שר הטבעות

אלכס גלעדי מסתובב במתחם הוועד האולימפי עם קפה שחור קטן בכוס זכוכית ומרגיש בבית. הוא חנוט בחליפה ובעניבה בדרך קבע שאפילו ב"ורי סאני תל אביב" כפי שהוא מדווח לקולגה מעבר לים, גורמת לו לא להזיע. על החפתים המוזהבים של החליפה, כיאה לחבר הוועד הבינלאומי, מוטבע סמל המשחקים האולימפיים ומתחת, על חולצת הכפתורים, ניתן לראות שעל קצות השרוולים תפורים להם ראשי התיבות:ag. כאילו כבדרך אגב, באותיות כתב. אלכס גלעדי מצית סיגר ואני מפעיל את הטייפ.

-תגיד כל העולם אנטישמים, או שאנחנו מתקשים להבין שאנחנו מדינה במלחמה ובגלל זה אי אפשר לשחק פה כדורגל או לארח תחרויות ספורט?

"העולם לא שונא אותנו. אובייקטיבית, קבוצת כדורגל לא יכול לשלוח לכאן את הכוכב שלה ששווה 30 מיליון דולר וקלחת סיכון שמשהו יקרה לו. אבל ברור שהכל פוליטיקה. ביול"ב אנחנו חזקים אז באות לכאן קבוצות. אנחנו לא יכולים להיות יותר מדי יהירים, אנחנו בסך הכל אסייאתים גאוגרפית. אנחנו החריג שבחריגים, הרי עולם הספורט עשה מאמצים אדירים כדי להכניס אותנו לאירופה. אנחנו גורשנו ממשחקי אסיה והיינו נוודים ומאז שהצטרפנו לאירופה, אנחנו משתתפים בכל תחרות בנ"ל כחלק ממדינות אירופה, אז אי אפשר להגיד ששונאים אותנו".

אז אין מה לדבר על אולימפיאדה בארץ?

"תראה, התוכנית שחבורת הצעירים הגישה לי בזמנו הייתה תוכנית נהדרת, ואני הסכמתי לעזור כי ראיתי שאת עקרונות התשתיות באמת יש וניתן לעשות את זה. אבל לפני שנעז לעמוד מול העולם ולבקש לארח אולימפיאדה, צריכים קודם כל לפתור את הבעיות שיש לנו עם השכנים".

- אז מתי זה יהיה ריאלי?

-"מתי זה יהיה ריאלי? מתי יהיה שלום?"

מתוקף תפקידו כחבר בוועד האולימפי הבינלאומי, לא תתפסו את אלכס גלעדי נופל לתוך קלישאות פטריוטיות. הוא מסתכל על הדברים בצורה הכי ביזנס שיכולה להיות. להרים אולימפיאדה זה לא פחות מסובך מלסיים מלחמה. ואם שניה יוצאים מהזווית הישראלית ומדברים קצת על העולם כולו ובמיוחד על האולימפיאדה הקרובה, הרי שאתונה לא נראית כל כך מוכנה לקרב.

"היוונים איבדו שלוש שנים ולהחזיר אותן אי אפשר. אין דרך לתאר את זה אלא כמו קופץ לרוחק שקפץ ואין לדעת איפה הוא ינחת. אף אחד לא יודע אם הם יעמדו בזה, את זה נדע רק ב-29 לאוגוסט (היום האחרון של האולימפיאדה, ע.ר)".

ומה עם הסינים, נראה שהם כבר מוכנים ל-2008.

"לא, לא, ממש לא. הסינים מתחילים אמנם לבנות, אבל זה בגלל שהם לא ביזבזו שעה. לא שנה. שעה. הם בונים בריכת שחייה ואיצטדיון אולימפי עכשיו. הם עובדים בקצב מדהים ומשתדלים לא לפשל. גם היוונים משתדלים לא לפשל, אבל ליוונים יש 10 חודשים ולסינים 5 שנים"

הישראלים בדרך לאתונה, הם מוכנים?

