השחור של גילי לנדאו

אחד הסרטים החשובים והמרתקים של הקולנוע הישראלי המודרני הוא סרטם של הבמאי שמואל הספרי ואשתו התסריטאית והשחקנית חנה אזולאי~הספרי, שחור, שעסק במנהגי הכישוף ובאמונות של יוצאי צפון אפריקה.

לפי המסורת, השחור, נועד לאלץ את הקורבן להישמע להוראות של המכשף. השחור הקלאסי הוא ניקבי, ועל פיו אשה לוקחת טיפות דם מהמחזור שלה, או של בתה, או של אשה אחרת הקרובה אליה, ושמה בכלי השתייה של הגבר המבוקש, כדי שהוא יתאהב בה, או בבתה, או באשה האחרת שקרובה אליה. לפי השחור הגברי, גבר שרוצה שיאהבו אותו ויילכו בעקבותיו, לוקח טיפות מהזרע שלו ושם בכלי השתייה של האשה בה הוא מעוניין, או שמישהו עושה זאת עבורו.

לא, לא נקלעתם בטעות למדור התרבות, אתם בלב לבו של מדור הספורט, בדיון שעניינו: קללות וחרמות, והשפעתן על היכולת של הכדורגלנים.

יום שישי לפני שבועיים. ערב המשחק מול בית"ר ירושלים, מאמן מכבי נתניה גילי לנדאו יוזם אסיפת קבוצה. אחרי ההפסדים בגביע הטוטו ובמשחק הליגה נגד בני יהודה, היה הרבה מתח באוויר. בחדר המועדון נוכחים חברי הצוות המקצועי והשחקנים, יושבים על כורסאות סגולות ומחכים למוצא פיו של המאמן. הוא מוכר להם כמי שמפיק מרגליות שנונות לפי המיטב של המסורת היהודית.

לנדאו היה מאוד רציני, עצבני. הנושא, יחסים עם התקשורת. לנדאו אמר להם בין היתר: "יש עיתונאים שמתקשרים לאסף בן מוחה ושואלים אותו מה היה במשחק האחרון. אסף לא צריך לדבר. אורי (אוזן א"ג), אתה לא צריך לבוא ולתת הסברים אחרי הפסדים בתקשורת ולהגיד 'הפסדנו בגלל שזה לא שיחק וזה לא היה'. תפסיק עם זה. תפסיקו עם הקטע של ההדלפות". עד כאן הכל שגרתי, ככה זה קורה בכל קבוצת כדורגל, אבל אז לנדאו נסחף: "אני לא אחפש אחד אחד את המדליפים לעיתונים, אבל מי שידליף תהיה לו שנה רעה, מזל רע, עונה גרועה, מנחוסית, עונה נאחס, הוא ייפצע ובסוף ימצא את עצמו בחוץ".

השחקנים, חלקם החווירו, בנתניה, מיסטיקה וכישופים הולכים חזק. האחרים פשוט התנועעו בחוסר נוחות על הכורסה. המאמן שלהם נשא דברים שבשלב הראשון היה קשה לעכל אותם.

בשבועות הקודמים פורסמו ידיעות רבות על מה שקורה העונה בחדר ההלבשה של לנדאו. פרשנים כתבו, שדרנים דיווחו, ומה לעשות, גם שחקנים דיברו, על שחקנים אחרים ועל הצוות המקצועי והניהולי. טבעי, אבל לנדאו רתח. הוא קיבל טיפ על כך שרביד גזל נפגש עם מפיקת תוכנית הספורט של רדיו "אמצע הדרך" כנרת שמה. אז מה אם היא סתם ידידה אישית של גזל. הטיפ הזה הצטרף למפה מודיעינית שהוא משרטט מזה זמן, ובה מידע מדויק על הקשרים של שחקנים עם עיתונאים. מי מדבר עם מי, מי מיודד עם מי. בתקשורת התל אביבית יש לו מהלכים והיא די בשליטתו, אבל במקומונים הוא מפספס, ברדיו המקומי, בכלל לא סופרים אותו בזמן האחרון.

