רשמים מבורמיו

מכבי ת"א מקיימת השנה את מחנה האימונים המסורתי בבורמיו, בפעם השמינית. מלבדה, הגיעו לכאן עוד 17 קבוצות כדורסל אירופאיות. דייגו פיני, פוליטיקאי מקומי, מאמן קבוצת הכדורסל של סונדריו ומארגן משחקי האימון, מסביר באנגלית בלתי אפשרית שמחנות הקיץ בבורמיו נערכים כבר 21 שנים ומציין חמש סיבות עיקריות לפופולאריות של העיירה כאתר כדורסל טרום עונתי: "יש כאן אולמות כדורסל טובים, מלונות טובים, מתקנים אתלטיים טובים, טמפרטורה נוחה, ובעונה הזו אין תיירות.

והוא צודק. בורמיו אמנם יפה כמו גלויה, אבל בלי שלג העיירה נטושה כמעט, מה שהופך אותה קלאסית לקבוצת כדורסל המעוניינת להתגבש ללא הסחות דעת. הכל נסגר מוקדם, כמעט אף אחד לא מדבר אנגלית, במלון פאלאס מתארחים, מלבד הקבוצה, שני עיתונאים ישראלים, זוג איטלקי וחבר של מוני פנאן שבא לבקר עם משפחתו, זהו.

13 שחקנים בצהו בהגיעו השנה לבורמיו, לחמישה מהם זו הפעם הראשונה במחנה האימון המסורתי: מייסיאו באסטון, שארונס יאסיקביצ'יוס, דיון תומאס, אבי בן שימול ואנטון קזרנובסקי. כמו בכל השנים האחרונות, נראה שגם העונה הקפידו בקבוצה לבחור שחקנים שלבד מיכולתם המקצועית יתאימו גם מבחינה חברתית. זו קבוצה של ילדים טובים, ובאופן יחסי גם החלוקה המקובלת לקבוצות משנה (זרים/ישראלים/בוסמנים וכו'), לא בולטות במיוחד. ההתפלגות לחדרים: בורשטיין ושלף, שארפ ובלוטנתאל, פארקר ובאסטון, קזרנובסקי ובן שימול, וויצ'יץ' וספר, הלפרין ויאסיקביצ'יוס. דיון תומאס זכה בחדר לבדו. האווירה נראית נינוחה, זה לא פלא בקבוצה שבה משחקים שחקנים כמו פארקר ושארפ.

תענוג לראות את פארקר. עוד יותר תענוג לראות את איי.פי, כפי שמכנים אותו חבריו, כשהם נזכרו בקודמו האנמי, קווינסי לואיס. מקצועית הוא נראה נהדר: אתלטי כרגיל, היד מבחוץ מאופסת, המסירות פנימה מדוייקות וחדות.

את שמחת החיים שלו פארקר מביע בשתי דרכים עיקריות: 1. קריאות התלהבות/טראש טוק. 2.מחוות גוף מופגנות. באימון הראשון של הסגל המלא של הקבוצה, עוד לפני היציאה לבורמיו, הוא נע על קטע פארקט חלקלק בצעדי ריקוד איטיים ומסוגננים א-לה מייקל ג'קסון ולא הפסיק עד שייבשו את האיזור הרטוב. בארוחת הבוקר הוא התעניין אצל מוני פנאן: "איך זה שבישראל כל כך חם ואתה הולך עם בגדים ארוכים, ודווקא כאן כשקר, אתה לובש קצר? כשחברו הטוב אנדרו קנדי מגיע לביקור וצופה באימון מהיציע, הוא מנהל איתו טראש-טוק רציף היישר מהפרקט.

מייסיאו באסטון הוא טיפוס חייכן ונחמד. איש שיחה מעניין. הוא משתדל לדבר בכל יום עם אשתו ובנו שנמצאים בארה"ב. השבוע, כך סיפר בגאווה, קלע בנו בן ה-7 20 נקודות במשחק של קבוצתו. האימונים, כפי שכבר אמר, לא חביבים עליו במיוחד, אבל השקעתו ניכרת למרות המבט המיוסר של חייל שבוז בטירונות שנשקף לעיתים מפניו. מקצועית, מדובר באתלט אדיר בעל יכולות חסימה והטבעה מרשימות מאוד, שכבר באימון הראשון הספיק לשבור את הסל. במשחק האימון הראשון נגד מסינה עשה את רוב הנקודות שלו בהטבעות, אחת מהן בהלי-הופ מדהים, ומשך 4 עבירות תוקף. חסרונות: נטול מסה, לעיתים לא מספיק עירני למסירות מהירות ומתקשה לתפוס כדורים מפתיעים.

ניקולה וויצ'יץ' נותר אותו שחקן רב-גוני ואיכותי שמבין היטב את המשחק. טיפוס שלו ונוח, שמחובר מאוד לשחקנים הישראלים. עברית הוא מבין לא רע, למרות שעדיין מתקשה להתבטא בה. לשותפו לחדר וחברו הטוב יואב ספר, הוא קורא שותף (במלעיל) או "שותי" וגם "רומי", ובבוקר הוא מקפיד לקבל את פני הישראלים בשאלה "ישנת טוב?"

הגענו ליאסיקביצ'יוס. הרכז הליטאי צפוי להיות המדד של מכבי העונה. כידוע, הוא שחקן מהיר מאוד, שוטף את המגרש ומוסר בדיוק לנקודה הנכונה בלי להסתכל לכיוון, מה שמפתיע לא אחת את חבריו לקבוצה. מסירה כזו פגשה במשחק מול מסינה את ראשו של פארקר, לקול צחוקו של הספסל הצהוב.

הליטאי הוא גם קלע נפלא מעבר לקשת ודומה שאם יש לו חיסרון הוא נמצא בהגנה, שנראית כבינונית למדי.