"הוועד האולימפי הישראלי הכריז בפעם הראשונה שהוא רוצה זהב. אנחנו יודעים שיש לנו מיסטרליסטים הטובים בעולם, השייטים שלנו ב-470 תמיד בצמרת, איבסייצ'יק יכול לקבל הגרלה טובה ויכול לקבל הגרלה לא טובה, אותו דבר זאבי. בענפים האישיים המאמצים שעושה היחידה לספורט הישגי והאיגודים השונים הם לא רק כדי להביא מדליה, אלא את מדלית הזהב. אבל צריכים לקרות הרבה דברים בשביל שזה יקרה ובעיקר - צריך מזל".

ומזל, לא מכחיש גלעדי, כאשר הוא שואף ארוכות מהסיגר, מזל זה הרבה בחיים. כשהוא מסתכל אחורה ממרומי שנותיו ומעמדו, הוא נזכר איך הוא ואהוד יערי הגיעו למצרים בלי ויזות ו'גנבו' ראיון עם סאדאת, אז עוד יריב של ישראל, הוא נזכר איך הפיק את האירווזיון הראשון כאן והוא בעיקר זוכר את השיחה הזו מ-NBC לפני 23 שנה, בה הודיעו לו שמעתה הוא חלק מהחברה.

"עבדתי קשה, אבל לא יכולתי לתכנן את זה. צריך ליפול על הזמן הנכון ועל האנשים הנכונים", מסביר גלעדי. "כשרק התחלתי את הקריירה שלי בידיעות אחרונות, באתי לראיון אצל משה לרר. נכנסתי אליו לחדר והוא הסתכל עליי. הוא הוציא סיגריה 'ברודוי'" מתוך הקופסא, הפך אותה כדי שתעמוד על הפילטר ושאל אותי 'אתה רוצה להצליח?' עניתי לו בהתרגשות 'כן מאוד'. הוא אמר לי 'העיתון הזה חשוב לך?' אמרתי לו 'כן מאוד'. 'ואתה תעשה הכל בשביל העיתון? אז לך למטה תביא לי כוס קפה'. ועשיתי את זה בשמחה כי באותו רגע הייתי הכי מאושר בעולם. אני ידעתי אז מה יכול לקרות?".

מה שקרה מאז הוא שאלכס גלעדי הפך כנראה לישראלי החזק ביותר בספורט העולמי. הוא סגן נשיא בכיר ב-NBC, הוא חבר בשלוש ועדות שונות של הוועד האולימפי הבינלאומי והוא בעיקר נהנה מכל יום בשנה: "זה דבר גדול מה שקרה לי בחיים. כשאנשים שואלים אותי במה אני עובד, אני אומר להם אני לא עובד, אני נהנה".

-אבל אתה יודע, שדות תעופה, הרבה שעות לבד. בדידות?

"אין ספק - שדות תעופה זה החלק הקשה והמתיש. זה לא קל, אבל רק זה החלק הקשה".

ואתה נהנה להיות "לונלי ריינג'ר"?

"בוודאי. יש לזה הרבה יתרונות, אתה יודע" (חיוך גדול מתמרח לגלעדי על הפנים).

ומה התוכניות עד סוף השנה?

"נראה שאני אקיף את העולם עד לסוף השנה. אתונה, לוזאן, סין. כיף".

כשמדברים עם גלעדי על בת טיפוחיו הישנה - הטלוויזיה הישראלית, נדמה שהוא מבסוט מהתהליכים שעוברים עליה. האיש שהקים את "קשת" לפני 10 שנים ומאז הספיק לעזוב בטונים צורמים, רואה ב"קחי אותי שרון" את הגשמת החלום: "אני מסתכל על הרייטינג. אני לא מסתכל על התכנים, ככה צריך לעבוד ערוץ מסחרי. "קחי אותי שרון" זה ההתגשמות של מסעודה משדרות, שאיתה הובלתי את כל הערוץ יחד עם דן שילון. לקחנו את הערוץ לאן שערוץ מסחרי צריך להגיע".

ומה אתה אומר על זה שעכשיו אנחנו צריכים לשלם 20 שקל בשביל לראות את ליגת העל?

