון). בינתיים נראה כי זה הולך בכיוון הנכון, הקאבס ניצחו ארבעה משמונת משחקיהם האחרונים, כשג'יימס קולע כמעט 25 נק' למשחק (וכמעט 30 למשחק בחמשת המשחקים האחרונים), כולל שיא קריירה של 37 נקודות בבוסטון. "איך מוצאים נוסחה כדי לקבל מישהו כזה?" שאל מאמן אינדיאנה ריק קרלייל, אחרי שלברון קלע מולו 27 נק' והפסיד. "הוא בוגר מאוד, יש לו רעב גדול למשחק, כריזמה, קסם וכשרון. הוא עושה חיים במגרש, אבל הוא מאוד רציני ביחס שלו למשחק", סיכם קרלייל את החבילה שיש בה הכל.

במשחק בבוסטון, איבד לברון כדור קריטי לפול פירס והפסיד, אבל האיש שחטף לו את הכדור הצהיר בסיום: "בשש השנים שלי בליגה לא ראיתי כזה דבר". בנצחון בפילדלפיה, שקטע רצף של 34 הפסדי חוץ לקבוצה, הוא הציג את ערב הקליעה הטוב ביותר שלו בינתיים עם 14 מ-24 מהשדה, כולל 5 מ-7 לשלוש בדרך ל-36 נקודות. "אני מנהיג מלידה", הצהיר לאחר המשחק לברון, שדווקא עובר מסך עד עכשיו כבחור צנוע עם שתי רגליים חזק על הקרקע.

לחלק מהפרשנים זה לא הספיק והפובליציסט הנודע סם סמית' מהשיקגו טריביון, כתב ערב המשחק של קליבלנד בשיקגו כי מדובר אמנם בשחקן מצויין, אבל שום דבר ששווה להתלהב ממנו. מול עיניו של 23 המקורי שצפה מהיציע ענה לברון בתצוגת הקלאץ' המרשימה ביותר שלו בינתיים בליגה, כשהוא קולע את 14 הנקודות האחרונות של קבוצתו ומוביל אותה לנצחון חוץ שני ברציפות. את המשחק הוא סיים עם 32 נק' ושיא אישי של 10 אסיסטים.

"בוא נגיד שיש לו את זה", סיכם בקצרה מאמנו פול סילאס אחרי המשחק, ולברון נתן הסבר להתפוצצות שלו בסוף המשחק, שנשמע כאילו נלקח מאי אלו ראיונות של אחרי משחק מפיהם של מייקל או קובי: "אני יכול להעלות ולהוריד קצב מתי שאני רוצה. כמה מחבריי לקבוצה אולי לא יכולים לעשות את זה, אז אני מנסה להכניס אותם למשחק כדי שיהיה לי אותם לקראת סוף המשחק".

בקיץ הצהיר סילאס כי לברון לא ישחק כפוינט גארד העונה כדי למנוע ממנו לחץ יתר, אבל הוא האיש המחזיק בכדור מרבית הזמן בהתקפה של הקאבס וגם מריץ את משחק המעבר של הקבוצה. האחוזים שלו מהשדה (42.5) אינם גבוהים במיוחד, אבל טובים לא פחות ממרבית הסוקררים בליגה והאחוז שלו מחוץ לקשת בינוני (32.1), אבל גבוה מה-27 אחוז מאותו טווח של אחד, לארי בירד, בעונת הרוקי שלו.

משחק ההגנה של הנער עדיין דורש שיפור, אבל לפרקי זמן קצרים הוא כבר הראה שהוא מסוגל להעלות רמה ואחרי שילמד עוד קצת את המשחק ולאור הנחישות והאינטנסיביות שהוא מגלה במשחקים, נראה כי זאת זאת רק שאלה של זמן עד שיהפוך לשחקן הגנה טוב לפחות. את האגריסיביות בהקתפה הוא כבר הספיק לשפר ובמשחקים האחרונים הוא מגיע הרבה יותר לקו וגם קולע באחוזים טובים יותר (76.3% עונתי ו-83.9% בדצמבר). ואסור כמובן לשכוח את הנתונים הפיזיים שלו - כפות ידיים ענקיות ו-203 ס"מ המתפרשים על 109 ק"ג של גוף, שאם לא תעודת הליגה היה קשה להאמין שהוא של אדם מתחת לגיל 25. על פניו יש לו הכל וג'ף ואן גנדי השווה אותו לא מזמן לטים דאנקן בגילו מבחינת הקירבה לשלמות ביסודות המשחק. ועם כל זה, מירב הפרשנים בארה"ב מדברים בעיקר על הגישה העניינית שלו למשחק ועל חוסר האנוכיות שלו.

בשורה התחתונה, עד שקליבלנד לא תהפוך לקבוצה מנצחת, גם אם לברון יקלע 40 נקודות למשחק, קשה יהיה לדבר עליו כשחקן גדול, ועד שהוא לא יעמוד במצב בו הוא יכול לנצח משחקים של אליפות אי אפשר יהיה להשוות אותו באמת לגדולים מכולם. בקיצור, יש לנו עוד שנתיים לפחות של טחינת מים עד שנוכל לדבר על תשובות ממשיות. במבחן הראשון שלו הוא כבר עמד - אף אחד לא יכול להגיד בבטחון מוחלט שהציפיות ממנו היו מוגזמות, ולאור הציפיות הללו, זה ה-מ-ו-ן.

עד אז עומד לברון במבחן לא פחות חשוב: הנעל הראשונה מבית היוצר של נייקי הנושאת את שמו הושקה ביום שבת בחנויות ברחבי ארה"ב. בטרום השקה מצומצמת שלה מוקדם יותר העונה, אזל המלאי בחנויות תוך 18 דקות. את הנעל החדשה תיאר מומחה לשוק הנעליים כ-"הארי פוטר של הסניקרס". מחיר זוג, למי שמתכנן בקרוב נסיעה לארה"ב: 110 דולר. זה שהוא נבחר לאחד מעשרת האנשים המרתקים של 2003" בספיישל התכנית של ברברה וולטרס ויופיע על שער מגזין הספורטס אילוסטרייטד לילדים של חודש ינואר הקרוב, בטח לא יזיק למכירות. כי באמריקה, כשתעשיית הבידור בכלל והספורט בפרט מתגייסת להפוך מישהו לאלוהים, היא בדרך כלל לא נכשלת.