עד כה הטמפרמנט המפורסם של יאסיקביצ'יוס לא התגלה באימונים. הוא רגוע, חייכן, מרבה לשוחח עם חבריו לקבוצה, נראה שלו ומרוצה. כמי שיצא בגיל צעיר לשחק בארה"ב הוא בעל אנגלית מצויינת ומנטליות שמקלה עליו את החיבור לרוב חבריו לקבוצה. שלא כמו אופן משחקו האטרקטיבי המלהיב, ראיון איתו מסתכם בהצהרות כמו: "אני מרגיש טוב מאוד. האנשים מאוד נחמדים. הצוות מאוד נחמד. כולם עוזרים לי להרגיש נוח". הוא מודה שההתעניינות של התקשורת הישראלית בו היא "יותר ממה שחשבתי וממה שאני רוצה, אבל אין לי מה לעשות בקשר לזה".

את החמישיה הפותחת משלים כצפוי טל בורשטיין, אבל השינוי המהותי נמצא דווקא בעמדת השחקן השישי. דייויד בלותנטאל, המתאזרח החסון והאתלטי, שלא קיבל דקות יורוליג רבות בעונה שעברה, מצורף כשחקן השישי ברוב תירגולי החמישיה, בדרך כלל במקום פארקר או בורשטיין. כך היה גם במשחק האימון הראשון נגד מסינה. הפוטנציאל של בלותנטאל גדול, בדיוק כמו בשנה שעברה. העונה הוא צפוי להבין יותר את המשחק האירופאי, אבל עדיין השאלה היא מידת יכולתו להשתלב במרקם הקבוצתי.

השדרוג הזה יכול כמובן לפגוע במעמדם של שלף וספר. נכון לעכשיו העובדה הזאת, כמו גם המאבק הכולל על דקות משחק עתידיות, גורמת לאימונים להיות אגרסיביים וקשוחים.

גרשון מסביר: "העובדה שבלותנטאל נמצא במקום שבו הוא נמצא גורמת לשחקנים בצד השני להעלות את הרמה ולהוכיח את עצמם. גם בתקופה הקודמת שאימנתי את מכבי הזזתי את שארפ ממקום 19 לחמש-שש, וזה עזר לשאר השחקנים. בלותנטאל הוא בעל יכולות, ושחקנים בתפקיד הזה יצטרכו בהחלט להתמודד איתו".

ישראלי נוסף שעתיד דקות המשחק שלו אינו ברור הוא יותם הלפרין, שעלול לסבול מהדומיננטיות הרבה של יאסיקביצ'יוס. הדברים שאומר גרשון בעניין לא אמורים להרגיע במיוחד את הכישרון הצעיר, שנקע את קרסולו ביום האימונים השני, ולכןלא שותף במשחק האימון הראשון. "יותם נמצא בקריירה שלו בשלב שבו יש לו הרבה מה ללמוד", אומר המאמן ומוסיף, "לו ולאבי בן שימול יש הזכות לשבת ליד שחקן גדול וגם ללמוד. יותם יתן אתץ התרומה ביום שנצטרך את זה. אף אחד לא מבטיח ששרונאס לא ייכנס, למשל, לבעיית עבירות באיזה משחק".

מי שמצליח להרשים אפילו בתוך חבורת השחקנים הוא אבי בן שימול בן ה-18.5, עונה ראשונה בקבוצה הבוגרת, שמגלה יכולת אתלטית מצויינת, יד טובה ובעיקר המון חוצפה ותעוזה. גם קרזנובסקי (2.05 מ'), מצליח להתמודד בכבוד יחסי עם השחקנים באימונים, מה שכמובן מעלה את השאלה מה הם עושים במכבי במקום להשתלב בקבוצה אחרת בליגת העל.

את האוסף המבטיח הזה צריכים לחבר עכשיו פיני גרשון ודייויד בלאט. הם שוב יחד, כמו בימים ההם, אולם קשה להשתחרר מהתחושה שאלמלא מוני פנאן החיבור הזה לא היה אפשרי. נראה שפנאן, האהא והאמא של השחקנים, הוא גם עכשיו הדבק בין המאמנים. פנאן, שמודה כי הזיע הרבה בשביל הקאם-בק הזה טוען: "הם יושבים ונמצאים בצמידות בכל לילה ובחדרים. ברגע שהם החליטו לחזור לעבוד יחד הכל בסדר ושיתוף הפעולה מצויין".

מול מסינה גרשון עומד כל המשחק, צועק, מעיר, מחליף שחקנים, מדבר בפסקי הזמן, חי את המשחק. דייויד בלאט, שיושב ועומד לחלופין, לא מפסיק להעיר גם הוא. לצד הרצינות של בלאט שנראה שקט מהרגיל, גרשון משדר קלילות ומכניס קצת ישראליות בקבוצה שבה פחות מחצי המשחקנים מבינים עברית. "אני רותח מבפנים ואפילו קצת מתרגש", מודה המאמן, ובאמת, באימון הראשון שקיימה מכבי הוא נראה מתמוגג לא פעם ממהלכים של שחקניו החדשים. את ההתלהבות הזו סוחטים ממנו בדרך שכלל שלושה: פארקר, באסטון ויאסיקביצ'יוס. כשזה קורה, מביט המאמן לעבר הספסל ומלקק את השפתיים בחיוך ובתנועת ראש גרשוניים טיפוסיים. הספסל מצידו, יודע שזה הזמן למחוא כפיים ומגיב בהתאם. באימון הראשון בבורמיו זה קרה לפחות 4 פעמים. מסירה של יאסיקביצ'יוס דרך הלוח לדאנק המשך של באסטון גורמת לגרשון להציע: "בואו נלך לשתות".