הרגע אשר ממנו כולנו פחדנו הגיע וריאל מדריד העלתה השבוע את המופע השנתי הידוע בכינויו "הבריחה הגדולה". קבוצת המילונים הכניסה להילוך חמישי ששאר הליגה עדין מחפשת חניה. התחושה במדריד בימים האחרונים היא שלמרות פתיחת עונה מגמגמת, למרות אין סוף ביקורת על יכולת ניהול המשחק ואימונים חסרי תכלית של קירוש וספסל יותר קצר מאספרסו עליו אחראים פרז את וולדאנו. למרות כל זה ריאל תיקח גם השנה את הליגה.
הסיבה העיקרית לכך היא חוסר התחרותיות שמציגות שאר קבוצות הליגה. ולנסיה ודפור מאבדות נקודות דווקא במשחקים הקלים ונראה שרק אם יקרה נס, אחת מהם תצליח לעצור את השור משדרות הקסטלינה. דפור מסתמכים על דייגו טריסטן, חלוץ שמקבל יותר מדי כבוד בעוד וולטר פנדיאני, אחד החלוצים המסוכנים בליגה אשר נתן בשנה שעברה עונה גדולה במיורקה , מתייבש על הספסל. ולנסיה מצידה, מציגה כדורגל שמרני בלי חוד אמיתי כאשר מיסטה, אומנם כבש 8 שערים אבל רובם הגיעו אחרי שהקבוצה הייתה כבר ביתרון והיכולת שלו יותר קרובה למילנה מאשר לרונלדו. עוד סיבה היא שהקבוצות הבינוניות של הליגה , בינוניות מתמיד. אתלטיקו, ואני כותב את השורה הזאת בלב כבד, לא הראתה שום סוג של כדורגל מול הגלקטים בדרבי. אוסאסונה , שביתה הוא מבצרה, לא הצליחה בניגוד לשנים קודמות לגרום לריאל לצאת ללא נקודות מהסאדר. ואפילו ברצלונה, הבדיחה העצובה של הליגה, העניקה לריאל שלוש נקודות שהמדרידיסטים לא בונים עליהן כבר 25 שנה.
כשפלורנטינו פרז הגה את הרעיון להביא את בקהאם בתור ה"קראק" החדש אף אחד לא פקפק ביכולת של המהלך לעלות את נתוני מכירת החולצות אבל השאלה הגדולה הייתה איך המגה-סטאר האנגלי ישתלב בקבוצת המיליונים ויותר מזה איך יקבלו אותו האוהדים של ריאל. היום, כמעט ששה חודשים אחרי המעבר המתוקשר, פרז, ג'רי ווסט של עולם הכדורגל, יכול לסמן עוד "ווי" בפנקס. בקהאם היה ידוע בתור פרימדונה והמהלך לשחרר את הפועל השחור מקאללה (בלי משחקי מילים) נראתה קצת תמוהה בהתחלה, אבל הצורה שבה הקפטן האנגלי התאים את עצמו לתפקיד סביר להניח שהדהימה אפילו ויקטוריה. בקהאם עם כדורי העומק המדויקים שלו מכניסים לקבוצה מימד נוסף והגנות הליגה נשארות המומות פעם אחר פעם כמו כפר עיראקי אחרי הפצצה. אחד המצבים השכיחים השנה במשחקים של ריאל זה בקהאם על קו האמצע מחלק מתנות לאגפים בעוד קרלוס את סלגאדו שורפים קילומטרז'. ללא ספק ההפתעה הגדולה היא יכולתו ההגנתית. דיויוד בקהאם בגרסתו הספרדית לא מפחד להתלכלך. הוא יורד לכל גליץ', רודף אחרי כל כדור משוטט ולא נח לדקה. צורת המשחק שלו בחודשיים האחרונים מזכירה את התפקיד שרוי קין הביא לכדי שלמות במנצ'סטר.
זיזו זכה אתמול בפעם השלישית בתואר שחקן השנה של פיפ"א ואני חייב להצטרף בשמחה לבחירה הזאת. זידאן הוא אולי השחקן היחידי בדורנו שממציא את המשחק מחדש, בכל פעם שהוא עולה לדשא, בכל נגיעה בכדור הוא גורם לנו להיזכר למה אנחנו "חולים" על כדורגל. בסוף שבוע ישבתי ביציע העיתונות בברנבאו במשחק נגד דפורטיבו ליד פרדי, השליח של העיתון הצרפתי, ל'אקיפ. זיזו עמד מול דושר הארגנטינאי והתחיל להתל בכדור, הנגיעות שלו ויכולת האלתור הפנומנלית הולידו מהלך מדהים שהשאיר אותי יחד עם 74 אלף איש בברנבאו פעורי פה. פרדי הסתכל עלי עם חיוך מאוזן לאוזן. זיהיתי את המבט הזה. גאווה. בשבוע הבא בניון וסנטאנדר מגיעים לקלדרון למשחק אחרון לפני פגרת החורף. אני רק מקווה שיוסי, אחרי שזכה לציון אפס בשלושת המשחקים האחרונים של ראסינג, ייתן לי סיבה להחזיר לפרדי את אותו חיוך ואת אותו מבט.
הברווז העיתונאי המעסיק את מדריד בשבוע האחרון היא האפשרות שבסוף העונה ההולנדי המעופף, רוד ואן ניסטלרוי ימצא את עצמו שוב לצד בקהאם אבל הפעם בבירה הספרדית. יונייטד מכחישים את המעבר אבל הצורה שבה זה קורה ואחרי שפרז הדהים את האוהדים שנה אחרי שנה ברכישות "בלתי אפשריות" הופכות את האפשרות הזאת לממשית. במידה וזה יקרה, ראול יזוז עוד קצת אחורה, רונאלדו וההולנדי זה לצד זה ומי שככל הנראה ישלם את המחיר ויפנה את מקומו יהיה לואיס פיגו שסופג בימים אלו יחס קר מאוד מהאוהדים בברנבאו.
ברגע של חולשה נפרדתי לשלום ממאה יורו. הבוס שלי בפאב שבו אני עובד, אירי שמן חובב התערבויות וגינס, ניצל את החיבה שלי למועדון מהדרום והתחיל ללכלכך על אתלטיקו. אני ישר יצאתי להגנתם ונתתי את דעתי שטורס הוא אחד החלוצים המוכשרים בספרד, שההגנה שלהם לא כזאת רעה ושהם מהמועדונים הטובים בליגה. הבוס הציע לשים מאה יורו שאתלטיקו לא יגיעו לאירופה בשנה הבאה, דהיינו לא יסיימו את העונה בששת המקומות הראשונים ואני מצדי נפלתי בפח. אדיוס מאה יורו. לא?
הקלות של ריאל באמת בלתי נסבלת
16.12.2003 / 8:27