שלוש סיבות לדכדוך של חורף

כששמעון מזרחי החליט שלא לקחת על עצמו את התפקיד המאתגר בחייו - יו"ר איגוד הכדורסל הישראלי - הוא חתם את הסיפור המרשים ביותר בתולדות עסקנות הספורט בישראל.

זהו סיפור שראוי להילמד בכל בית ספר לעסקים ולמנהיגות - כיצד מקימים, בסביבה נגועה בפרטצ'יות, עסק שמנוהל בצורה מדויקת ומחושבת. כיצד במקום שבו הפסד מכובד עדיין מהווה מושג לגיטימי בעיני לא מעטים, מקימים מנגנון המונע בכוח שאפתנות אין קץ, שכל הצלחה לא תקהה את חדותה, שבעיניו מקום שני הוא כישלון, ולא משנה נגד מי. כיצד הופכים קבוצת ספורט מנציגת חלק מעיר אחת למושא הזדהות למדינה שלמה, ומביאים לאותה מדינה כבוד ומעמד שעומד בעינו גם בזמנים הקשים ביותר. פרס ישראל - שטרם ניתן לנפיל הזה מסיבות מגונות ולא ברורות - לא יתחיל אפילו לחלוק כבוד לפועלו.

אבל הסיפור הזה נגמר. גם אם מכבי תל אביב תזכה השנה ביורוליג, על הפרקט הביתי ביד אליהו, זה לא יהפוך את מזרחי לגדול ממה שהוא כבר עכשיו. מכבי יכולה להתקבל מחר להתרחבות העולמית של ה-NBA וגם לזכות בליגה הזו בסופו של דבר, וזה עדיין לא ישנה במידה מהותית את גודל פועלו של עו"ד מזרחי.

מה שהיה משנה את זה, מה שהיה לוקח אותו לספירה אחרת לגמרי, הוא בדיוק מה שהוצע לו על מגש של כסף: לקחת פיקוד על הכדורסל הישראלי ולהציל אותו מתהומות חוסר הרלוונטיות שלו. לו היה מצליח בכך, היה מזרחי מעמיד את עצמו בשורה הראשונה של אנשי הציבור שפעלו בארץ מעולם - כן, בכל תחום. הצלחה שכזו היתה חורגת מתחומי הספורט ומוכיחה לכל אדם, בכל תחום, שלא משנה כמה רע המצב, אין דבר שניהול נבון אינו יכול לרפא.

מזרחי הוא האדם היחיד שיש לו הן הקשרים והן הכישורים הדרושים למשימה, ושום רפתן מעמק חפר לא ישווה לו. לא זו בלבד, אלא שלו היו הצעדים הדרושים ננקטים בידו, זה היה נוטל את העוקץ מהתקוממות של מכבי - משהו על משקל טענת "רק הליכוד יכול לפנות התנחלויות".

אבל אולי מזרחי ידע שהמצב חסר תקנה, ולכן לא רצה לדון עצמו לכישלון. ואולי, עם כל גדולתו, הוא פשוט לא מסוגל לנתק את עצמו ממכבי, אפילו למען משהו גדול יותר. שכן על מנת להציל את הכדורסל הישראלי לא מספיק להרים את שאר הקבוצות. צריך גם, באיזה שהוא מקום, להגביל את יתרונה של מכבי בליגה המקומית, וכנראה שמזרחי פשוט אינו מסוגל לעשות זאת. בגלל זה לא מפריע לו לעמוד בצד ולראות את הכדורסל הישראלי מעלה רקב. הוא כבר הוכיח (ליגה אדריאטית, מישהו?) שמכבי אינה תלויה בליגה המקומית. שהיא תמיד תמצא מספיק מסגרות לשחק בהן.

אז מזרחי הסתפק במקום שכבר שמור לו בהיסטוריה של הספורט הישראלי, ושמט מידו את ההזדמנות לגדולה רבה עוד יותר. חבל.