ההרגשה היא שלנדאו עורך מסע צייד אחר המדליפים. למשל, הוא התקשר למספר שחקנים הביתה וחקר אותם על הקשרים שלהם עם עיתונאים ספציפיים, ודרש מהם לנתק מגע. במהלך האימונים קיים שיחות נוספות בנושא, עם שחקנים אחרים. בהמשך הוא דרש מכל חברי הצוות המקצועי שלו, כולל רובן עטר, לא להעביר לתקשורת תגובות בנושאים מקצועיים. השיא היה עם האולטימטום המכושף שהוא הציב באסיפת הקבוצה, נחזור עליו: "מי שידליף תהיה לו שנה רעה, מזל רע, עונה גרועה, מנחוסית, עונה נאחס, הוא ייפצע ובסוף ימצא את עצמו בחוץ"

איזה משמעות יש לאמירה כזו, אם בכלל? איך היא משפיעה על השחקנים? מאיפה היא הגיעה? למה הוא היה צריך את זה? נחפש יחד את התשובות

"יש כאן אמירה משולבת של המאמן", מנסה להסביר ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת נתניה, פרופסור גבי בר חיים, מומחה בטקסים ואמונות. "יש בה שילוב של מניפולציה ואמונה. המניפולציה היא: לא לערב את התקשורת כדי לא לעורר ציפיות ולמנוע אכזבות. האמונה היא: אסור לגלות מחשבות, כוונות ותוכניות, שמא גילוי הדברים יגרור פעולה של השטן וישנה את הכוונה ואת תוצאות הפעולה. זו אמונה עממית שבאה מכל מיני תרבויות עממיות שעשויות לגרור עונשים".

המיסטיקן שאול חייאק מחניאל, הרבה יותר בוטה מהפרופסור. "מדובר בהטלת קללה", הוא אומר, "זה דומה לשחור אבל זה לא. מדובר בשנאת חינם או בהטלת עין הרע, שזו קללה מסוימת שבקבלה נקראת סוג קללה שלוש, קללה מאוד בעייתית. יש שחקן שחור עור בקבוצה שכבר נמצא בסוג קללה ארבע. חוץ מהמאמן, השחקן הזה לא רואה אף אחד. הדבר הזה קורה כאשר אדם אומר לאחר: 'מתוקף תפקידי, אם אתה לא תעשה מה שאני אומר לך אתה תהיה אפס'. בעצם, הוא מטיל עליו קללה. כשהוא נחות יותר והוא מודע לכך, אז יש לזה השפעה מאוד חדה. זה יוצר תלות של השחקנים במאמן.

"כשאישה מפסיקה לעשות לגבר שלה שחור, הגבר כבר לא רוצה להיות שם. בקרוב הדבר יכול לקרות לשחקנים. ברגע שהמאמן יפסיק לדבר אליהם כמו שהוא מדבר אליהם, הם פשוט לא יהיו שם כי הם לא ירצו לשחק בשבילו. יש שחקנים שהוא שולט בהם יותר מאשר באחרים, ולכן הם מפחדים לדבר בתקשורת. ברגע שהם ידברו בתקשורת, אז ברור להם שיעיפו אותם מהקבוצה.

"אבל זה לא נכון. היום לנדאו לא שולט בקבוצה למרות שהוא משדר לשחקנים שהכל בשליטה. מה שגילי מנסה לעשות זה הפרד ומשול. הוא החליט לקחת את הקבוצה להישגים בכוח, אבל הוא חושב תמיד שחותרים תחתיו בגלל שהוא יודע שאשר אלון לא רוצה אותו. הוא חושב שעל ידי כוח הוא יוכל לרסן את ההתקוממות. לקראת חודש מרץ יהיה פיצוץ גדול במכבי נתניה".

