אח שלו, בהצלחה

כשחזי שירזי החמיץ בשבוע שעבר בדקה ה-92 מול שער ריק בתיקו 0:0 נגד מכבי ת"א, ניצן שירזי אפילו לא קפץ באכזבה. "כשחזי בעט החוצה, אף שריר בפנים שלי לא זז אפילו", הוא נזכר השבוע. "ככה אני, מה יעזור אם אקפוץ על הספסל? בכדורגל המאמנים כמעט לא משפיעים על המשחק. זה האופי שלי. אני יושב בשקט רוב הזמן. מדי פעם קם, מעיר לשחקן, מזיז פה ושם, אבל לא מתרגש יותר מדי".

"זה מה שקצת בעייתי אצל ניצן", טוען האוהד המתוקשר אבי לוי. "נגד נתניה, כשהיה 0:0 הקבוצה החלה לצלוע והוא יושב לו בשקט. רצתי לגדר וצעקתי לו 'הלו ניצן, תתחיל להתעורר, תצא מהבוטקה, תעיר את האנשים, תקלל, תעשה חילוף, תתחיל לזוז. זה שכונת התקוה, לא היכל התרבות, איפה האדרנלין, איפה הדם? יש לו קצת פחד במה בגלל חוסר נסיון, ואני מקווה שידבק לו קצת המזל כי הוא באמת מאמן מצויין".

חמולת שירזי, כ-70 נפש בכל משחק בית, זוקפת ראש. ניצן, בן הזקונים, אח צעיר לחזי (הגדול ממנו בשלוש שנים) ולשתי אחיותיו, צפי ונעמה, הוא בשר מבשרה של השכונה. אביו, מאיר, הוא אוהד שרוף ואחד מחברי העמותה לשעבר. ניצן שיחק בבני יהודה מגיל 9 עד 18. קשר קדמי מוכשר, אבל עצלן. "שחקן כמו ניצן שירזי לא היה שורד אפילו דקה אצל המאמן ניצן שירזי", מעיד הנחתום.

מיד אחרי הצבא עבר קורס מאמנים בוינגייט. בועז סולמי, חבר מהשכונה והנמהל המקצועי של מחלקת הנוער במכבי ת"א, נתן לו את הג'וב הראשון – מאמן קבוצת שביעיות, הילדים הכי קטנים. תשע שנים עשה שירזי במחלקת הנוער המפוארת, התקדם בהדרגה מאימון קבוצות ילדים ונערים עד לנוער. ברקורד שלו אליפות ודאבל עם הנערים, אליפות ודאבל עם הנוער.

"דמות חיובית, ראש פתוח, מבין כדורגל ובעיקר עובד בצורה מסודרת", מעיד אלי דריקס, לשעבר המנהל המקצועי של המחלקה. "כשמוניתי לתפקיד, קבוצת הנוער דישדשה והרבה יעצו לי להחליף את ניצן, אבל נתתי לו צ'אנס והוא לא איכזב". משה עגייב, שעבד לצד שירזי כמנהל קבוצה: "הוא מאמן שאוהב ללמוד, אהוב על המערכת ועל השחקנים. כשקראתי שאחד משחקני בני יהודה אומר שהם משחקים גם בשבילו, זה נשמע לי מאוד מוכר. זה ניצן, היה לי ברור שהוא לא ייעצר, ויגיע גם לליגת העל".

תחת שירזי עברו מיטב הצעירים החציפים שהשתלטו אחר כך גם על הקבוצה הבוגרת. טל בן חיים, ראובן עובד, קובי מוסא, תמיר כהן, גל פיליאן, לירן כהן ואסף קריספיס. הם אהבו את המאמן, שנשאר אחרי אימונים לעבוד אישית עם כמה מהם, שמר על יחסים חבריים ושימש להם גם אוזן קשבת. בן חיים מספר איך שירזי הגיע לא פעם לבסיס בו שירת, כדי לשכנע את המפקד לשחרר אותו לאימונים. "ניצן הוא מסוג המאמנים שתיתן למענם עוד 20 אחוז ממה שאתה יכול", אמר השבוע.

