באריקלו סידר לשומאכר עוד אליפות

זהו, תמה לה עונת פורמולה 1 נוספת, לבטח המרתקת ביותר מזה שנים. בשלוש השנים האחרונות שלטו מיכאל שומאכר ופרארי בענף הספורט הזה ללא עוררין. גם השנה זכה שומי בתואר אלוף העולם, אך להבדיל משנים קודמות, הוא לא הבטיח לעצמו את הזכייה שישה מירוצים לסיום העונה ולא ניצח בהפרש שיא. יתרה מזו, המירוץ האחרון בעונה, שהתקיים היום בסוזוקה, יפן, כמעט והכתיר את קימי ראיקונן הפיני כאלוף העולם הצעיר ביותר מאז ומעולם. כמעט.

ראיקונן היה צריך לסיים ראשון ולקוות ששומי לא יתפוס את אחד מ-8 המקומות הראשונים. באריקלו דאג שקימי לא יעקוף אותו ולקראת סיום, למען הסר ספק, גם תפס שומאכר את המקום השמיני, שהבטיח לו 93 נקודות, 2 יותר מלראיקונן. באריקלו, שזינק ראשון ולא איבד את המקום הראשון למן הפתיחה, היה פשוט נקי מטעויות והוכיח ששומי צדק כשאמר אתמול לאחר מקצי הדירוג, "הפול פוזישן של רובנס הוא טוב בשבילו, בשביל הקבוצה וגם בשבילי." בשביל מה יש חברים?

שומאכר עצמו לא נהנה ממירוץ טוב שלו היום ביפן. הוא זינק מהמקום ה-14 בלבד ועוד אמר על כך תודה אתמול. היום הוא החליק החוצה מהמסלול בשלב מסויים, כשניסה לעקוף את סאטו היפני וירד למקום ה-20 בשל כך, תוך שהוא מסכן את האליפות הבטוחה שלו. במקלארן החלו לחכך ידיים בהנאה למראה מכוניתו המקרטעת של שומי, אלא שהגרמני העקשן חזר למירוץ ובאיטיות אופיינית ובטוחה, החל לחפור לעצמו את המקום המיוחל בשמינייה הראשונה.

ז'אק וילנב הקנדי, האחרון באלופים שניצחו את שומאכר ועדיין פעילים, נפרד בריב מקבוצת באר-הונדה ולא השתתף במירוץ היום. מאחר ושכרו גבוה והישגיו נמוכים אין לו הצעות מקבוצות אחרות. כך עוזב "המורד" האחרון את הפורמולה אחת ומשאיר אחריו בעיקר נהגים חיוורים ואומרי הן. מי שהחליף אותו בבאר, היה טקומה סאטו היפני, שתפס את המקום השישי המכובד לעיני הקהל הביתי שלו בסוזוקה וזכה בנקודות ראשונות במדי קבוצתו החדשה. על פניו זה נראה כמו רכש מבטיח של קבוצת באר.

גם באליפות הנהגים זכתה פרארי גם כן לאחר עונה צמודה ומרתקת, אשר במרביתה לא היה נראה כי יש לה סיכוי. את השנה שעברה סיים באריקלו במקום השני והעונה הוא נחלש בצורה משמעותית ופגע בסיכויי האליפות של הקבוצה. בפרארי כבר דיברו בקול רם על החלפתו בשבועיים האחרונים, והנה, במירוץ האחרון של העונה, טרף הנהג הברזילאי את כל הקלפים והבטיח אליפות איטלקית נוספת. חולשתם של מונטויה וראלף שמאכר בסוזוקה עזרה לו גם כן. שניהם אגב, כלל לא סיימו את המירוץ.

במסיבת העיתונאים שלאחר זכייתו הודה שומאכר, כי זו לא היתה עונה קלה מבחינתו, "זו הייתה שנה קשה מאוד, שהסתיימה עם מירוץ קשה, אחד הקשים ביותר שהיו לי בקריירה. הייתי מעט בבעיה אחרי התאונה שהייתה לי, אבל חזרתי למרות כל התנועה. אני עדיין לא מעכל זאת. אני מרגיש ריקני ומותש, אך יחד עם זאת גאה מאוד במה שעשיתי. זה מעט מוזר עבורי כי בכל האליפויות שלי זכיתי במירוץ ופה סיימתי רק שמיני".

