מזה שנים רבות נחשבים הסינסינטי בנגאלס לבדיחה העצובה של ליגת ה NFL. משהו כמו הלוס אנג'לס קליפרס ב NBA או השיקגו קאבס בבייסבול, רק יותר גרוע. כשמתפרסם לוח המשחקים לפני העונה, מסמנות היריבות את תאריך המפגש השנתי עם הבנגאלס כיום חופשי.
קצת מספרים: ב 35 שנות קיומה רשמה הקבוצה מאזן נצחונות של מעל 50% רק 10 פעמים ושבע הופעות בפלייאוף בלבד. הבנגלס הפסידו בשני הסופרבולים אליהם הגיעו ב 1981 וב 1988 וההופעה האחרונה שלהם בפלייאוף הייתה ב 1990. בחמש השנים האחרונות רשמה הקבוצה מאזן עלוב של 19 נצחונות מול 61 הפסדים.
אבל העונה מנשבת רוח חדשה במועדון. "אני לא חושב שמישהו פה פיקפק שאנחנו הולכים לרדת מהמגרש עם נצחון" אמר הליינבקר בריאן סימונס לאחר הנצחון ביום ראשון האחרון מול סיאטל, 24:27. והאמונה הזו בעצמם וביכולתם היא בהחלט דבר חדש עבור הבנגלס.
את השינוי הגדול הביא איתו המאמן החדש והטירון מרווין לואיס. לואיס בנה את קבוצת ההגנה הנפלאה של בולטימור מודל 2000 שסחבה על גבה את הרייבנס לזכיה בסופרבול. מאז הספיק לעבוד כמאמן הגנה של וושינגטון והשנה קיבל סוף סוף צ'אנס כמאמן ראשי מהבעלים והמנהל הכל יכול של סינסינטי, מייק בראון.
אל תפספס
מי שלא טוב לו - יישב בלול
יתכן שבראון, אולי המנהל הכושל ביותר של קבוצה מקצוענית בספורט האמריקאי, עשה את הצעד הראשון בדרך להיפטר מהתואר הלא מחמיא הזה עם ההחלטה ללכת על לואיס ולחדול מלהתערב בחלק המקצועי של הקבוצה. מעבר ליכולתו המקצועית המוכחת, מרווין לואיס הוא בדיוק הדמות שיכולה להנהיג ולהוביל קבוצה כשרונית אך מבולבלת וחסרת כיוון כמו הבנגאלס.
רוצים דוגמאות? בבקשה. טקאו ספייקס הוא אחד משחקני ההגנה הטובים והמלהיבים בליגה. בסיום העונה שעברה, כשהוא התחיל לעשות קולות של "מגיע לי להיות בקבוצה יותר טובה ולהרוויח הרבה יותר כסף" הראה לו לואיס את הדלת החוצה וויתר על שרותיו הטובים. ההחלטה שידרה מסר לשחקנים ולכל הליגה: מי שלא רוצה להיות כאן ושם את עצמו לפני הקבוצה מוזמן לעזוב. השחקנים הפנימו את המסר ומשחקים עם מוטיבציה אדירה.
דוגמא נוספת: לאורך כל הקרנבל שסבב את בחירתו של קארסון פאלמר ע"י הבנגאלס במקום הראשון בדראפט, התעקש לואיס לציין בכל הזדמנות שלבנגלס יש קוורטרבק פותח השנה ושמו ג'ון קיטנה. קיטנה גומל ללואיס עם אחת מעונותיו הטובות ביותר מאז הגיע לליגה ומנהיג את הקבוצה על המגרש.
ועוד דוגמא, הפעם מהשבוע האחרון: קורי דילון הוא הכוכב הבלתי מעורער של הבנגאלס בשש העונות האחרונות. הרץ האחורי המוכשר הזה היה עד השנה התקפה של איש אחד בסיסינטי והממוצע שלו לעונה הוא 1,253 יארדים מכובדים על הקרקע. העונה הוא מאוד לא מרוצה מהחלק שניתן לו בהתקפת הקבוצה, דבר שגרם לו להביע את רצונו לעזוב.
ביום ראשון האחרון הוא לא שותף ואף לא נכח באצטדיון בנצחונם של הבנגלס על בזי הים מסיאטל. הסיבה הרשמית היתה תאונת דרכים שקרתה לו בדרך לאצטדיון, אך מכיוון שהוא אפילו לא נשרט, לא קשה להבין את המסר גם מאחורי ההחלטה הזאת של לואיס. אה, כן. המחליף של דילון, אחד רודי ג'ונסון, רץ ל 101 יארד וטאצ'דאון.
זה כבר הישג
האם יצליחו בסינסינטי להגיע כבר השנה לפלייאוף? שתי סיבות למה כן. על מרווין לואיס כבר דיברנו. הסיבה השניה היא הבית בו משחקים הבנגלס, ה AFC צפון. את הבית מובילה בולטימור עם מאזן 3:4. הבנגלס במקום השני עם מאזן 4:3 כשאחריהם קליבלנד עם 5:3ופיטסבורג עם 5:2.
אף קבוצה לא הצליחה בינתיים לנתק את עצמה מהדבוקה ולכן המאבק על ראשות הבית פתוח לחלוטין. לבנגלס מצפים בין השאר מפגשים מול סן דייגו (6:1), אריזונה (5:2) ויוסטון (5:2). למעשה מתשעת המשחקים שנותרו עד לסיום העונה רק לשלוש יריבות יש מאזן נצחונות של מעל 50%.
נשמע בהחלט אפשרי, לא? או כמו שאמר שחקן קו ההתקפה הותיק ווילי אנדרסון על מרווין לואיס: "הוא גורם לך להאמין שזה יכול לקרות. ורק זה, בפני עצמו, כבר הישג, בן אדם".