כדורגלן השנה של 'וורלד סוקר': פאבל נדבד

'וורלד סוקר', עיתון הכדורגל היוקרתי, החליט להעניק את פרס כדורגלו השנה ה-22 שלו לפאבל נדבד, האיש ששמו נפקד משום מה מרשימת שלושת המועמדים האחרונים של פיפ"א לפרס. אז נכון, 'כדור הזהב' המוענק ע"י פיפ"א בשיתוף העיתון הצרפתי 'פראנס פוטבול' נחשב ליוקרתי יותר, אבל הפרס המקביל של העיתון הבריטי הוא ללא ספק אחד החובים בעולם הכדורגל. הקשר שהוביל את יובנטוס לאליפות איטליה ולגמר ליגת האלופות (למרות שלא השתתף בו), היה מהבולטים השנה ובמקביל סחף את נבחרת צ'כיה לקמפיין מרשים במוקדמות היורו.

אחרי הצ'כי בן ה-31, דורג רוד ואן ניסטלרוי, חלוץ מנצ'סטר יונייטד. ראול, חלוצה של ריאל מדריד דורג שלישי ע"י הקוראים, שבחרו בתיירי הנרי רק במקום החמישי. כזכור, הנרי, חלוצה הצרפתי של ארסנל, הוא המועמד הפייבוריט לפרס המקביל פיפ"א (מתמודד מול רונאלדו וזידאן מריאל מדריד), שיוענק בשבוע הבא. אגב, אלופת אירופה מילאן, נבחרה לקבוצת השנה של ה'וורלד סוקר'.

מבחינת פאבל נדבד, הסתיימה העונה שעברה שבועיים לפני שהיא נגמרה עבור קבוצתו יובנטוס. אין ספק, אם היו יכולים לחלק את תואר הגיבור הטראגי של השנה, נדבד בוודאי היה המועמד המוביל לזכות גם בו, אחרי שבתוספת הזמן המיותרת במשחק השיא שלו נגד ריאל מדריד, ביצע עבירה עוד יותר מיותר עליה קיבל את הכרטיס הצהוב שגרם להשעייתו האוטומטית מגמר ליגת האלופות.

פאבל נדבד נולד ב-30 לאוגוסט 1972 בעיר צ'ב פרבר קטן ליד פראג. הוא היה תלמיד מצטיין בילדותו ושילב זאת נהדר עם הכדורגל. אביו זיהה את הכישרון של בנו ושלח אותו לבית ספר לכדורגל הנמצא רחוק מהבית כבר בגיל 14. בבית הספר נהג נדבד להתאמן כ-12 שעות ביום. לא פחות ולא יותר. הוא עבד על שליטה, בעיטה וכדרור בשני רגליו, עד ששכח כבר איזו מבינהן היא הטבעית שלו (שמאלית).

בגיל 18 התגייס לצבא הצ'כי ושיחק בקבוצה הצבאית דוקלה פראג, כשמיד עם סיום השרות, הגיע נדבד לקבוצתו המקצועית הראשונה, ספארטה פראג. בעונתו האחרונה מתוך ארבע בספארטה, כבש נדבד 14 שערים וכבר הפך לגיבור האוהדים. המסורים מבין אוהדי האלופה הצ'כית, מספרים שלאחר כמה ממשחקי הקבוצה, נדבד היה נשאר על המגרש וממשיך להתאמן עד שהטכנאי היה מתפנה לכבות את הזרקורים.

באליפות אירופה שנערכה באנגליה ב-1996, נדבד היה שותף בכיר להפתעת הטורניר של דושאן אוהרין, נבחרת צ'כיה, שהגיעה עד לגמר היורו (בו הפסידה לגרמניה בשער הזהב). כמו פובורסקי, ברגר ושמיצר, נדבד תפס את עיני הסקאוטים של קבוצות הצמרת באירופה, ובמיוחד את אלו של פ.ס.וו ההולנדית ושל לאציו. בסופו של מאבק ממושך, היתה זו לאציו שזכתה בשרותיו של הקשר.

