ה-NFL עצרה היום את נשימתה לקראת פרסומו של הדו"ח החשוב ביותר בששת המחזורים הראשונים: תעודת השליש של וואלה! פוטבול. דיק ורמיל, מאמן קנזס סיטי, נראה מסתובב עם חיוך מטופש על הפנים. סטיבן דייויס, הרץ האחורי של הקרוליינה פנת'רס, נצפה עורך בירורים בנוגע לטוקסידו. שחקני הניו יורק ג'איינטס המתינו בחשש לראות אם יזכו באחד התארים הפחות מחמיאים. רק דייב מקגיניס, מאמן אריזונה, היה אדיש הוא רגיל שיורדים עליו.
אז מה היה לנו שמה? הרבה פוטבול טוב, הרבה משחקים מותחים, הרבה הפתעות אבל גם התפתחויות הגיוניות שאישרו את שיקול דעתנו המופלא. נתחיל קודם במגמות כלליות, ואז נעבור לקטגוריות קבוצתיות ואישיות.
אל תפספס
ההתקפה עושה קאמבק
אחרי שלוש שנים רצופות של שלטון הגנתי, נדמה שהמגמה מתחילה להתהפך מעט. השנה נמשכת מגמה שהחלה לפני כשלוש שנים, של התמעטות הפלות הקווטרבק. מ-5.04 ב-1999, עד 4.2 למשחק אחרי ארבעה מחזורים השנה. 11 מפילי הקווטרבקים המובילים בליגה רשמו 141 הפלות יחד בעונת 2002. אחרי ארבעה מחזורים, יש לאותם 11 שחקנים 19 הפלות.
גם שיעור החטיפות ירד באופן יחסי בכחמישה אחוז. אז מה זה אומר? אולי כלום. אולי זו תסם תנודה סטטיסטית. אבל אולי זה אומר שדווקא בגלל זה זכו בשלוש השנים האחרונות קבוצות שנבנו על הגנה. אולי כשאיכות ההגנה הכללית יורדת, קבוצה שכן טובה בלעצור את יריבתה זוכה ליתרון. בארץ העיוורים, שתום העין הוא מלך.
אבל בכל זאת נדמה שלמעט קרוליינה, הקבוצות שמתבלטות (קנזס סיטי, מינסוטה, אינדיאנפוליס, דנבר) השנה הן אלה שיש להן אמנם הגנה סבירה ומעלה, אבל מה שמייחד אותן הוא היכולת לשים נקודות על הלוח בכמויות. אנחנו נראה אם זה יימשך, ואם זה ישנה במשחק הגדול, או ששוב הקבוצה שיודעת לשתק ולתסכל התקפות תצחק על הפוטבול "היפה" ותיקח את כל הקופה.
אז זה היה ניתוח ממש על קצה המזלג של התמונה הגדולה, אבל בואו נראה מי היה טוב, מי היה מפתיע, מי איכזב ומי הדמיע.
הקבוצה הטובה ביותר
1. קנזס סיטי צ'יפס (0:6)
צפינו שהם יהיו טובים בתום העונה שעברה, וביתר שאת לאחר פגרה מוצלחת בשוק הרכש, ואכן לא התבדינו. ההגנה עדיין לא מרשימה נורא (רצים מהשורה הראשונה טוחנים אותם די בעקביות) אבל איכשהו יש לה את היכולת, של קבוצות טובות, לעשות קווטש ולעצור את היריב כשזה חשוב. אם נוסיף לזה את המימד המופרע של הקבוצות המיוחדות, עם מחזיר בעיטות שמקנה לקבוצה שלו מצבי התחלה נוחים אפילו כשעושים הכל כדי לא לבעוט אליו, נקבל הגנה שאמנם לא תיזכר כמשתקת גדולה, אבל יש לה יכולת גבוהה בהרבה מהממוצע לשים בעצמה נקודות על הלוח וזה מסוכן.
ההתקפה של הצ'יפס היא חבית חומר נפץ. אם המשחק מול גרין ביי מהווה סימן לבאות, וטרנט גרין מצא את הגרוב האבוד שלו, אז בכלל חבל על הזמן. פריסט הולמס לא מאה אחוז גופנית, אבל הוא משקיע את משאביו בתבונה כך שדווקא בסוף משחק עוד יש לו מספיק גז לתת פוש. ג'וני מורטון מתחיל לחזור ליכולות שהפגין ככוכב בדטרויט. כל זה ביחד עשוי לקחת את קיי.סי כל הדרך.
2. קרוליינה פנת'רס (0:5)
צ'מעו, זה לא בלוף. כבר אשתקד היה ברור שיש לקרוליינה הגנה מפלצתית. על הנייר קרוליינה מדורגת במקום ה-23 בהגנה כוללת (שזה כמות היארדים שקבוצה מרשה ליריבתה). אבל בנקודות למשחק, שזה מה שקובע בסופו של דבר, הגנת קרוליינה שנייה בליגה, עם 13.6. פשוט השנה יש לקרוליינה גם התקפה (בסיסית וצווארון כחול ככל שתהיה) שרושמת נקודות בעצמה.