"אני אומר על זה שזה תהליך בלתי נמנע. אנחנו ב-NBC החלטנו לפני מספר שנים לוותר על הבייסבול, פוטבול ובסקטבול כי הבנו שזה לא כדאי מבחינה כלכלית. יש ל-NBC היום את הזכויות לאולימפיאדות עד 2012, יש לה את הזכויות לשני גראנד סלאמים: ווימבלדון ואליפות צרפת הפתוחה, ולתחרויות גולף.חלק מהעסק שלנו זה לדחות הצעות כי הבנו שהליגות המקצועיות הן לא רווחיות. עכשיו בארצות הברית הדיון אם בכלל כדאי להחזיק מחלקות ספורט ברשתות הטלוויזיה, או כדאי להפוך הכל לפיי פר ויו.

"לא צריך להגיד לצ'ארלטון תנו 11 מיליון דולר מראש ואחרי זה לכו תביאו אתם את הכסף לכסות. ההתאחדות או מינהלת הליגה צריכים להפעיל ערוץ בתשלום ואם אתה רוצה, אתה תזמין מה שאתה רוצה ובסוף השנה צריכים למצוא דרך לחלק את הרווחים וזה גם יכניס את העניין לפרופורציה, כי אז שחקנים לא ירוויחו חצי מיליון דולר ומעלה. היום כולם עושים כסף מספורט, חוץ מרשתות התקשורת".

רגע לפני סיום מבקש גלעדי להבהיר שמה שקרה לו באמת לא היה מתוכנן. הוא, שב-67' רצה בסך הכל להיות כתב "ידיעות אחרונות" בשרון, יישב בשעה שאתם קוראים שורות אלו לארוחת ערב עם שגריר סין בישראל וימשיך לספר שהכל קרה באמת במקרה. שבאיזשהו שלב נגעה בו הפיה הטובה, ומאז, הוא מסביר, החיים הם פאן אחד גדול. ובאמת, למה שם לא יהיו פאן? לאן שהוא לא הולך בארץ ישראל, הוא מקבל כבוד.

גל פרידמן התקווה הכי חמה לזהב, זוכר איך אלכס גלעדי והוא נפגשו על הפודיום באטלנטה: "אני מקווה להעביד אותו גם הקיץ באתונה. אלכס עושה המון דברים וזה ההבדל בינו לבין אנשים שרוצים אבל לא עושים. אין הרבה אנשים כמוהו". לאחרונה העניק 18 אלף שקל ללי קורזיץ מגורם שהעדיף להישאר חסוי. שאר אנשי הספורט שדיברנו איתם אומרים רק מילים טובות על גלעדי. חלק רוצים שרק ישמע עליהם, חלק רוצים שימשיך לעזור להם במילגות כפי שעשה עד עכשיו וחלק, כמו שמעון מזרחי, פשוט שומרים לו מקום של כבוד ביד אליהו.

1964-1971 - עיתונאי בידיעות אחרונות , כתב בשרון.
1969-1981 – כתב, מפיק וראש מחלקת הספורט של הערוץ ה-1
1977-1981 מפיק הראשי של הטלוויזיה הישראלית (בחירות 77': ביקור סאדאת: הפקת המשדרים הראשונים ממצרים: האירוויזיון 79')
1983- מתמנה לסגן נשיא NBC במחלקת הספורט
1985- חבר מן המניין של הוועדה האולימפי הבנ"ל.

פרסים:

1977 "פרס מנכ"ל רשות השידור" (בחירות 77, ביקור סאדאת)
עיתונאי השנה (מטעם "העולם הזה", יחד עם אהוד יערי)
1979 "פרס מנכ"ל רשות השידור" (האירוויזיון)
1984 עיטור Officer of Sport Merrit מטעם ממשלת חוף השנהב
1992 פרס האקדמיה האמריקאית לאומנות ומדע (אמ"י) לברצלונה
1996 פרס האקדמיה האמריקאית לאומנות ומדע (אמ"י) לאטלנטה 1996
2000 פרס האקדמיה האמריקאית לאומנות ומדע (אמ"י) לסידני 2000
2002 פרס האקדמיה האמריקאית לאומנות ומדע (אמ"י) לסאלט לייק סיטי 2002