מכבי נתניה מוכרת כקבוצה של הטריפוליטאים, עדה שמייחסת חשיבות גדולה מאוד למילים ולעין הרע. גורם בקבוצה מסביר את ההיבט העדתי: "בטריפוליטאית זה נקרא קונייה, זאת אומרת כוונה. הכוונה היא לקלל את השחקן. אם הוא אומר לשחקנים 'אתה תיפצע ותהיה לך שנה רעה ועוד', אז זו קללה. הוא מטיל עליהם כאילו שחור, כי הוא מנחס אותם. זה דבר חמור, שבעל תפקיד במועדון מדבר ככה לשחקנים שהאוויר שלהם זה התקשורת. הוא גורם להם לפחד לעשות דברים לגיטמיים. ברגע ששחקן מדבר עם אנשי תקשורת, אז יש לו מין שיבוש כזה, מין פחד לא רצוי. שחקנים זה עם מאוד מאמין וזה משפיע עליהם ועלול לפגוע להם ברמה. כי שחקן שאומר שלום לעיתונאי עלול להאמין שלא הלך לו במשחק, בגלל שדיבר עם העיתונאי. הוא משתנה ומאבד את האופי שלו, לטוב ולרע".

צודק המקור, הכדורגלנים הם עם של מאמינים. סיבוב בחדר ההלבשה עם הצצה לתוך הארונות האישיים מגלים שפע של קמעות, שיני שום, שמנים, מלח, סוכר, מה לא. אינספור כתבות נכתבו על הנושא הזה, עשרות צולמו ושודרו, רק במוצאי החג ראינו שוב את "בית שאן, סרט מלחמה". גם לנדאו, שחקן כדורגל בעברו ותלמיד חכם בעצמו, מכיר את השטיקים האלה. האם הוא משתמש בידע הקבלי שלו כדי להשפיע על השחקנים?

שחקן: "ברגע שלנדאו אמר לנו את המשפט הזה חשבתי שאלו שטויות. אבל שבוע אחרי זה היו לי שני אימונים לא טובים ואז אתה אומר לעצמך: 'רגע, אולי זה בגלל שדיברתי עם עיתונאי. כל מיני דברים כאלה'. אני רואה את זה כמו סוג מסוים של קללה, כאילו שאם אני אעשה ככה אקבל ככה. אני לא רואה את זה בעין יפה, יש דרך גם להגיד דברים כאלה. אתה לא יכול לבוא למישהו ולהגיד לו: 'אם אתה לא תיתן לי את זה עכשיו, תיפצע'. זו לא הדרך הנכונה. צריך לבוא ולהסביר למה זה לא טוב, ומה צריך לעשות. זה יצר אצלי סוג מסוים של אנטי".

עוד שחקן שנכח באסיפה והושפע ממנה: "מבחינתו, זה מבאס שהוא אומר משהו באסיפה ואחרי זה הדבר יוצא. הוא לא רוצה לפגוע בקבוצה, אלא למזער את התופעה. אבל מה שהוא אמר בדוק, כשבן אדם הולך נגד החברה מחכות לו הפתעות בדרך. שחקנים לא נכנסים לפחד, אבל הם יודעים שגם לדבר צריך לדעת איך. אני לא מבין את גילי לפעמים, הוא צריך לבוא הפוך על הפוך. הוא צריך להגיד לשחקנים: 'אתם אל תדברו, אני אדבר'. שגילי יספר כל דבר לעיתונאים וככה לא יהיו הדלפות".

"זה לא עושה לי כלום ואני בכלל לא חושש", מציג בפני שחקן אחר דעה מנוגדת. "אני לא מאמין בזה, למה מה הוא ה'? יש אלוהים בשמיים. אני אדם מאמין, אדם נקי. הוא מתעסק בקטנות ובשטויות, אבל זו הדרך שלו. הכוח היחיד שיש לו זה למי לתת לשחק, אין לו שום כוח אחר".