משחק הבכורה של נדבד בלאציו היה בהפסד לבולוניה 0:1 ב-7 לספטמבר 1996. במהלך העונה הראשונה, סוון גוראן אריקסון, מאמן לאציו, הושיב את נדבד לא מעט פעמים על הספסל למרות שכבש 7 שערי ליגה. אריקסון מספר שנדבד נהג לחזור למגרש בסיום אימון מפרך כדי לבצע עוד כמה תרגילים. עונתו השניה היתה כבר סיפור אחר, נדבד כבש 11 שערים שעזרו ללאציו לזכות בגביע האיטלקי ובסופרקאפ. למרות שתופקד אצל אריקסון כקשר שמאלי, כבש נדבד מספר שערים לא מועט, בעיקר בזכות העובדה שבילדותו הירבה לשחק כחלוץ ויכולת הסיום החזקה נותרה בעינה. בעונתו השלישית והבינונית יש לומר בלאציו, כבש נדבד את שער הניצחון בגמר גביע המחזיקות והביא לרומא תואר אירופי מכובד ביותר. בסיום אותה עונה היה מחוזר נדבד ע"י הכסף הגדול של חזוס חיל מאתלטיקו מדריד, שהציע עבורו סכום גדול ונענה בשלילה ע"י. מחווה זו של נדבד כלפי המועדון, נשארה בלבבות אוהדי הקבוצה לאורך זמן (אבל לא מספיק כפי שתווכחו בהמשך). בשנה שלאחר מכן זכתה הקבוצה בסקודטו והצ'כי היה אחד ממצטייניה.

אחרי שהשלים חמש עונות במדי התכולים, החל נדבד לקבל הצעות ממועדוני על כמו ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה ואינטר, אבל בכל זאת חתם על חוזה חדש שאמור היה להשאיר אותו באולימפיקו לחמש שנים.

בסיום אותה עונה, נכנסה לאציו למשבר כלכלי ממנו לא יצאה למעשה עד היום. כשההצעות על נדבד לא המשיכו להגיע, החליטו בלאציו למכור את הקשר למרבה במחיר, למרות שזה חזר כל הזמן על דבריו והצהיר שלא יעזוב את המועדון בשום מחיר. הצהרותיו אלו הרגיזו את ראשי לאציו שהיו חייבים את הכסף, הרבה יותר מאשר שחקן מסור. כשנדבד הגיע לחתום על החוזה החדש, זרק אליו בנו של נשיא המועדון את העט ואמר: "נו, שיהיה, אם אתה חייב לחתום".

אחרי אותו אירוע נדבד הרגיש נבגד ולא רצוי וכבר חשב על מעבר אפשרי. יובנטוס, שחיפשה מחליף לזינאדין זידאן, עטה על המציאה ורכשה אותו תמורת קרוב ל-40 מליון דולר, עודף ממכירתו של הכוכב הצרפתי לריאל מדריד (בסכום שיא של 64 מיליון דולר). שבוע אחרי שהכריז על מחוייבותו לכל החיים ללאציו, חתם נדבד על חוזה חדש ביובנטוס בקיץ 2001, שם תיכננו במקור לשחק עם דל פיירו כקשר עושה משחק ולהשאיר לצ'כי את האגף השמאלי. אחריו עזב גם כוכב אחר של לאציו, חואן ורון, למנצ'סטר יונייטד תמורת 45 מליון דולר. אוהדי הקבוצה לא נשארו חייבים ותקפו את הבעלים, סרג'יו קראניוטי.

