יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר, גברי לוי, ממשיך גם השבוע להפגיז בטור המצויין שלו ב"ידיעות אחרונות" לכל עבר, כשהפעם על הכוונת הרבה חנונים מהממשלה. רונית תירוש, וילנאי ואלה נו, מהועדה. אה, ועדת סטרשנוב.
זה התחיל כמובן במונולג הקבוע: "הגיע הזמן שציבור אוהדי הכדורגל ישמע ממקור ראשון את כל מה שהוא רוצה לדעת ולא ידע עד היום. תמיד אמרתי בגלוי מה שאני חושב אבל עכשיו, אחרי שפרשתי מתפקידי כיו"ר ההתאחדות לכדורגל, יש דברים רבים נוספים שאני יכול ומתכוון לומר. הכל אינפורמציות אמיתיות, לא רכילויות וספקולציות, דברים מעניינים מאוד שלא יכולתי לומר בתפקידי הקודם".
והמשיך בנושא הבקשישים: "בכל תקופת שירותי בהתאחדות כסגן וכיו"ר, במשך 12 שנים רצופות, פעלתי נמרצות כדי שההחלטות יתקבלו בדרך נאותה ובנוהל תקין. יד ימיני בנושא זה היה, ונשאר עד התקופה האחרונה, היועץ המשפטי משה אביבי. ביום שנכנסתי לתפקיד היו"ר קבעתי כלל ברור: לא ימצאו קבלה אחת שלי בהתאחדות. לא אוכל על חשבון ההתאחדות ולא אגיש הוצאות. לשמחתי בשנים האחרונות סוף סוף הגיעו למסקנה, שיו"ר שאינו מקבל שכר מההתאחדות יקבל לפחות רכב, דלק וטלפונים. שבע שנים נסעתי לפגישות על חשבוני, ביקרתי קבוצות בכל רחבי הארץ, נסעתי למשחקי כדורגל בכל הליגות, נשים, נוער, והכל ברכב שלי, בדלק שלי, חניות, מסעדות - הכל על חשבוני הפרטי. עבדתי 16 שעות ביממה, כולל שישי שבת, לא קיבלתי שום תמורה. אפילו את האוכל שמקבלים עובדי ההתאחדות קניתי בכספי. אני לא מכיר מוסדות ציבוריים ויו"רים רבים, שלוקחים על עצמם התנזרות מכל מנעמי השלטון, כפי שלקחתי אני".
לוי תקף את רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך: "כל מיני ארגונים של נשים, חברי כנסת אינטרסנטים והמנכ"לית המפוארת של משרד החינוך מדברים ומבטיחים אבל לא עשו שום דבר וכנראה גם לא יעשו. סליחה, כן עשו, המנכ"לית יודעת לבקש הזמנות לתא הכבוד ולא לומר תודה. ומה עשה גברי לוי? הכניס שתי נשים להנהלת ההתאחדות. הגדיל לעשות מכולם שר הספורט מתן וילנאי. מה עשו הוא ויועציו? חיפשו איך אפשר להפיל את היו"ר גברי לוי ולמנות במקומו יו"ר התאחדות מטעמם, שיישמע להוראותיהם. מי לא נשלח למשימה הזאת? מבקר המדינה, מבקר משרד החינוך, מבקר פנימי, ועדת סטרשנוב, כולם ניסו למצוא פגמים ביו"ר ההתאחדות לכדורגל. ומה קרה בסוף? לא מצאו שום דבר".
"כשאני רואה את וילנאי בטלוויזיה אני מיד מזפזפ לערוץ אחר"
על ועדת סטרשנוב: "אני יכול לומר באחריות מלאה שוועדת סטרשנוב לא חידשה כלום וכל מסקנותיה יושמו חלקן עוד לפני שיצא הדו"ח וחלקן אחריו בלי קשר לאיומים שאיימו פוליטיקאים לחוקק חוקים. כך למשל היה עם ההמלצה שהבחירות בהתאחדות לכדורגל יתקיימו אחת לארבע שנים. אין לי שום ספק שיו"ר ההתאחדות החדש, איצ'ה מנחם, לא יתכופף בפני תכתיבים כאלו בעתיד ויבין שלקבל נשיקה על הלחי מהמנכ"לית זה לא כבוד כל כך גדול. אם לא ייזהר, הנשיקה הזו עוד עלולה להפוך ל"מיתת נשיקה".
לקינוח שמר גברי את מתן וילנאי החנן, זה שלא הצליח לזהות את שחקן הספסל של מנצ'סטר סיטי: " רק במדינה כמו ישראל יכול אדם כמו מתן וילנאי, שאין לו שום קשר לספורט, להתמנות לשר התרבות, המדע והספורט. שר כזה לוקח לעצמו יועצים, חסרי ידע והבנה בספורט גם הם, שמלמדים אותו פרק ביחסי ציבור במקום פרק בספורט. בנוסף לאלו מתקבצים סביבו כל מיני קנאים, מדוכאים וסתם ממורמרים, שלא הצליחו להיות מאמני כדורגל, והם מכניסים לו לראש שבהתאחדות לכדורגל הכל רקוב ומושחת מן היסוד. והחכם מימון, מה הוא עושה? קונה ומתחיל לריב ולזרוק לכלוך, לומר בקול רם "כולם מושחתים". ומה אתה יכול לעשות נגד זה? כלום. היועץ המשפטי לממשלה מודיע לך שאתה לא יכול לתבוע אותו לדין, כי חל עליו חוק החסינות, ובינתיים במגרשים מתחילים לצעוק לך: "גנבים, מושחתים".
"את תקופתו של מתן וילנאי אפשר לסכם בשש מילים: תקווה גדולה בהתחלה, כשלון מוחץ בסוף. הוא רצה לשלוט פוליטית על אגודות הספורט, כמו ברוסיה הסובייטית, ולמחוק את מרכזי הספורט שהקימו את הספורט. במדינת ישראל זה כמעט כמו למחוק את הקרן הקיימת או הסוכנות היהודית. הוא הבטיח הבטחות רבות, עורר תקוות, אבל לקח שבוע או שבועיים כדי להבין שהכל דיבורים. הבטיח כסף על השיטור ולא הביא כלום. התעקש לנסוע לאופ"א כדי להיפגש שם עם אנשי ההתאחדות האירופית ועשה לנו רק בושות בפגישות. החליט שהוא רוצה לבוא לאימון הנבחרת, ניגש לאיל ברקוביץ' ושאל אותו איפה הוא משחק.
"זה שר ספורט? הוא לא הכיר כמעט אף שחקן ועד היום הוא לא מבין מה זה כדורגל. אמרתי לעצמי, איזה מזל שהוא לא הצליח להיות רמטכ"ל, ואני מאוד מקווה שלא יצליח לעולם להיות ראש הממשלה. לא הייתי רוצה לתת בידיו את עתידי, עתיד ילדי ועתיד מדינת ישראל. בגלל אנשים כמוהו הפסקתי להיות חבר במפלגת העבודה בה גדלתי משחר ילדותי ועד היום. כשאני רואה אותו בטלוויזיה אני מיד מזפזפ לערוץ אחר".