ראיקונן, שהיה יכול לזכות באליפות עם ניצחון אחד בלבד בכל העונה, היה מאוכזב אך עם זאת שמר על אופטימיות אופיינית: "זה לא נחמד כל כך לסיים במקום השני כמעט בכל מירוץ. לא היינו מהירים מספיק השנה בכדי לזכות בתואר. לפחות לא הפסדנו בגלל צורת הנהיגה שלנו". במקרה שלו, כל העתיד עוד לפניו ונראה שלקבוצת וויליאמס יהיה עוד הרבה מה לומר בשנה הבאה. הרבה תלוי כמובן גם ביכולתו של קולתארד הלא יציב.

המקום השמיני, הספיק כאמור לשומי לזכיה שישית (ורביעית ברציפות) בפורמולה 1, יותר מכל נהג לפניו. אבל על מנת להגיע להישג הכביר הזה היה עליו להתמודד עם שלושה יריבים בקרב צמוד. בתחילת העונה היה זה ראיקונן במקלארן-מרצדס שהוביל את טבלת הנהגים, עד שהגיע זמנו של ראלף שומאכר, אחיו של מיכאל, להיות התקווה הגדולה של הענף. כל זה לא עזר, ולמרות הנחיתות של צמיגי ברידג'סטון של פרארי מול מישלן של היריבות, מיכאל שומאכר חזר למקומו הרגיל בראש הנהגים. מה עוד שהגשמים הגיעו, בהם לצמיגי ברידג'סטון יש יתרון ולשומאכר הבכור אין מתחרים. ארבעה נצחונות בחמישה מירוצים ו-"שומי" הוביל בבטחה.

חולשה בלתי מוסברת של רכבי פרארי עזרה לשלישי בדור ההמשך שמאיים על שליטתו של שומאכר בענף: חואן פאבלו מונטויה, שותפו של ראלף שומאכר לקבוצת ב.מ.וו-וויליאמס ויריבו המושבע. מונטויה התקרב למרחק נקודה בודדת משומאכר המגמגם (מקומות 4,7,8) שלושה מירוצים לסיום העונה. נקודה אחת מאחורי מונטויה ניצב ראיקונן. זה גרם למתח, למירוצים מרתקים ולשיאים חדשים במספרי צופים במרוץ האיטלקי במונזה, "מגרש הבית" של פרארי, כמו באינדיאנפוליס לפני שבועיים. מיכאל שומאכר, שיהיה ברור לכולם, הפגין נהיגה פנטסטית בלי טעויות וזכה בשני המרוצים. מונטויה, שסיים שני באיטליה, הגיע בארה"ב רק שישי לקו הסיום ואיבד את סיכויי הזכייה. ראיקונן סיים רביעי ושני בהתאמה. בכלל, עם נצחון בודד מול ששת הנצחונות של שומאכר, ולמרות שנאלץ לפרוש במהלך שלושה מרוצים העונה (שומאכר באחד), אסף ראיקונן נקודות בהתמדה. אין לו "רכב מנצח" אלא "רכב מירוצים סולידי" (אומר דייוויד קולתארד, שותפו לקבוצה) והוא עדיין לא ויתר: "כל עוד לא מנפנפים בדגל הסיום אני לא אוותר, אלא אלחם עד הסיבוב האחרון" נשבע רייקונן במסיבת עתונאים. ורון דייוויס, מנהל הקבוצה, אומר "בספורט המוטורי תמיד הכל אפשרי. חווינו כל כך הרבה דברים מטורפים, הכל יכול עוד לקרות", ומזכיר את סיפור האליפות של אלן פרוסט ב-1986.

