דני מבוכני

בידיעה קטנה שמסר ה"אורגוניאן", העיתון היומי של פורטלנד, דווח לפני מספר ימים כי טרם הטרייד של בונזי וולס ו-ווסלי פרסון, היתה בידי הבלייזרס הצעה מוכנה מבוסטון שכמעט ויצאה לפועל. לפי ההצעה הזו שולחת פורטלנד את וולס, רובן פטרסון וג'ף מקיניס לבוסטון ובתמורה מקבלת את טוני באטי, אריק וויליאמס, וולטר מקארתי, מרקוס בנקס ומייק ג'יימס.

בסופו של דבר מה שעבר היה הדיל בין פורטלנד לממפיס ואוהדי הסלטיקס, ששמעו רק בדיעבד על ההצעה שהיתה ממוטטת את קבוצתם כליל, יכלו לנשום קלות, אבל לא לרווחה. מי שמדיר שינה מעיניהם בשבועות האחרונים הוא המנהל המקצועי ומקבל ההחלטות בבוסטון, דני איינג'. העסקה המוצעת הנ"ל רק מחזקת את ההרגשה שהבחור בהיסטריה מוחלטת, או כמו שאוהבים לקרוא לו פה "דני פאניק".

איינג' הביא משב של אופטימיות, כשהתמנה למנהל האופרציה בתחילת מאי השנה. הוא מזוהה עם בוסטון ושנות ה-80 הגדולות, מצטייר כשחקן נשמה ולוחם (וגם בכיין גדול, יש לציין), מקושר ומתקשר היטב עם המדיה (היה פרשן טלוויזיה בשלוש העונות האחרונות) ואישיות ללא רבב. הציפיות מאיינג' ומהסלטיקס לא היו גבוהות במיוחד - תביא אותנו לפלייאוף, נעבור סיבוב או שניים ואם יהיה מזל נגיע שוב לקרב על המזרח מול ניו ג'רזי. אוהדי הכדורסל בחוף המזרחי השלימו עם המכבי תל-אביביזציה שעברה מבחינתם הליגה בשנים האחרונות: האליפות שייכת למערב, בד"כ ללייקרס, אנחנו נסתפק בגמר.

רק שהסלטיקס, שעד לעונה שעברה ראו עצמם קרובים לדטרויט וניו ג'רזי, מפסידים השנה בבית לממפיס ושיקגו. נכון לכתיבת שורות אלה (אחרי פיצוץ של 26 נקודות יתרון במחצית מול פניקס), נוצחה בוסטון בתשעה מתוך אחד עשר המשחקים האחרונים שלה ועומדת על מאזן לא מחמיא של שבעה נצחונות ותריסר הפסדים.

איינג' כרה לעצמו בור עמוק בטרייד המדובר של תחילת אוקטובר, ששלח את אנטואן ווקר וטוני דלק לדאלאס תמורת ראיף לאפרנץ, כריס מילס ויירי וולש. שלוש אסכולות לטרייד הזה: האחת התנגדה לו בכל תוקף בטענה שווקר הוא נכס חיוני ומנהיג, השנייה, קבוצה מצומצמת ביותר, שתמכה בטרייד ואמרה "ברוך שפטרנו" והגדולה ביותר, אליה משתייך כותב שורות אלה, שגורסת שטרייד על ווקר היה צריך לבוא, אבל לא במחיר של ניצן צ'כי שספק אם יפרח בעתיד ושל ברווז צולע שמרבה להיפצע, יורה שלשות כמו מטורף, לא מתאמץ וגרוע מכל - נשארו לו 69 מיליון דולר בחוזה.

ווקר משחק היטב בדאלאס, מה שלא משנה את העובדה שבוסטון אכן היתה צריכה לומר לו שלום בעקבות זלזולו באימונים, ההתנתקות מחבריו לקבוצה והפיכתו ל'פצצה מתקתקת'. רק שאיינג' - שעוד כפרשן הצהיר שאינו אוהב את משחקו של ווקר - מיהר לשדר שבעל הבית השתגע והציע את המרכולת במחיר שווה לכל נפש. על מארק קיובאן אפשר לומר הכל, אבל בתור איש עסקים הוא תותח. אחרי שהעסקה הושלמה התראיין קיובאן באי.אי.איי, תחנת הרדיו של בוסטון, וכשנשאל מה בוסטון קיבלה עבור ווקר ענה: "דוני (נלסון) התחנן אליי לא להעביר את ראיף. כמעט בכינו כשלאפרנץ עזב ועכשיו אני מקווה מאוד שנצליח למלא את החלל שהשאיר באיזור הצבע". כל מי ששמע את הנימה הספק מתחנחנת ספק מזלזלת של קיובאן, שאמר את הדברים אחרי שכבר צירף לקבוצה את אנטואן ג'יימיסון, יכול היה להבין בין השורות כמה הוא מרוצה שהפרזיט הלך. לו היה איינג' נותן את ווקר תמורת שתי בחירות דראפט או אפילו עבור וולש בלבד, ספק אם היה חשוף לאש שהוא נמצא תחתיה כעת.

בעייה נוספת בבוסטון היא פול פירס. פירס כבר חווה בנייה של הקבוצה בסוף שנות ה-90', כשיחד עם ווקר וג'ים אובראיין שיקמו את ההריסות שהשאיר ריק פיטינו והביאו את הקבוצה לפלייאוף בשתי העונות האחרונות. לכוכב הבודד של בוסטון כבר אין סבלנות לשחק עם חוטבי עצים והוא מביע את מורת רוחו בביקורת מרומזת משחק אחר משחק, מה גם שבלי ווקר נעלם הקלאץ' ברגעי הסיום כיוון שאין אף מטרה אחרת שתמשוך תשומת לב. הסלטיקס של העונה הם כמו קבוצת בייסבול בלי "קלוזר" - השחקן שיסגור עניין ויבטיח את הניצחון.

העוול הגדול ביותר ייגרם בתום העונה לג'ים אובראיין. לא די בכך שקיבל מחלקת שיקום שכוללת את וין בייקר (שלא הובא על ידי איינג' והעונה דווקא נראה לא רע), לאפרנץ וכריס מילס, הוא יהיה זה שבמקרה של כישלון ישלם את המחיר, אחרי עבודה מצויינת של שלוש שנים כמאמן ראשי. אם לא די בכך הרי שאיינג' אמר לאחר הטרייד על ווקר: "אנחנו מצפים לעונה של 44 נצחונות, כמו העונה שעברה" ובכך דחק את המאמן לפינה. כמו שביל פארסלס, מאמן הפוטבול, היה אומר: "הם מצפים ממך לבשל, לפחות שיתנו לך לקנות חלק מהמצרכים". רק שכשאיינג' הולך לסופר אובראיין יודע שכל מוצר שהביא בעצם פג תוקפו.