ריח של הפתעה עמד באוויר. הרדסוקס סגרו על הינקיס, הרויאלס התעקשו להישאר בתמונה ואפילו המרינרס נצחו כמה משחקים בספטמבר. אבל כשהמסך ירד על עונת 2003 התברר שהתוצאות היו די צפויות.
בבית המזרח הצליחו הינקיס לזכות בראשות הבית בפעם השישית ברציפות. הרדסוקס, עם ההתקפה הטובה בליגה אמנם נתנו להם מאבק טוב ובשלב מסוים של העונה היה נראה שגם לבלו ג'ייז יש מה למכור, אלא שהכסף הגדול והשקט הנפשי של המנג'ר המנוסה ג'ו טורה שיחקו תפקיד מרכזי בתואר של הינקיס השנה. האוריולס והדוויל רייז ימשיכו בתהליך הבנייה בשנה הבאה.
בבית המרכז נמשך המאבק על ראשות הבית עד השבוע האחרון של העונה, כששלוש הטוענות לכתר, מינסוטה, שיקגו וקנזס סיטי מחליפות ביניהן את ההובלה במהלך חודש ספטמבר. הטווינס, אולי הקבוצה הכשרונית ביותר מבין השלוש, התעלו על עצמם בדיוק בזמן ועם תשעה נצחונות רצופים, ביניהם שלושה מול שיקגו כבשו את ראשות הבית ולא הביטו לאחור מאז. הווייט סוקס המאכזבים והרויאלס הצעירים יחכו בסבלנות לשנה הבאה. קליבלנד לא הולכים לשום מקום והטייגרס מדטרויט יזכרו בעיקר כקבוצה שנמלטה ברגע האחרון מלהשוות את שיא ההפסדים בעונה של הניו יורק מטס (120).
בבית המערב, למרות מנג'רים חדשים בסיאטל ובאוקלנד נשמר התסריט הקבוע. אוקלנד עם סיום עונה חזק וסיאטל עם סיום עונה חלש החליפו מקומות בספטמבר כשהאתלטיקס מתגברים יפה על האובדן של מארק מולדר, המגיש המצטיין שלהם. טקסס עם תקציב ענק והתקפה משובחת אך בלי משחק הגשה שוב סיימה במקום האחרון. ואילו האיינג'לס מאנהיים נכשלו בנסיון להגן על תוארם ולשחזר את הקסם של שנה שעברה וסיימו במקום השלישי עם מאזן מאכזב של 85:77.
הפתעת העונה
קנזס סיטי רויאלס (79:83, מקום שלישי בבית המרכז): אמנם הרויאלס סיימו את העונה בצורה מאכזבת ובמקום השלישי בבית החלש בליגה אך אין בעובדה זו כדי להמעיט מערך ההצלחה הגדולה שלהם העונה. עם רוטציית מגישים אלמונים ופציעות של כוכבי הקבוצה בלטראן וסוויני הצליחו המנג'ר פניה ושחקני הקבוצה להוביל את הבית ברוב שלבי העונה ולסיים את העונה עם מאזן חיובי ותקוות לעתיד.
אכזבת העונה
אנהיים איינג'לס (85:77, מקום שלישי בבית המערב): האלופה היוצאת לא תופיע אפילו בפלייאוף לאחר עונה לא טובה ומאזן שלילי. האיינג'לס לא הצליחו להתלכד ולהציג ולו חלק מהיכולת המצוינת של העונה שעברה (מלבד גארט אנדרסון שנתן עונה משובחת). זו עובדה מפתיעה בהתחשב בזה שהאיינג'לס לא נסמכו בעונה הקודמת על יכולת אישית שחקן זה או אחר.
ראויות לאזכור: שיקגו ווייט סוקס, שלא הצליחו לנצל את הבית החלש בו הם משחקים וכמובן סיאטל מרינרס, עם עוד דעיכה בסיום העונה.
שחקנים מובילים בקטגוריות השונות
הגשה
ממוצע ראנס בחובה (ERA): פדרו מרטינז (רדסוקס) - 2.22
נצחונות: רוי האלידיי (בלו ג'ייז) - 22
שמירות: קית' פולק (אתלטיקס) - 43
התקפה
ממוצע חבטה: ביל מולר (רדסוקס) - .327
הום ראנס: אלכס רודריגז (ריינג'רס) - 47
ריצות מוכנסות: קרלוס דלגדו (בלו ג'ייז) - 141
בסיסים גנובים: קרל קרופורד (דוויל רייז) - 54
סיי יאנג (המגיש המצטיין)
רוי האלאדיי (טורונטו בלו ג'ייז): מוביל את הליגה עם 22 נצחונות, 204 פסילות (שלישי בליגה) ו-ERA לא רע של 3.25 (חמישי בליגה) מספרים שאותם השיג בתצוגות משכנעות למרות פתיחת עונה לא טובה.
ראויים לאזכור: ג'יימי מויר (סיאטל מרינרס), אסטבן לואייזה (שיקגו ווייט סוקס)
MVP
אלכס רודריגז (טקסס ריינג'רס): אמנם ברירת מחדל, אבל המספרים מדברים בעד עצמם: 47 הום ראנס (ראשון בליגה), 124 ריצות (ראשון), 118 ריצות מוכנסות (שני).
מנג'ר
טוני פנייה (קנזס סיטי): הוביל קבוצה כמעט אלמונית למאבק על ראשות בית המרכז ולמאזן חיובי של 79:83.
ראויים לאזכור: קן מאקה (אוקלנד אתלטיקס)
רוקי
הידקי מטסוי (ניו יורק ינקיס): האם שחקן ששיחק מספר שנים לא מבוטל בליגה מקצוענית בארץ אחרת נחשב לרוקי? לו פינלה טוען שלא, אבל אנחנו ניתן למטסוי להנות מהספק ולו רק בגלל תהליך הקליטה של יפני באמריקה, שהוא בודאי קשה לא פחות מקליטה של רוקי אמיתי בליגה. הום ראנס בכמויות הוא לא סיפק, אבל אי של יציבות בלב ההתקפה של הינקיס נתן גם נתן.
ראוי לאזכור: רוקו בלדלי (טמפה ביי דוויל רייז)