המשמעות היא שהמשחקים יותר מהירים, והיריבים מקבלים את הכדור יותר. אבל הם עדיין לא עושים עם זה הרבה. ההבדל בין קרוליינה של השנה לאשתקד הוא סטיבן דייויס. הבחור טוחן יארדים ומבטל את האמונה שאם רק תבקיע שני ט"ד מול קרוליינה אתה מסודר.
3. אינדיאנפוליס קולטס (1:5)
למרות ההפסד לקרוליינה, הקבוצה הזו הוכיחה שהיא מסוגלת לחזור מכל חור, וזה לבד הופך קבוצה למועמדת. עם קווטרבק כמו מאנינג, תופסים כמו האריסון ורג'י וויין, וסוללה בלתי נגמרת של רצים אחוריים שיכולים לתת תוצרת גם בהיעדרו של הכוכב אדג'רין ג'יימס, מפחיד לשחק נגדם עם כל יתרון שהוא.
אל תפספס
אל תפספס
שוות אזכור
מינסוטה וייקינגס
הגנה משופרת ואופורטוניסטית, רנדי מוס בכושר שיא והתנהגות למופת, ומשחק ריצה שפורח גם בהיעדר מייקל בנט, בזכות אחד מקווי ההתקפה הטובים בליגה.
דנבר ברונקוס
ג'ייק פלאמר מוכיח, לפחות לעת עתה, שהבעיה היתה באריזונה ולא בו. נותר רק לראות אם בהיעדרו (נפצע לחודש) העסק לא יתפרק. עם חוליית תופסים מנוסה ומוכשרת, הטייט אנד הטוב בהיסטוריה ורץ מדהים כמו קלינטון פורטיס, הקבוצה הזו מסוכנת עד לשריקה האחרונה.
הקבוצה המאכזבת
אוקלנד ריידרס (4:2)
סגנית האלופה נראית כמו קבוצה שהעיסקה שלה עם השטן פקעה לפתע. אשתקד חשבנו שהם זקנים מדי, והם צחקו כל הדרך למשחק הגדול. השנה זה אכן קורה. התופס היחיד שלהם שאינו בגיל פרישה, ג'רי פורטר, נפצע לפני פתיחת העונה ובהיעדרו נראו ג'רי רייס וטים בראון די אומללים, וחסרי יכולת למתוח את ההגנות היריבות. בראון במיוחד נראה כמי שכבר אין לו מה לחפש בליגה. גם בהגנה, במיוחד נגד הריצה, התגלו בעיות קשות.
טרייס ארמסטרונג גם הוא מסתכל לגיל 40 בעיניים, והוא כבר לא מסוגל לרמוס שחקני קו התקפה או לרדוף אחרי קווטרבקים צעירים. הרץ האחורי צ'ארלי גארנר כבר לא מסוכן כשהיה, וכל זה גורם לקווטרבק ריץ' גאנון, MVP העונה שעברה, להיראות רע מאד.
סן פרנסיסקו 49' (4:2)
גם מהעבר השני של מפרץ שער הזהב המצב עגום. ההגנה נגד המסירה פשוט איומה. מייק ראמף מתברר כפלופ בממדים היסטריים, ולבד אהמד פלאמר לא מסוגל. גם הקו הקדמי של ההגנה לא מרשים. לצד רגעים מרשימים יש רגעים של הפקרות ומחדל, שמובילים למהלכים גדולים. ג'ף גארסיה סובל מבעיות בגב ואינו מסוגל לאמלל הגנות בריצה כמו פעם.
כתוצאה, ההגנות יכולות לכסות את טרל אואנס כאוות נפשן ולגארסיה אין פתרונות. כדי להשלים את מסכת הצרות, גם הקבוצות המיוחדות של הקבוצה משחקות רע. בועטים מתחלפים, המשחררים הורסים הזדמנויות בעיטה, ובכלל המצב קשה.
ניו יורק ג'איינטס (3:2)
איזה הייפ יצא מניו יורק לקראת תום הפגרה. ההגנה? בין הטובות בליגה, מה זאת אומרת. ההתקפה? מוכשרת לא פחות מכל אחת אחרת.
אז זהו, שלא בדיוק. הרץ טיקי בארבר והתופסים טומר והיליארד נותנים מספרים סבירים, אבל לא מספיק טאצ'דאונים. כנ"ל הטייט אנד ג'רמי שוקי. הראשונים גם מאבדים המון כדורים. קרי קולינס מוסר לידיים הלא נכונות, וקשה שלא לתהות אם זה קשור לעובדה שבקו ההתקפה פותחים שני שחקנים חסרי כל ניסיון. בקצב הזה, הענקים יראו את הפלייאוף בטלוויזיה, ויחסית לציפיות הגדולות זו בהחלט אכזבה.