שירזי מצידו מתרגש להיזכר דווקא בסצינה מההפסד לאשדוד בגמר הגביע, בפנדלים. "היינו שעה שלמה בעשרה שחקנים, כשטל בן חיים נותן משחק ענק, כמו שלושה שחקנים ביחד. בסיום הוא ניגש אליי, חיבק אותי, התנצל שהפסדנו ואמר שנתן את הנשמה בשבילי. עבורי זה היה יותר מרגש מזכייה בגביע. או ראובן עובד שבא לבקש סליחה כי החמיץ פנדל. אלה דברים שנותנים לך הרבה אוויר. עד היום מצלצלים אליי כל ערב חג. עשרות שחקנים. אם תראה את פירוט השיחות בערב ראש השנה, תקבל חום".

לאחר שזכה לפני שנתיים בדאבל עם הנוער, הרגיש שירזי כי הוא בשל לעלות כיתה. דריקס מספר ששירזי אותת לו על כוונותיו להתקדם. הוא גישש אצל הבוגרים, אבל ניר לוין העדיף אז את שמוליק חנין כעוזרו. בקיץ שעבר ניסה דריקס לחבר בין שירזי לניר קלינגר, אבל האחרון העדיף את אובארוב. גם אלי אוחנה בבני יהודה הדף בנימוס נסיון שידוך. שירזי החליט לחכות בצד. "לא ראיתי את עצמי נתקע בנוער. הרגשתי שמיציתי את הקטע ושאני מסוגל ליותר. לקחתי בחשבון שהמחיר של חוסר התפשרות והשאיפה לאמן בליגת העל יהיה לשבת שנה בבית, אבל זה סיכון שלקחתי על עצמי". בשנה הזאת עסק בעיקר בביטוח (מקצוע שלמד), בהשתלמות מאמנים ובצפייה מהצד. "זה היה זמן איכות לי ולמשפחה (הוא נשוי לשושי, אבל לניב בו ה-7 ומתגורר בגבעתיים), אבל הוא היה גם מלווה בתסכול".

ייתכן שהיה יושב בבית עד היום אלמלא האח הגדול, ששוחח בשלהי העונה האחרונה עם הבעלים, רוני שטאן, ועם המנהל משה דמאיו. כבר אז, בחודש מאי, הוחלט שניצן ישמש עוזר המאמן הבא במטרה להכשירו למאמן הראשי בעונת 2004/5. ניצן היה סוג של הנחתה על גיא לוי, שמצידו לא התנגד למינוי. החיבור לצמד השירזים לא יכול להזיק בהתמודדות עם לחצי הרחוב. יחד עם לוי היה שירזי שותף לבניית הקבוצה בקיץ הקשה ורב התהפוכות. כשדומה היה שיובל גפני ושות' צלחו איכשהוא בשלום את המאורעות, באה ההדחה המפורסמת, 72 שעות לפתיחת העונה. שירזי: "האימון נגמר, הלכתי וישבתי באיזו פגישה, פתאום גפני מצלצל ומזעיק אותי דחוף למגרש. סיפר לי שקרה משהו עם גיא, ושכנראה אני אאמן במחזור הראשון. רק כשהגעתי נפל לי האסימון, והתברר שלא מדובר במשהו חד פעמי. התייעצתי עם יעקב אסייג, עוזר המאמן השני, אם לקבל את התפקיד. אסייג אמר לי שאנחנו לא נופלים מהשמות שעלו כמועמדים, והחלטתי ללכת על זה. לא שהדרך אצה לי. ידעתי שבכל מקרה אאמן בעונה הבאה, אבל כשזה פתאום נפל עלי, החלטתי לקחת". גפני מספר כי הכיר את עבודתו של שירזי במכבי וסמך עליו. "לא חששתי. ניצן הוא מקצוען, חברותי והשחקנים משחקים בשבילו. אם לא יהיו לנו פציעות משמעותיות, הוא ייקח את בני יהודה למקום שביעי ומעלה".

וכך, בן לילה, התייצב לו שירזי בן ה-32 בשורה אחת עם מאמנים אלמונים חסרי ניסיון, שצצו במפתיע בליגת העל בשנתיים האחרונות: גיא לוזון, איתן שלום, תמיר בן חיים, פרדי דוד, זיו פלגי ורוני לוי. אגב, רק לפני שנתיים עוד התמודדו לוזון, דוד, לוי ושירזי זה מול זה בליגה הלאומית לנוער. עכשיו הם בטופ, דוחקים את הותיקים. קדוש ירד ליגה, שרף, שפיגל, פייגנבויים, אלי כהן, לוין ומלמיליאן בחוץ, ורק קשטן בן ה-59 שורד את מבחן הזמן.