האמנם?

בשיחות אוף דה רקורד לנדאו אוהב לכנות את עצמו "מזליקי". אחד שיש לו הגנות וכוחות מלמעלה ולכן אסור להתעסק איתו. המיסטיקן חייאק מצטרף לקו המחשבה של לנדאו וטוען כי גם לדעתו, לדברים של המאמן יש השפעה. חייאק: "כל אדם ששולט על אנשים ונמצא בראש מערכת, הכוח ניתן לו מידי שמיים. גילי בא מהעמך, ממקום מאוד קשה, הוא עבד מאוד קשה ופתאום הוא נמצא בראש מערכת ויכול לעשות מה שהוא רוצה. עבד כי ימלוך זו בעיה. לכן, הקללה שהוא מטיל זו נבואה שמגשימה את עצמה. במנטרה היהודית יש את האפקט של שנאת חינם שמגשים את עצמו. מנגד, בקבלה קיים מושג שנקרא בטל ומבוטל. ואני מציע לשחקנים שכשהם שומעים את המאמן שלהם אומר את הדברים שיגידו שלוש פעמים 'בטל ומבוטל'. אז הם יהיו מוגנים".

חיפשנו גם הסברים אוביקטיביים יותר לדברים, לכן פנינו שוב לאקדמיה אבל גם שם לא מצאנו הסברים רציונליים לאמירות מהסוג הזה. פרופסור בר חיים מנסה לעשות סדר בכל הקשור למקום ממנו נובעת אמירה מהסוג הזה: "אם זו אמונה לא מדובר בפראנויה", הוא מרגיע. "מדובר באמונה עממית שאין מה לעשות נגדה. אתה יכול לפגוש הרבה מאוד אנשים רציונליים בעולם המערבי שנמצאים במצב הזה. אמונה כזו קשורה להווי ולפולקלור מסורתי, יש דבר כזה אצל החרדים והמזרחיים, אבל פחות אצל חילוניים. אמונות כאלה קשורות לאדם פאגניסט שמאמין בכל מיני אלים ואמונות, ולא אצל מונותאיסט שמאמין באל אחד.

"ההשפעה של זה על האדם חזקה מאוד, הדבר מחזיק אותו, תופס אותו, לא פשוט להשתחרר מאמונה כזו. מלבד זאת, אמונה כזו לא ניתנת לבדיקה אמפירית, זאת אומרת, המאמין לא יכול לאמוד כמה פעמים הוא צדק, אבל גם אין לו צורך בכך".

המיסטיקן חייאק שמנתח את האירוע מגלה בקיאות רבה גם בקריאת מדורי הספורט. לדעתו, ללנדאו יש עדיין תקווה להשתחרר מהאמונה הזו שעלולה לפגוע בשחקנים: "הבעיה אצל גילי היא שהוא לא מבין את מה שהוא עושה, הוא לא רואה שום דבר חוץ מזה. אם הייתי אשר אלון הייתי עושה לו טקס הסרת קללות, ואז הכוח שיש לו, לא יכול היה להתבטא ולצאת החוצה ולפגוע בשחקנים. גילי הוא אדם מאמין, אני מציע לו לקרוא כל יום את פרק י"ד בתהילים. אגב, אני רואה שהוא מתייעץ עם אחד המקובלים הבכירים בארץ, עם המקובל גרייה".

בעונה שעברה נפצעו כאן רובן עטר ומרטין פשקו, וסיימו את הקריירה. בפתיחת העונה היה מצב שבו שמונה שחקנים בכירים היו פצועים בבת אחת: כפיר צוקול, אבי אלפסי, גיא צרפתי, אילן בוארון, ישמעאל אדו, ישראל זביטי, עמוס נחייסי ואימורו לוקמן. עזבו היכולת על המגרש, מה זה אומר על הקשר שלהם עם התקשורת?

למותר לציין שלנדאו החליט לא להגיב לכתבה.