והרי התחזית, מחזור 4

אני לא יודע מה אתכם, אבל לי, שבת אחת בלי להיתקע בפקקים בדרך למגרש, להימחץ בתורים ובסוף לאכול את הלב, דווקא באה טוב. והנה, כאילו יצאנו במקום לפגרה למסע קטן במכונת הזמן, פתאום ב-19.90 ש"ח אני יכול להישאר על הכורסא ולראות כמה כדורגל שאני רוצה. מצד שני - שאני אשלם על כדורגל ישראלי בטלוויזיה? למה מי מת? (העקרונות. דקה לפני, כמו פראייר, אני בטח אשבר ואשלם).

נחזור לכדורגל. אנחנו כבר במחזור רביעי - הדחיות ופגרות הנבחרת מאחורינו וכך גם שלב הגישושים. עכשיו נכנסים לליגה אמיתית, שרצה ברצף (...ל-4 מחזורים, עד לפגרת נובמבר), קבוצות שימשיכו לנצח כבר לא יוכלו להנמיך ציפיות וקבוצות שימשיכו לקבל בראש, יצטרכו להכין את הגב לעונה ארוכה של ליגה שלמה שהולכת לשבת עליהם. יאללה, נצא לדרך.

בשכונה כנראה לא שמעו על הפתגם "יום מנצח לא מחליפים" והקדמת המשחק ליום שישי תקטע להם את פתיחת העונה המוצלחת. למרות ההפסד, השירזיים (השחקן והמאמן) יטענט למעידה חד פעמית וימשיכו להגיד שצמרת זאת לא מילה גסה.

אצל הלוזונים, אחרי נצחון ראשון, יהיו מרוצים בעיקר מהעובדה שעקפו על היריבה העירונית. גיא לוזון יגיד בסיום: "קיבלנו מוטיבציה מיוחדת אחרי ששמענו שלישראל יהיו שתי נציגות במוקדמות האלופות בשנה הבאה". לאינטרטוטו לא הייתי שולח אתכם.

הדוד אבי (על מה הוא חולם בלילה?), שחשף בשבוע כי נמני מתכוון להשתלט על מכבי ת"א בעזרת המשקיעים שלו מגיברלטר (ואחרי זה השתפן ואמר שהתבדח), יזרוק פצצה חדשה: "שלום אביטן מתכוון להשקיע כסף במכרות זהב בצפון אמריקה כדי לקנות את זכויות השידור של ליגת העל". בעולם שלנו, הבדיחות של לוזון לא יותר עצובות מהמציאות.

הראשון מבין שלושת המשחקים שישודרו השבת בתשלום. בכבלים הערוץ נקרא "הום סינמה", וכמה מתאים שהוא יארח את סרט הבורקס של השבת, שהפעם, יש לי הרגשה, ייתן גם 'שואו' לא קטן. או יס.

במכבי התחילו להתרגל לעובדה שנמני לא חלק מהקבצה ואפילו פרשת עובד שכחה לה ועכשיו, לפי הסבב, תורו של בן חיים לעשות בלגאן. באשדוד, למרות שנציג הקולנוע הטורקי לא כשיר לחלוטין ולמרות שהשוער מיידאן נותר בלי אוויר בצמיגי מכוניתו, עסוקים בעיקר בכדורגל.

בכבלים ובלווין יחככו ידיים בהנאה על משחק פיצוץ ו-4 שערים, שניים לכל צד, בהצגת הבכורה. את שחקני מכבי לא תראו מחליפים כאפות אחרי השערים, שחס וחלילה השופט לא יחשוב שהם שוב הולכים מכות.

מעודדת מהנקודה הראשונה מול הפועל ת"א, תחזור בית"ר לירושלים עם שלוש חתיכות בפרצוף ללא מענה. בבאר שבע יחגגו. אלי גוטמן ישמור על הפאסון כשיטען שהוא לא חיפש נקמה, אבל יתקשה להתסיר חיוכוןן קטן, כשיוסיף: "אבל אני תמיד הייתי מאמן צמרת וזה בדיוק הכיוון אליו אנחנו, בב"ש, הולכים". מה לעשות, מר גוטמן, שבית"ר רחוקה מלהוות קנה מידה ובמחזור הבא, מול כנופיית קשטן, אתם הולכים להיראות הרבה פחות צמרת ממה שנדמה לך.

בבית"ר, כמובן, ישתקו, אבל האוהדים ידברו במקומם והמשטרה תסיים את מהומות אוקטובר עם עשרה עצורים ושלושה פצועים.