"זה דבר שאין לו אח ורע בעולם", מתעצבן שלמה שרף. "תופעה שהשתרשה ומשפיעה לרעה על המשחק. תראה איזו רמה של כדורגל, שמביאה פחות ופחות צופים למגרשים. ככה זה כשיש בעלים פרטיים שלוקחים מאמנים צעירים וזולים, שאפשר להכתיב להם מה לעשות ועם מי לשחק. בגלל בעלים כאלה ומאמנים כאלה, נמצא כיום מעמדו של המאמן הישראלי בשפל המדרגה. אלה לא רק צעירים חסרי ניסיון, חלקם אפילו לא היו שחקנים. הם באים מהתיאוריה, משולחן ההרצאות, אבל מה לנו כי נלין עליהם, כשהמאמן הלאומי בעצמו כזה. עצוב מאוד".

שירזי לא רואה בעיה במינויו: "זה תהליך שקורה ויקרה. אי אפשר לקחת מהמאמנים הותיקים את מה שעשו, אבל נכון להיום יש מגמה של דלת פתוחה לצעירים. כנראה יש יו"רים שאמיצים מספיק לחשוב שהצעירים יכולים להצליח לא פחות מהותיקים והמנוסים. אני לא חושב שלוקחים אותנו רק כי אנחנו זולים יותר. אף יו"ר לא יקח מאמן זול כדי להרוס לעצמו את הקבוצה. בסופו של דבר, מי שיספק את הסחורה ישרוד, ולא משנה בן כמה הוא".

גפני, כדרכו תוקף את הביקורת: "עוד לא ראיתי מה עשו כל המאמנים הותיקים שמדברים, אם זה בנבחרת או בקבוצות. הם שיפרו את הרמה? הגיעו להישגים גדולים? אני מבין שכואב להם שהדור שלהם הולך ועובר, אבל אולי צריך להכניס צעירים כדי שירעננו את המשחק ויכניסו שיטות חדשות, ולא רק בונקרים? שיהפכו את המשחק ליותר אטרקטיבי ויעלו את הרמה? אני משוכנע שניצן הוא מסוג המאמנים האלה".

שירזי מכיר את נפש האוהד בשכונה. אחרי ההפסד הראשון כבר יגיעו הקללות והלחצים מהטריבונה. "מי שמפחד שלא יאמן", הוא אומר. בימים קשים, הוא יודע, יעלה עניין האח. חזי שירזי לא מהיר כמו פעם ואין לו אוויר למשחק מלא, אבל הוא עדיין חלוץ מטרה טוב ובעיקר סמל. בשכונה נותנים כבוד גדול לסמלים. גם ניצן מכבד את האח. נגד מכבי הכניס אותו בדקה ה-70. "זה פיקנטי שאח מאמן אח, במיוחד כשהקטן את הגדול", הוא אומר. "לאורך השנים הייתה לי תחושה שחזי מכבד את הסמכות שלי כמאמן, גם אם לא הייתי כזה בפועל". תמיד הסתקרנתי אם אספיק לאמן אותו. עכשיו כשזה קורה אני יודע לעשות את ההפרדה. אני מעיר לו כמו לכל שחקן, אולי אפילו יותר, כי הוא אמוציונלי מאוד. אני מבטיח לך שלא תהיה לי העדפה מיוחדת אליו. אם הוא מחמיץ, התחושה מבחינתי זה כמו שכפיר אודי מחמיץ. המחשבה שלי בהירה וצלולה. מי שצריך לשחק – ישחק. חזי מספיק מבוגר וניצן מספיק מבוגר כדי שכל אחד יידע את מקומו".

חזי מלא הערכה לאח הקטן. כילדים, ניצן תמיד היה המחושב והפיקח מביניהם. במהלך השנים אף ייעץ לו בענייני חוזים, נפגש בשמו עם עורכי דין וסייע לו בקבלת החלטות. "לא היה איש מקצוע שהכיר אותי כמו ניצן", מעיד חזי. "הוא תמיד הרגיש מתי אני הולך לתת משחק טוב ומתי אורחק. בסתר לבי תמיד רציתי שיאמן אותי, וכשקיבל את הקבוצה לא היה מאושר ממני. תמיד הייתה לי אחריות גדולה כלפי הקבוצה, אבל העונה אני מרגיש מחויבות ואחריות גדולות יותר. אני אוהב אותו יותר משאוהבים אח, אבל בכדורגל יש הפרדה. כשאנחנו על המגרש הוא המאמן. כשאנחנו אוכלים צהריים אצל אמא הוא אחי הקטן.