להציל את נמני (ואת מכבי)

כל מי שקרא את הטורים הקודמים שלי, יכול היה לזהות קו ברור בעד החלטת ההנהלה של מכבי ת"א לשיחרורו של אבי נמני מהקבוצה. למעשה, קראתי לביצוע המעשה עוד בטרם המפגש הכפול מול ז'ילינה. העסק פשוט לא נראה טוב - מקצועית וארגונית - והזעזוע היה חייב להתבצע. והוא אכן התבצע. עכשיו אולי הגיע הזמן לשקול שוב את העניין, לפני שיהיה מאוחר מדי.

אבי נמני הוליך את מכבי ת"א להישגים בינוניים בשנים בהן הסתמכה הקבוצה על ביצועיו במגרש ומחוצה לו. בשבע עונות בהן היה הדמות הדומיננטית בקרית שלום, מכבי השיגה סגנות אחת, שני גביעי מדינה וגביע הטוטו אחד. בעונה שעברה למדה סופסוף הקבוצה להסתדר בלעדיו ולקחה אליפות בעזרתו, אבל בטח שלא בזכותו. בקיץ, כשנדמה היה לכולם שבשעה טובה, העניינים נרגעו, שותף נמני בכל משחקי האימון, כולל שני המשחקים נגד ז'ילינה בהרכב הראשון. היכולת שלו לא היתה מרשימה במיוחד, אם לומר בלשון המעטה והזכירה את יכולתו בתחילת העונה שעברה - כאילו הוא עושה טובה. נמני כזה, ידע קלינגר, הופך להיות פקטור שלילי מבחינה מקצועית, כשגם מההיבט החברתי גרם הקפטן ללא מעט בעיות ועל כך נכתב כבר מספיק. כל אלו דחקו במאמן לקבל את החחלטה המתבקשת ולשחררו מהקבוצה.

בשבת מול סכנין, כשמכבי היתה בפיגור והקומץ קרא את שמו בשיר הידוע, אפשר היה לראות על פניו חצי חיוך. זהיר, מוסתר, אבל חצי חיוך. בכלל, לדעתי עדיף לו ולכולם שלא יגיע למשחקים. הוא יכול להיתמם עד מחר, אבל איש כדורגל נבון ומנוסה כמו נמני יודע בדיוק איזה אפקט ההגעה שלו למשחקים יוצרת, בלי שום קשר לעובדה שחוזים צריך לכבד.

נמני מוכרח להבין שכשם שהוא תרם למכבי, כך גם המועדון והעומד בראשו, תרמו לו ואף הפכו אותו לאדם עשיר ומשפיע. הוא גם יצטרך להפנים שהאוהדים לא יחזירו אותו למועדון, משום שבניגוד לרושם שמנסים ליצור כמה מאות תומכי נמני נלהבים, בסאגה הזאת רוב אוהדי מכבי ת"א נמצאים עדיין בצד של קלינגר, של הקבוצה. נמני גם צריך להפנים שניפויו לא נבע מסיבות כלכליות בלבד, גם לא מסיבות חברתיות, מקצועיות ואפילו לא מסיבות פוליטיות פנימיות. ניפויו נבע מכל אותן סיבות ביחד. בינו ובין המאמן נוצר מצב של חוסר אמון בתוספת חוסר רצון להבין את הצד השני.

במפגש המתוקשר ביניהם לפני יותר משבוע, אמר קלינגר שבכל החודשים שחלפו מאז ההחלטה על ניפויו של נמני, הוא לא שמע את הכוכב מביע איזושהי עמדה של צער על מעשיו. הוא צריך לדעת שנמני פשוט לא מרגיש אשם, ומכאן הפער הגדול בין השקפותיהם של השניים על אירועי הקיץ האחרון. לאחרונה, אפשר היה להבחין שהקרח מתחיל להישבר ואולי אולי, ירצה צד אחד להבין את הצד השני, מתוך עמדה של בחירה ולא של כורח הנסיבות.

נמני עצמו כבר "מת" לחזור לכדורגל, ומבחינתו רצוי שיעשה זאת במכבי ת"א, קבוצת נעוריו. גם מבחינת מכבי יש לא מעט פלוסים, אבל גם לא מעט מינוסים. אין ספק שחזרתו של נמני עלולה לתרום לשקט הכל כך מתבקש במועדון. האוהדים יתלכדו, לוני יחסוך את כאב הראש המשפטי העומד בפניו וקלינגר עוד עשוי להרוויח שחקן טוב. אבל נמני חייב להבין שמכבי ת"א זה לא אבי נמני, דבר שנראה כי נשכח ממנו אי שם באמצע שנות התשעים. ואולי דווקא בימים בהם איציק זוהר מבקש לחזור לעונת פרידה במכבי, חייב נמני לעשות חשבון נפש עם עצמו ולהבין שהסכסוך הזה לא ייפתר מאליו.