בניגוד למזרחי, שגדולתו שמורה לו למרות ויתורו על משימת הצלתנו, הולך ומתברר שטענתו של אדם אחר לכתרים של הצלחה היא כוזבת בתכלית. משה תואמים נכנס לספורט הישראלי כמושיע, וכמי שיוצק תוכן חדש ונוסף במה שהיה קודם לכן רק אגודת כדורגל. משה תאומים קנה יחד עם שלושה שותפים את הפועל תל אביב, והבטיח לא רק לנהל אותה בצורה מקצועית (בניגוד לכישלונות המחפירים בתחום זה של מועצת הפועלים וההסתדרות) אלא גם להפוך אותה למנוף של דו קיום ושאר ערכים נעלים.

אז בנוגע לדו קיום אני לא יודע - כל מה שאני רואה זה בתי ספר לכדורגל שמשמשים כחממות לכישרונות צעירים, שזה דבר ראוי אבל לא אלטרואיסטי במיוחד. אבל בנוגע לניהול מתברר שמר תאומים הוא בסך הכל גרסא מעט מודרנית לפקידונים עם התה שמוטטו את האגודה מלכתחילה.

מר תאומים, בניהולו המבריק והמקצועי, הכניס את הפועל תל אביב לחובות אדירים. מארבעת הכישרונות הצעירים שהביאו למועדון דאבל חסר תקדים לא נשאר איש בקבוצה כעבור שלוש שנים בלבד. לא זו בלבד, אלא שהפרידה מאותם שחקנים, ומאחרים שתרמו רבות להצלחה המסחררת, נעשתה בצורה שאפילו ירוחם משל היה נגעל ממנה.

אבל כל זה לא הספיק. כדי שנבין בדיוק עד כמה עלובה תפיסת העולם של מר תאומים, עד כמה קטן אמונו במוצר שלו, הגיע הקש ששבר את גב הגמל: לאחר שתאומים ויתר ברוני הכדורגל רקחו תוכנית לגבות מאיתנו תשלום על הצפייה בכדורגל בשבת, הגדיל מושיק שלנו בחוצפתו ודרש פטור מתחרות. מכיוון שהוא חשש - ובצדק - שהקהל לא ינהר בהמוניו לשלם על המוצר הנחות שהוא מציע, הוא דרש לחסום את שידורם של משחקי כדורגל אחרים במקביל, על מנת שלציבור שוחר הכדורגל לא תהיה ברירה.

ולמה אני מזכיר לכם את כל זה? מכיוון שזוהי דוגמא נוספת לוויתור. משה תאומים הניף בעצם דגל לבן. למרות היתרון העצום שיש למוצר שלו - בלי כל קשר לאיכות, הוא מעורר הזדהות רגשית גבוהה בהרבה - ויתר מר תאומים על על ניסיון להתחרות. הוא לא טורח עוד להעמיד פנים שיש בכוונתו לפעול לשיפור הכדורגל שלנו. אבל זה לא מפליא שמר תואמים חושב שמגיע לו צ'ופר על כישלון. מה כבר אפשר לצפות מהאיש שמתיימר להיות מקצוען פרסום וחתום על רוב כישלונותיו המיתולוגיים של שמעון "אני לוזר" פרס?

ובינתיים, באבא הלל 299, הסירחון נמשך. לכאורה, גברי עזב. תכל'ס, הוא עדיין נוהג ברכב של ההתאחדות ועדיין מושך בחוטים. מחליפו, איצ'ה מנחם, מזכיר יותר מכל במבי שנלכד בין פנסי משאית. אין לו מושג מה לא בסדר, וכמובן שלא איך מתקנים את זה.

בעלי ההון מרוקנים את המושג "מחזור משחקים" מכל תוכן, גורמים למספרים גדלים והולכים להתנתק רגשית מהכדורגל, והוא עומד בצד, עם מבט המום על הפרצוף, וממשיך למלמל שימשיך בדרכו של גברי. כבר היה עדיף שיישאר דון סיגרון - ככה לא היינו יכולים להעמיד פנים שעשינו משהו בנדון.