אל תפספס
שוות אזכור
פילדלפיה איגלס (3:2)
הנשרים איבדו ארבעה שחקנים פותחים בהגנה ולא החליפו אותם באיכות מקבילה. לדונובן מקנאב עדיין אין מטרות איכותיות למסירה, ורמת המשחק שלו צנחה במקום לעלות בתגובה לאתגר. הברוגז של דיוס סטיילי בפגרה פגע במשחק הריצה של האיגלס. הסיבה שהג'איינטס מופיעים ברשימה והאיגלס רק באזכור, היא שאנחנו לפחות צפינו את הנפילה של פילי, ואילו לענקים חזינו דברים טובים.
פיטסבורג סטילרס (4:2)
המאמן ביל קאוהר לא השכיל לפתור את הבעיות בהגנה האווירית, שגרמו לפתיחה הגרועה של קבוצתו אשתקד. משחק הריצה של הקבוצה מידרדר, שכן ג'רון בטיס מזקן ונחלש ואיימוס זרואיי, שאמור היה להחליפו, מאכזב קשות. גם קו ההתקפה של הקבוצה נחלש וכתוצאה נחשפות כל המגרעות שהפכו את טומי מאדוקס לקווטרבק כושל ונודד במשך עשור.
אל תפספס
הקבוצה המפתיעה
מינסוטה וייקינגס (0:5)
ידענו שיש לקבוצה התקפה עם פוטנציאל לשרוף לוחות תוצאות, אבל לא ידענו שההגנה תהיה כל-כך משופרת. קו ההגנה האחורי חוטף כדורים בכמויות ונותן להתקפה מצבי שדה קורצים. אף שהרץ האחורי מייקל בנט נפצע, קו ההתקפה של מיני בראשות המפלץ בריאנט מק'קיני פותח חורים שדרכם גם מו וויליאמס טוחן יארדים.
קו ההגנה, בראשות לאנס ג'ונסטון, כריס הובאן והרוקי קווין וויליאמס, מלחיץ קווטרבקים ורצים. רנדי מוס, התופס המסוכן בליגה, מתנהג למופת ושורף הגנות. בין אם הקווטרבק הוא דונטה קולפפר או גוס פרוט, הגנות מאד מתקשות להתמודד עם המהירות והגובה של מוס.
דאלאס קאובויס (1:4)
תראו מה שטונה יכול לעשות. רק הגיע ביל פרסלס לאמן את דאלאס, והם נראים כמו קבוצה. אפילו אחד כמו הקווטרבק קווינסי קרטר מנצח משחקים וממזער טעויות. טרוי האמבריק אומנם לא רושם ממוצע יארדים טוב פר ריצה (רק 3.4) אבל הוא מנפק יארדים וטאצ'דאונים. קו ההתקפה גדול ואלים כמו שהטונה אוהב, וההגנה עירנית. הקבוצות המיוחדות גם הן מנצחות משחקים עבור דאלאס. בסך הכל, עד כה שנת 1 למלכות הטונה היא הצלחה אדירה. קשה להאמין שהוא יחזור לסופרבול עם קרטר בקווטרבק, אבל בינתיים זה עובד יופי.
וושינגטון רדסקינס (3:3)
השיטה של ספורייר (למסור. הרבה. כל הזמן) עדיין לא לגמרי עובדת, אבל בהחלט יש התקדמות. הקווטרבק פטריק ראמזי והתופס לאברייניוס קולס מדורגים בצמרת הליגה, והרדסקינס עוד עשויים להשתחל לפלייאוף כבר השנה, אם כי בשלב זה אנחנו מהמרים נגד.
דירוג עוצמה
את החלק הקבוצתי של סיכום השליש נחתום עם דירוג העוצמה המעודכן, שנשמט מכתבת המאנדיי נייט האחרונה. תיהנו:
1. קנזס סיטי צ'יפס
2. קרוליינה פנת'רס
3. מינסוטה וייקינגס
4. אינדיאנפוליס קולטס
5. טאמפה ביי באקנירס
6. דנבר ברונקוס
7. טנסי טייטאנס
8. מיאמי דולפינס
9. דאלאס קאובויס
10. ניו אינגלנד פטריוטס
11. גרין ביי פאקרס
12. סיאטל סיהוקס
13. וושינגטון רדסקינס
14. סט. לואיס ראמס
15. באפאלו בילס
16. בולטימור רייבנס
17. ניו יורק ג'איינטס
18. פילדלפיה איגלס
19. קליבלנד בראונס
20. סן פרנסיסקו פורטי ניינרס
21. פיטסבורג סטילרס
22. אוקלנד ריידרס
23. יוסטון טקסאנס
24. ניו אורלינס סיינטס
25. ג'קסונוויל ג'אגוארס
26. סינסינטי בנגאלס
27. ניו יורק ג'טס
28. דטרויט ליונס
29. אטלנטה פאלקונס
30. סן דייגו צ'ארג'רס
31. שיקאגו ברס
32. אריזונה קארדינלס
אלה היו התארים הקבוצתיים. החלק השני יתמקד בתארים האישיים. הוא מחכה לכם בדוכן האלקטרוני הסמוך למקום עכברכם.