עיכלת כבר שהגעת למלחמה, מר נמני?

על המעבר של אבי נמני לבית"ר כבר הבעתי את דעתי לפני כמעט שנה (ראו לניק מצורף). גם אז, בדצמבר 2002, בית"ר עלתה כאופציה בעקבות הספסול שלו במשחק מול מכבי חיפה והקרע הראשון שנפער בינו לבין קלינגר. את אותו טור כתבתי אז אך ורק מתוך רגש, מתוך נקודת המבט של אוהד, בתור אחד שזוכר היטב את ה-0:7 במאי 2001 בניהולו של נמני בצהוב כחול. זוכר ולא שוכח. הצלקות נותרו עד היום.

לא התייחסתי אז, ולו במילה אחת, ליכולת המקצועית של השחקן אבל עכשיו הגיע הזמן לכך. את הרגש הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, אני אשאיר בצד. זה לא קל, אוהדי בית"ר הם האמוציונליים ביותר, לא שוכחים תבוסות כמו שלא שוכחים משחקים גדולים. גם על היחסים שנותרו בינו לבין אוהדי מכבי אני לא אתייחס. אני מחזיק ממנו כשחקן מספיק גדול ומנוסה שיידע להתרכז לחלוטין בקבוצה החדשה ולהשאיר משקעים וסנטימנטים מאחור.

נמני מגיע לבית"ר כחידה. תספרו לי עד מחר על אימונים אישיים מפרכים, על עבודה של שעות עם מאמן כושר, על רעב ועל צמאון. כל אלו לא שווים דקה אחת על הדשא - כזה שנמני ראה השנה רק מהיציע. האם יוכל השחקן לסחוב 90 דקות בשבוע? להיות הדומיננטי במגרש גם ברגעים המכריעים בדקות הסיום? ובכלל, כמה משחקים יוכל לשחק שהוא בריא לחלוטין? אלו שאלות שיש לי הרגשה שהלחץ הכל כך גדול בבית"ר מהמיקום בטבלה והיכולת המבזה כמעט ולא עלו בחשבון בהבאת נמני לקבוצה. מכבי שיחררה אותו? יאללה בואו נסתער.

אז נכון שגם מכבי חיפה וגם הפועל ת"א רצו אותו, אפילו על הצעות מספרד דיברו, אבל ההבדל הוא אחד והוא תהומי - נמני מגיע לבית"ר בתור מושיע. אם היה נוחת בחיפה או בכל קבוצה אחרת, הוא היה, כמו במכבי ת"א, מצטרף לסגל עשיר ומגוון. בבית"ר המצב הוא שונה וזה לא חדש. הגדרות כמו קבוצת תחתית או קבוצה שמעומדת לירידה – עושות עימה חסד. נמני יצטרך לעכל, וכמה שיותר מהר, שהוא בא למלחמה ממחזור למחזור. להישאר בליגה, נקודה. להוציא בשיניים על נקודה בסכנין, לשמור על יתרון בכל מחיר מול נתניה או פ"ת בטדי וכדומה. לא זכור לי מתי השחקן הכי מתוקשר בכדורגל הישראלי היה שותף למאבקי תחתית כאלו.

לא קרה עדיין ששחקן כל כך גדול, מדובר ומזוהה הגיע לקבוצה כמושיע. כן היו מעברים של שחקנים גדולים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת אבל אף פעם לא בתור שחקני מפתח, כאלו שעם כל הלחץ צריכים להרים את קבוצה מהקרשים. אין לי כל ספק שההגעה של נמני תסחוף עימה את כל הקבוצה בהתלהבות. האמונה תחזור, גם היכולת תשתפר. היציעים בטדי יחזרו להתמלא אבל מה הלאה? לכמה זמן? מישהו מסוגל להביט קדימה, אל תוך הסיבוב השלישי, ולראות את נמני ממשיך לסחוב את בית"ר לבד על הגב? ואז, במקרה שלא, תסתבר העסקה הגדולה ביותר של הכדורגל הישראלי כנפילה אחת גדולה?

אין לך ימי חסד, מר נמני. בטדי, סיר הלחץ שאתה מכיר היטב, אבל מהצד השני, רוצים לראות שינוי. גם אם לא תוצאות מיידיות - לפחות שינוי. רק אל תהפוך לאורי מלמיליאן שהגיע ברעש גדול למכבי ת"א ונעלם כאילו לא היה.