לפני המירוץ האחרון באותה עונה הוביל נייג'ל מנסל והיה הפייבוריט. מקום שלישי היה מספיק לו לזכייה. למרות שהיה במקום השלישי לקראת סיום המירוץ הוא לקח סיכון, כי רצה לנצח גם במירוץ ולא החליף צמיגים. מספר סיבובים מאוחר יותר התפוצץ לו צמיג במהירות של 320 קמ"ש והוא עף מהמסלול. נלסון פיקה, שותפו לקבוצה, שכבר ויתר מראש על זכייה, פתאום הוביל. אבל מאחר ופיקה לא היה מוכן להתמודדות צץ פתאום מאחוריו אלן פרוסט שניצח במירוץ בהפרש מזערי של ארבע שניות וזכה באליפות הנהגים בנקודה בודדת. האמת, זה כנראה הגיע לפיקה שב-1981 ו-1983 ניצל בעיות של מתחרים שהובילו במירוץ האחרון בעונה וזכה בהפרשים של נקודה ושתיים, בהתאמה. בכלל, בשבע עונות עד היום, כולל בעונת הבכורה של הפורמולה אחת ב-1950, לא ניצח הנהג שהוביל עד למירוץ האחרון.

כך שזו כבר מסורת בענף הספורט הזה. רק שהעליונות של פרארי ושומאכר הרגילה את הצופים בשנים האחרונות לאפטיות והשלמה דטרמיניסטית עם הגורל - כל עוד שומאכר נוהג בפרארי הרי שהזוכה ידוע מראש. וכאן מגיעה הטפיחה על הכתף להתאחדות הפורמולה אחת, (FIA). זו שינתה בקיץ שעבר את חוקי התחרות כך שהמזל ויכולת הנהגים ביום נתון קיבלו יותר הזדמנויות להשפיע על תוצאות המירוץ. למשל, אסור יותר להחליף מנוע ולתדלק בין סיבובי הדירוג והמירוץ. המתח חזר לספורט, אך הזוכה נשאר. מה לעשות, שומאכר הוא המייקל ג'ורדן של הפורמולה אחת.

אבל אחרי ששבר את כל השיאים יהיה לו קשה לשמור על הריכוז. שני שיאים יש בפורמולה אחת אותם הוא עדיין לא שבר: 65 פתיחות מהפול-פוזישן (אחרי ניצחון בסיבובי הדירוג) של איירטון סנה המנוח (לשומאכר 55) ונהיגה ב-256 מירוצים של ריקארדו פאטרזה (לשומאכר 193). כדי לשבור אותם חייב שומאכר להמשיך ברמתו עוד שלוש שנים. ולשמור על עליונות של פרארי. זה גם מה שאומר החוזה שלו, שמתיר לו, אך לא מכריח אותו, לנהוג בפרארי עד סוף 2006, במידה ורכביהם עדיין שייכים לטופ של הפורמולה אחת.

אולי באמת יקרה הבלתי צפוי וכבר בשנים הקרובות נזכה לראות דור חדש של אלופים. אפילו יורשיהם של היורשים הוכרזו כבר, ובראשם פרננדו אלונסו, שזכה במרוץ הראשון העונה והוביל את רנו לעונה מצוינת ולמקום הרביעי בין היצרנים. הדו-קרב בין פרארי למרצדס הפך לקרב בין ארבעה יצרנים כך שמובטח כי השנה הקרובה תהיה מרתקת כמו קודמתה.

1. ר. באריקלו
2. ק. ראיקונן
3. ד. קולתארד
4. ג'. באטון
5. י. טרולי
6. ט. סאטו
7. כ. דה-מטה
8. מ. שומאכר

1. מ. שומאכר (פרארי) 93
2. ק. ראיקונן (מקלארן) 91
3. ח. פ. מונטויה (וויליאמס) 82
4. ר. באריקלו (פרארי) 65
5. ר. שומאכר (וויליאמס) 58
6. פ. אלונסו (רנו) 55
7. ד. קולתארד (מקלארן) 51
8. י. טרולי (רנו) 33

1. פרארי 158
2. וויליאמס 144
3. מקלארן 142
4. רנו 88