במחנה פתיחת העונה של יובה, השקיע הצ'כי את כל כולו ולא ויתר על שום אימון. את הבכורה המצויינת שלו במדי הקבוצה מטורינו, עשה נדבד נגד ונציה ואף בישל את אחד מהשערים, אך מאותו רגע הוא עבר את התקופה הקשה בחייו. פתאום נחתה עליו תקופה של משחקים בינוניים, בהם התקשה להראות את היכולת שהביאה אותו לדלה אלפי ובעיתונות האיטלקית כבר החלו לדבר על מעבר אפשרי עוד בפגרת החורף של אותה עונה (דובר אז על הצעות שהגיעו מארסנל ומצ'לסי ואפילו על חזרה ללאציו המקרטעת באותה תקופה). ביובה האמינו בנדבד וסרבו לדבר על שיחרורו.

גם הקשר הצ'כי לא נכנע ומצא את הכוחות להישאר ולהראות את יכולותיו בטורינו. אחת הסיבות לכך היתה עמדתו החדשה במגרש, כאשר מאמנו מרצ'לו ליפי, החליט להעביר אותו מצד שמאל למרכז, כקשר תוקף מתחת לשני החלוצים (ולמעשה במקומו של זידאן). שינוי זה הצדיק את עצמו ונדבד, בעזרת נחישות ויכולת, בישל וכבש שערים לא מעטים שעזרו ליובה לזכות בסקודטו בסיומה המותח של העונה. נדבד נבחר למצטיין החצי השני של העונה, אחרי הפתיחה המאכזבת של קבוצתו וגם זכה באליפות השניה שלו בארץ המגף.

בעונתו השניה בדלה אלפי, העונה שעברה, יכולותיו של 'הקטר' הצ'כי רק השתפרו. הוא כבש יותר שערים והיה דומיננטי הרבה יותר על המגרש. אחרי אליפות נוספת, נבחר הפעם נדבד לשחקן העונה כולה באיטליה, אך חלומו הגדול ביותר היה להגיע לגמר ליגת האלופות, שהיה אחת הסיבות לעזיבת לאציו.

כזכור, ליובה היתה עונה מצויינת גם באירופה, כשנדבד הפך לשחקן החשוב ביותר שלה (כבש שערים חשובים כמו זה נגד דפורטיבו). ברבע הגמר, שער שלו בגומלין עזר ליובה למשוך את המשחק להארכה (שהוכרעה מאוחר יותר בזכות שער של זלאייטה). גם בחצי הגמר קיבלה יובה קבוצה ספרדית, כשהפעם היתה זו ריאל מדריד הגדולה והאלופה יש לומר, שהיתה פייבוריטית לזכייה בטורניר. אחרי ההפסד 2:1 בספרד, הציגה יובנטוס תצוגת תכלית בגומלין, בראשותו של פאבל נדבד הובילו שגם כבש את השער השלישי היפהפה שהכריע את המשחק. הכל היה מושלם. עד אותו כרטיס צהוב. נדבד נפל על ברכיו כמו שאלילו מייק טיסון נפל כשקיבל את השמאלית של לואיס, הוא ידע שיחמיץ את מה שאמור היה להיות המשחק החשוב ביותר בקריירה שלו. גביע אירופה חמק מיובנטוס, ששיחקה בגמר נגד מילאן ללא שחקנה הטוב ביותר והפסידה רק בפנדלים.

גם עם נבחרת צ'כיה הוא סיפק את הסחורה בשנה האחרונה, אחרי שבעבר הלא רחוק הוא ספג ביקורת מצד העיתונות המקומית על הופעותיו המאכזבות במדים הבינלאומיים במוקדמות המונדיאל, כשכולם ציפו ממנו לקחת יותר אחריות. הפעם הוא עשה את זה על הצד הטוב ביותר וביחד עם קולר, רוסיצקי, בארוש ופובורסקי המתקאמבק, סחף את צ'כיה למאזן כמעט מושלם במוקדמות יורו 2004 (תיקו אחד בלבד - בחוץ נגד הולנד). אם בפיפ"א חושבים שרונאלדו, הנרי או זידאן, השיגו יותר או השפיעו יותר על הישגי הקבוצות או הנבחרות בהן שיחקו, אז שיחשבו שוב. השנה הפרס הגיע רק לשחקן אחד - פאבל נדבד.