30 אלף פראיירים

מי ששילם אתמול על שידורי הכדורגל מליגת העל קיבל שני שערים בלבד והרבה כדורגל רע. אבל עזבו, קורה שמחזור אחד פחות טוב מקודמו. מילא. אבל את מה שההתאחדות הרסה בשנים האחרונות, עוד יהיה קשה לתקן.

לכו תסבירו לאוהדים הצעירים, איך שפעם (רק עד לפני חמש שנים) היו משחקים בליגת העל רק בשבת עם משחק בודד במקרה הטוב ביום שישי. הציפייה לקראת 'שירים ושערים' ברדיו, הדריכות של שבת בבוקר. הצפייה עם החבר'ה בשידור של הערב ובתכנית הסיכום שלאחריו. עיתוני יום ראשון שלמחרת. היתה ליגה. היה עניין. גם אם הכדורגל לא היה הכי גדול.

אם נלך אחורה עוד כמה שנים, עוד לפני כניסת הטייקונים לכדורגל שלנו, נוכל להיזכר אפילו בימים יפים יותר של הנאה. אז הכסף לא היה העיקר, הכרטיס לא היה יקר, והכדורגל היה של כולם. הרצון של הבוסים לעשות קופה על חשבוננו, לא יועיל להם לטווח הארוך וגם לא לקצר. הניסיון להחשיך ערוצים ולהגביל את הצופה, כבר החל לפגוע ברמת העניין. הבעייתיות שבמשיכת המחזור על פני ארבעה ימים, כבר הוכחה כמוטעית וכבר הוציאה לרבים את החשק.

מי שלא נכלל בין 30 אלף הפראיירים שהזמינו אתמול את השידורים, לא יכול היה לדעת עד היום בבוקר מה קרה עם קבוצתו האהודה. קברניטי ההתאחדות ובעלי הקבוצות, כנראה שעדיין לא קולטים את חומרת העניין שעוד עלול לחזור אליהם כבומרנג, לא בשנים הבאות, אלא בחודשים הקרובים. כשאין חיבור בין משחק ההמונים להמונים, אין לכדורגל מה לחפש.

בשבוע הבא בונים על שלושה משחקים גדולים בהשתתפות בני יהודה והפועל ת"א, אשדוד ומכבי חיפה, והמפגש שאולי יטרוף את כל הקלפים בין נמני למכבי ת"א. גם אם הרייטינג יעלה בכמה עשרות אלפים נוספים, הבעיה נותרה בעינה, שהרי עסקנים, מאמנים וכדורגלנים יש בשפע. אבל מה זה שווה בלי קהל ובלי עניין? בסוף הרי ברור לכולם שלוני, שחר ותאומים עוד יאשימו אותנו.