ילדים זה שמחת עניים

שניות ספורות אחרי שריקת הסיום של מאיר לוי התיישב אלי אוחנה על כורסא ליד חדרי ההלבשה בקריית אליעזר, הדליק סיגריית פרלמנט ארוכה ותופף ברגלו בעצבנות מופגנת. "אני לא רוצה לדבר עכשיו עם אף אחד" הוא אמר לשדר רדיו שניגש אליו, "תן לי קודם להירגע ממה שקרה כאן היום".

האדם הראשון שאוחנה דיבר איתו בסיום המשחק בחיפה היה ששון שם-טוב, שהניח למאמן את היד על הכתף וביקש להרגיעו. "אין מה לעשות, השחקנים קיבלו היום שוק. אי אפשר לעשות כלום כשהשחקנים שלך חוטפים כזה פחד במה", אמר שם טוב. המאמן הינהן בהסכמה ושיחרר ענן עשן אחרון מהסיגריה.

אוחנה, עם כל הפאסון, שידר באותו רגע חוסר אונים מוחלט. את אותות התבוסה שחטפה הקבוצה אפשר היה לראות בעיניו של המאמן, אבל כחלוף כמה דקות, כשניגש לדבר עם שחקניו המושפלים, הוא כבר שינה את הטון והגישה. "גם אני בתור שחקן חטפתי תבוסות. אפילו פה בחיפה", אמר אוחנה לילדים המבוהלים, "הגעתי לפה בתור שחקן ותיק וחטפתי חמש. זה לא אסון, ואוי ואבוי למי שיוריד את הראש. יש עוד 32 משחקים, ואתם לא צריכים לקבור את עצמכם כשקשה. תחשבו הלילה ומחר על מה שהיה פה, וביום שלישי תגיעו לאימון כמו שצריך".

אוחנה לא טיפש. הוא ידע מראש שזה הולך להיות כואב, אבל לא האמין שעד כדי כך. ביום שישי, יומיים לפני המשחק, פגש המאמן חבר קרוב בבית וגן ושקע איתו בשיחה ארוכה. "אם השחקנים שלי יילחמו ולא יבואו בפחד, אולי נצליח להביא נקודה", הוא אמר לו. "כולם מתחילים לדבר על צמרת, על קבוצה מפתיעה, אבל אני יודע מה יש לי בידיים, ואני מבין שאנחנו הולכים העונה למאבקי תחתית. אם היה אפשר, הייתי חותם מעכשיו על מקום שמיני, כי מתחת לזה אומר שניאבק בתחתית, ועם הסגל שיש פה, אני לא מאמין שהם יעמדו בלחץ".

פחד במה. זו היתה מילת המפתח לקראת הנסיעה לחיפה. זה התחיל עם פסיכולוג ספורט, שהגיע כמה ימים לפני המשחק לבית וגן והודיע לשחקנים: "באתי לעבוד על המנטליות שלכם. העבודה שלי תהיה לדבר על המצוקות שלכם לפני משחקים, על ההתרגשות והלחץ. אתם חבר'ה צעירים, ובעבודה משותפת אני מקווה שנוכל לנטרל אצלכם את גורם הפחד. זה לא יהיה פשוט, אבל אני מקווה שתשתפו פעולה, כי זה יעזור לכם".

בזמן ההמתנה שאפקט הפסיכולוג יפעל את פעולתו, ניסו בבית"ר להסביר לחבר'ה הצעירים לאיזה גוב אריות הם נכנסים. איציק קורנפיין, דוד אמסלם ועידן מליחי ניהלו במלון שבו שהתה בית"ר לפני המשחק שיחות מוטיבציה עם כל אחד מהילדים החדשים. המנטרה היתה קבועה. קורנפיין סיפר לכולם שגם הוא, כשהגיע לבית"ר לפני שמונה שנים, נכנס לפאניקה. "פתאום, אחרי קדנציה בבית"ר תל אביב שאין לה כמעט אוהדים, הגעתי למקום שכל הזמן מסתכלים עליך כמויות אדירות של אנשים, מעבירים עלייך ביקורת ולא נותנים לך מנוחה כשאתה הולך ברחוב. תחשבו על זה שאם תצליחו להפיק מעצמכם את המקסימום, כמו שקרה לי, תזכו באהבה בעוצמות שאתם לא מאמינים". אמסלם הצטרף לדבריו של הקפטן וביקש מיצחקי, מאור מליקסון, דניאל היידמן ואלי ששון שלא ייבהלו ולא יפחדו לעשות טעויות. מליחי ביקש רק דבר אחד: "קיבלנו הזדמנות של פעם בחיים, ואם נפקשש, אף אחד לא יחזיר לנו אותה".

אלא שקלישאות לחוד ומציאות לחוד. כששחקני בית"ר יצאו עם האוטובוס מהמלון, עצרה אותם שיירה של אוהדי בית"ר שהחלה להידפק על דלתות האוטובוס תוך כדי שירה. "וואי וואי, כמה אנשים", אמר מאור מליקסון לחבריו בחשש. עמיר תורג'מן, שראה כבר כמה דברים בחיים שלו, ענה לו: "חכה, עוד לא הגענו למגרש".

ככל שנקפו הדקות לקראת שריקת הפתיחה גבר הפחד בקרב הצעירים. הצצה קצרה מחדר ההלבשה הספיקה לחלק מהשחקנים כדי להשלים עם ההפסד עוד לפני העלייה לדשא. "מליקסון, היידמן וששון היו חיוורים כמו סיד. מאור בא אלי והתלונן שכואבת לו הבטן מהתרגשות", סיפר אחד השחקנים הוותיקים. "שאלתי אותו בצחוק אם הוא רוצה חיתול, והוא אמר לי: 'אל תסתלבט, אני לא מתפקד. אין לי אוויר'. אחרי זה שאלתי את ששון והייידמן למה הם לחוצים, אבל הם לא ענו לי, רק התנשפו כל הזמן. זה נראה כאילו במקום כדורגל הולכים להוציא אותנו להורג".