מאיר פניג'ל יזכיר שהם מחכים לשחקן מסויים ושלצערם זה תלוי בהם ואוחנה יקנוס את השחקנים. למחרת ב'מעריב' תקראו ששחקן "בכיר" אמר: "אני לא מאמין שעונש כזה ישפיע", בעוד ב'ידיעות' יצוטט שחקן "וותיק במועדון", שיגיד: "אולי זה מה שיעזור לנו". הצעת וייץ לפתרון הבעיה המוכרת: הגיע הזמן שהשחקנים יעבירו את התגובות שלהם בפקס.

הפתעת המחזור (למי שלא יקרא שורות אלו) - מכבי חיפה תרשום את ההפסד הראשון שלה בליגה במגרש בפ"ת. חיפה תגיע עייפה מאופ"א ועם החזה נפוח כקבוצה היחידה שנותרה באירופה ועוד לפני שיספיקו להגיד "סיבוב שני" ימצאו את עצמם בפיגור שני שערים.

רוני לוי יסביר ש-"השחקנים כנראה שכחו שהליגה זה הלחם", והאוהדים בירוק יפתיעו עם עידוד חם ובלי קללות. קבוצה אירופאית או לא?

בפ"ת, בשעה טובה, יירגעו הרוחות. פרדי דוד, שקנס השבוע באימון את החלוץ הקרואטי מילנקו קובאצ'יץ' ב-500 יורו, יתמלא נדיבות מלאבסית ויודיע חגיגית: "אני ממיר את הקנס מיורו לדולר".

לאדומים מחכה עונה של הפוך על הפוך. למרות העליבות בהדחה מאופ"א ולמרות שגם בליגה הם נראו עד עכשיו כמו קבוצה מתחתית הליגה הארצית, דווקא בנתניה, שם גם זקני העיר כבר לא זוכרים מתי ראו הפסד, הם יהפכו את הקופסא על פניה וירשמו נצחון של 0:2.

רמי אבולבן, שיקבל בשעה טובה את ההזדמנות שלו בעקבות המהפכה של קשטן בהרכב, ייקח אותה בשתי ידיו, ייתן שער גדול בבעיטה חופשית ויהיה המצטיין במשחק. בסיום הוא יגיד: "סופסוף נתנו לאוהדים שלנו סיבות לשמוח כי נמאס לנו לשמוע רק קללות". סבלנות, רמי, את הקללות רק התחלת לשמוע.

גילי לנדאו, איש עם פיוז קצר בזמן האחרון, יתפרץ על השופט, יענה לאוהדים ביציע ויסביר בסוף למצלמות: "אני לא נוהג לדבר על שופטים, אבל בתור ילד אבא שלי היה תמיד קונה לי בשמחת תורה דגל עם צפצפה בקצה. חבל שלא הבאתי אחת כזאת למשחק".

לפני פתיחת העונה, כשהסתובבתי בסכנין ובנצרת כדי להכיר קצת את החברות החדשות בליגה, דיברו כולם - בשתי הערים, רק על משחק אחד. הנה הוא מגיע.

אז מועד יש, שעה יש, שידור יש, ומה אין? מגרש. עילוט לא יכול לארח כי אין תאורה, קרית אליעזר רחוק, אום אל פאחם תפוס לעצרת של התנועה האיסלמית, והנה בית שאן חוזרת למפה. תודו שהתגעגעתם. אני כבר הייתי מציע לקיים את המשחק בטדי. אם כבר צפי למכות אז לפחות במקום שבו מכירים את העסק הכי טוב (וחוץ מזה מילא אוהדי בית"ר... טוב נו, לא משנה. מי שהבין הבין).

על הלשון עומד לי להגיד שיהיה תיקו, רק בשביל שהמשחק הזה יעבור בשלום, אבל הביתיות, גם בלי הביתיות, תלך עם אחי שתרשום נצחון ראשון בליגה עם 0:1 של אוליאנוב. עזמי נאסר ירגיע ויגיד שמבחינתו זה לא משנה אם זה נצחון בדרבי המגזר או כל משחק אחר. השחקנים שלו לעומתו, גם היהודים, יתבטאו כמו אחרי נצחון במלחמה. מלחמת אחים.

ומה מחכה לנו ביציעים? מי שחשב שהשמשות המנופצות והאבנים במפגש שהיה כולה בגביע הטוטו, היו רק הכנה לדבר האמיתי, יופתע לראות שני מחנות שיישארו מחוייבים לאמנה שחתמו לפני המשחק וייתנו לשאר הליגה שיעור בעידוד ספורטיבי מהו. לדרבי הבא - שרון וערפאת מוזמנים להשתלמות.

ושוב, בפעם המי ידוע כמה, אנחנו נפרדים משירים ושערים. תחנות רדיו קמו ונפלו, ממשלות, אופנות ומטבעות התחלפו, והנה המהפכה בקופסא הגדולה מורידה אותה שוב מהאוויר. למישהו יש ספק שאת הגול-טון נחזור ונמשיך לשמוע גם הרבה אחרי שנשכח מי היו צ'רל-טון?