אבל גם קלינגר ואפילו לוני, יהיו חייבים לרדת מהעץ, לנסות להבין את הצד השני, לגשר על הפערים ולחזור לשתף פעולה במהרה. האוהדים משוועים שכל הפרשה הזו תהיה כבר מאחוריהם וכך גם השחקנים וכל מי שקשור בצורה זו או אחרת למועדון. כולנו היינו רוצים לראות את נמני לובש בחזרה את החולצה מס' 8 ואם אני מרגיש נכון את ההתפתחויות שעברו על הקבוצה בחודשים האחרונים, הרי שאירועי הקיץ האחרון בכל מקרה לא יחזרו על עצמם. הלקח כבר נלמד ואין טעם להמשיך בגיהנום הזה.

רבים יכולים להסתכל על תיקו ביתי מול בני סכנין, כעל תוצאה מאכזבת עבור קבוצה שרוצה להיאבק על האליפות. אבל במצב שנוצר, הרי שהתוצאה הזו שוות ערך לניצחון גדול. מכבי הצליחה לצאת מפיגור 2:0 בשלבי הסיום של המשחק, במצב שבו רוב הקבוצות כבר היו מוותרות. היא גם שיחקה ללא השחקן הטוב ביותר שלה השנה, ג'ון פנטסיל, כשברוך דגו וסאלם אבו סיאם אינם כשירים. יותר מכל, היא שיחקה נגד הקהל שלה, שהחליט משום מה לצחוק, לשרוק בוז ולעודד את נמני ואפילו את הקבוצה היריבה בדקות הקשות שלה.

באותם רגעים, אפשר היה לראות את המצוקה על פני השחקנים. סטרול היה בהלם ונכשל בכל פעולה שלו, כשגם על פני האחרים היה אפשר לקרוא 'בא לי לרדת מהמגרש, בשביל מי אני משחק פה בכלל?'. אבל דווקא אז הצליחה הקבוצה להראות את הפוטנציאל הטמון בה. ביטון, שהיה אנמי לגמרי עד אז, השאיר עקב גדול לדגו וזה כבש בכדי לעורר את הרוב הדומם, שהתקשה להשתחרר מההלם והגועל למראה התנהגות לובשי החולצות השחורות. השוויון הביא לרגיעה זמנית של עוד דרמה גדולה, שסיומה עשוי להתברר בשבוע הבא בקרית אליעזר.

מבחינה מנטלית, קלינגר הוא אשף. אבל בכל מה שקשור לכדורגל, נדמה לפעמים שמדובר במאמן שנמצא עדין רק בתחילת הדרך, שפותח עם מערכים לא יצירתיים ומבצע חילופים שכעמט לא תורמים. אבו סיאם פצוע, אין לך שחקנים שמאליים? אז למה לעזאזל אופיר עזו עדיין לא בצהוב? כמה חסר? בטח לא סכום ששווה אבדן חיזוק לנקודת תורפה צועקת לטווח הרחוק. בינתיים, בלי עזו, תמיר כהן - אחד הטובים במכבי בזמן האחרון - צריך היה לקבל את עמדת המגן השמאלי בתקופה הזו. מול אשדוד הוא היה מצויין בדקות בהן שיחק בתפקיד והפעולות ההגנתיות וההתקפיות שלו מהאגף היו למען האמת טובות יותר משל אבו סיאם.

עכשיו מכבי חושבת על חיפה, היכן שבעונה שעברה היא יצאה לדרך שהסתיימה באליפות. הרבה תלוי בשחקנים ובמאמן, אבל המפתח מצוי אצל האוהדים. הגיע הזמן של אוהדי מכבי האמיתיים להוקיע מתוכם את כנופיית החולצות השחורות, שמנסה עכשיו - בסגנון שמזכיר סיפורים מבית הנבחרים בירושלים - להציג את הפעילות שלה כמחאה כוללת על דרך הניהול ומאבק להורדת מחירי הכרטיסים (שאגב הורדו משמעותית במשחק נגד סכנין).

הגיע הזמן לעודד את שטראובר ולא להפריע לו, גם כי הוא צריך אותנו וגם כי הכמה מאות הללו מכתימים את הציבור הענק והיקר שמכונה "אוהדי מכבי". חבר שלי, אוהד חיפה אמר לי שבעונה שעברה הוא היה בטוח שהקהל של מכבי הוא הטוב ביותר בארץ, כשראה איך אוהדי קבוצה אחת ממלאים איצטדיון של 45 אלף מקומות. בימים האחרונים הוא לא מפסיק להקניט אותי, ובצדק. בפעם האחרונה בישראל שקהל ירד לחיי קבוצה ומאמן למרות תוצאות טובות ובעיקר בגלל כעס על שלקחו לו את הגיבור שלו, הוא קנה לעצמו שלוש שנים (ועוד היד נטויה) של סבל. אם הרוב השקט של האוהדים לא יתעורר, גם הצהוב של מכבי ת"א עלול להפוך, יותר מהר ממה שנדמה, לצהוב-שחור.