פעם היו גיבורים

לכל התוהים לפשר הכותרת, היא לקוחה מסרט ניו זילנדי משנות ה-90 (שמו המקורי: ONCE WERE WARRIORS), העוסק במשפחה מאורית הרוסה.

גיבור הסרט הוא אב בריון, אשר כלפי חוץ כולו אומר גבריות ועוצמה, אולם כשהצופה רואה אותו מפוצץ במכות את אישתו הוא רק חושב "חתיכת אפס, זה מה שאתה שווה? לך מכות כמו גבר". וכאן ההקבלה למגרשי הכדורגל בארצנו.

קחו סיטואציה מהמותחן בין כתומי השכונה לצהובי הקופסא; דקה 80 לערך, חזי שירזי בסבב חיסולים ברחבה משל היה רפי גינת בחנות ממתקים, נותן פה קטנה לגזל ושם בינונית לאוזן.

אקדים ואומר, התנהגותו השכונתית של שירזי הצדיקה את האדום שקיבל, ויותר מכך אף קנס מההנהלה על התנהגותו הפרועה (אל תדאג חזי, מזלך שאני רק כותב טור ואחיך מאמן הקבוצה), אך לא על כך אני מתרעם.

נחזור לאירוע. אורי אוזן, לכל הדעות לא אחד שתרצה שיחשוד כי אתה יוצא עם אחותו הקטינה לדרייב-אין, ספג שפשוף קל ממרפקו של שירזי וראו זה פלא – מיד פצח בהצגת תכלית של גלגולים ועוויתות על הקרקע שכבר חששתי להתקף אפילפטי. שלי. הוא פשוט קפץ וריצד לי מול העיניים.

מה אני אגיד לכם, פשוט נמאס. נמאס לראות את שחקני הכדורגל שלנו, אלה שבעיני רבים נחשבים לדורמנים של המבצר הגברי האחרון (טייסות כבר יש, אבל קשה לי לדמיין בחורה מסדרת חומה מול רמי אבו-לאבן...), מתפתלים ומתקפלים עם הסימן הקל ביותר להרמת יד או רגל.

אני אשאל שאלה פשוטה: מתי לאחרונה ראיתם משחק בליגה אירופאית (ולא, ליגת-האל-תשימו-גול שלנו לא נחשבת) ובו שחקן שספג חבטה קלה התחיל לרקוד ברייקדאנס כדי לסחוט כרטיס?

תשובה פשוטה: לא ראיתם. ולמה לא? כי מעבר לים יודעים לתת כבוד אחד לשני, ויותר מזה - יודעים לתת כבוד למשחק.

כששחקן כדורגל זורק עצמו לדשא ומתגלגל באופן מגוחך ולא פרופורציונאלי למכה שספג, הוא קודם כל מבזה את עצמו בהתנהגותו העלובה, אך יותר מזה הוא מפגין חוסר כבוד למשחק, ואני חושב שבתור אוהדים אל לנו לקבל זאת.

אז מה אני מציע? פשוט מאד, שימוש בטלוויזיה והחמרה בענישה כנגד המתחזים. שחקן היודע שיש סיכוי שמצלמת טלוויזיה תתפוס אותו בזמן התחזות, תחשוף את ערוותו בפומבי (מבחינה מטאפורית. למרות שזה גם רעיון...) ואף תגרור עונש מההתאחדות, יחשוב פעמיים לפני שיפצח באותו מעשה שפל ונבזי. אי אפשר להתעלם מהבעיה שמצלמות הערוץ 1 לא יזהו גם נחיתת חייזר על קו האמצע, אבל זה נושא לדיון אחר.

די! כמה אפשר לראות את הגועל נפש הזה? דוגמא מוכרת ואהובה היא הבייסבול האמריקאי; במשחק האיטי והמשעמם הזה, אולי האירוע המרגש ביותר הוא כשהמגיש זורק, בכוונה, את הכדור לעבר גופו של החובט. ומה אז?

תופתעו לשמוע שהחובט לעולם לא יתחיל ליילל ולהתבכיין לשופט אלא פשוט מאד יפשוט בטקסיות רבה את כפפותיו וירוץ בטירוף כמו אורן סמדג'ה אחרי ספונסר לעבר המגיש, כדי להלום בו באגרופיו העירומים. חינוכי? לא בטוח. אבל בינינו, איך הייתם מעדיפים שינהג צאצאכם? ישכב על הרצפה וישחק כריסטינה אגילרה או שייצא על האמ-אימא של המניאק?

תהיו גברים, שחקו כדורגל (או מה שאתם לא קוראים לדבר הזה שאנשים מבזבזים עליו 19.90 ¤ בשבת) ואם קיבלתם בומבה תחזירו בחזרה או שתמשיכו לשחק, מה שיגיד לכם הלב, אבל חלאס להקשיב לביצים.