קיץ שלם הבטיחו לנו שגם אם בית"ר לא ממש נראית כמו מי שתרוץ העונה לאליפות, לפחות בכל הקשור למאבקי אגו אפשר להיות רגועים העונה. משחק אחד בלבד לקח לחבורה הצעירה של אוחנה לחזור למנהגים של קוביקה וזוהר בימיהם הטובים ולהתחיל עם הלכלוכים, הפעם בתפקידים הראשיים: עידן מליחי ומליקסון.

מאבק הכוחות בין השניים החל בדקה ה-12, במצב של 0:1 לחיפה. "צא קדימה", צעק מליחי למליקסון, שענה בתנועת ביטול והוסיף גם: "שתוק, אל תעיר לי". השניים לא נרגעו גם בירידה למחצית, כשמליחי ביקש ממליקסון לייצר יותר מצבים בהתקפה. "תראה איך יצחקי נלחם. כל פעם שאנחנו עוברים את החצי אתה נעלם", הוא אמר לילד. מליקסון לא הגיב, אבל ביום שלישי, כשהגיעו שחקני בית"ר לערב מנויי הזהב, אפשר היה לבשר באופו רשמי על הנתק בין השניים.

מליחי ישב בשולחן אחד עם מיקי עטיה, גולן חרמון, רענן דרעי ואלון אברמוביץ', וכשמליקסון התקרב וראה את הצ'ילבה, הוא עשה אחורה פנה וניגש לשולחן אחר. "ראיתם?", שאל מליחי את יושבי השולחן, "אפילו שלום הוא כבר לא אומר. אפשר לחשוב מה עשיתי לו? בסך הכל ניסיתי לדרבן אותו. בושה וחרפה מה שהולך פה. בשנה שעברה בית"ר לא הגיעה לכלום בגלל שאנשים חיפשו לריב, וכנראה שיש כאלה שזה נדבק בהם".

אוחנה, כך נראה, קלט את הדם הרע שעובר בין השניים. באימון הבוקר של יום שלישי הוא ביקש ממליקסון להפסיק עם החוצפה שהוא מפגין מחוץ למגרש ולנסות להביא אותה לכר הדשא. גם מליחי זכה ממנו לשטיפה. "תתחיל להרגיע את עצמך לפני שאני ארגיע אותך", אמר לו אוחנה בטון תקיף, "זה שאתה בקריזה לא אומר שאתה צריך להוציא את זה על אחרים".

אבל אם מישהו חשב שזה מה שירגיע את הגזרה, הגיעו העיתונים היומיים והידהדו עם הכותרת "עדיף למליחי שישתוק". לאחר מכן כבר היה ברור. מליקסון הפך, לפחות אצל מליחי, למסומן.

אף על פי שמדובר בסך הכל במחזור הראשון בליגת העל ושכלפי חוץ כולם בבית"ר אומרים שצריך לתת לסגל להתגבש, במשרדים בגבעת שאול מתחיל להסתמן לחץ. כבר במחצית המשחק בחיפה שוחחו מאיר פניג'ל ומרקו ארוש על הביזיון שמתרחש לנגד עיניהם והתחילו לטכס עצה.

"יש שתי אפשרויות,, אמר השבוע גורם בכיר בבית"ר, "או שחיפה זו ליגה בפני עצמה, או שאנחנו הקבוצה הגרועה בליגה". כך או כך, בבית"ר כבר יודעים שהמשחק בנתניה יספק את התשובה. תוצאה רעה ב"קופסא", ובבית"ר מבטיחים שלבעלי הבית לא תהיה ברירה אלא לפתוח את הכיס ולהנחית רכש. הבעיה היא שמועמדים אין כרגע, והשם היחיד ברשימה הוא זה של אופיר קופל מהפועל קריית שמונה, שאוחנה לא מעוניין בו.

אוחנה עצמו מסתפק כעת במה שיש. הוא לא הביע דרישה לרכש מיידי, כנראה כתוצאה מכל הדיבורים על אופיר עזו, אבי נמני ובן לוז, שהניבו אפס אחד גדול. הוא הרי התחנן שיחתימו פליימייקר בעל שיעור קומה, ובסוף נאלץ להפוך את עידן מליחי לכזה. חוץ מזה, גם אוחנה מבין שהבעת אי אמון פומבית בשחקניו כבר אחרי משחק אחד עלולה להכניס את המערכת לסחרור. יש לו סבלנות, וגם אם בדרך הוא יחטוף עוד כמה מכות כמו זו של יום ראשון, הוא לא מתכוון לזוז מילימטר.

גם השבוע, בדיוק כמו בעונה שעברה, שחקני בית"ר לא קיבלו את משכורות אוגוסט. חלק מהם העלו את האפשרות שהאיחור בתשלום נועד להוסיף להם מוטיבציה לקראת המשחק מול נתניה, וחלק אחר ניגש ביום רביעי לאברהם לוי וביקש לקבל תשובות. "חכו בסבלנות", אמר להם המנהל הוותיק ושלח אותם לדרכם. לשחקנים הובטח שיקבלו את המשכורות כבר בימים הקרובים.

בכלל, בכל הנוגע למצב הכלכלי העגום של המועדון, כולם ממתינים לבואו מארה"ב של מאיר לוי, שבידיו הפתרון. גם בעניין הספונסר אין חדש, וגם למשחק בנתניה תעלה הקבוצה כשעל החולצות יתנוסס שמו של הספונסר הזמני, ג'מבו-תלפיות.