טניס, איזה משחק משונה

טניס, איזה משחק משונה.

הגדיל לתאר אותו ג'רי סיינפלד באחד מפרקי הסדרה: "זה כמו פינג פונג אנושי ענק...". אכן, רוב האנשים לא מבינים אותי ומשוגעים כמוני שמעבירים שעות בצפיה בחבטות מתחלפות שהרעש המלווה אותן מזכיר לי יותר את חברה שלי בעת שהיא עוסקת בספורט מסוג אחר.

אבל אני מכור. זה התחיל עם סבא שלי, ייקי מבית טוב שהיה צופה שעות בטניס מול טלויזיה שהייתה אפילו יותר זקנה ממנו ובסופו של דבר הפיליפיני שטיפל בו התחיל לדבר איתו על הטופ ספין של רודיק (מי שרוצה לגרש אותם שיקום!). המשחק ללא ספק יכול להיות משעמם למי שמכור ל"אדרנלין השוטף" של קובי רפואה ומכבי פ"ת, אבל אם תסתכלו קצת יותר ברצינות, תגלו משחק ששמור למלכות (שחורות) ומלאכיות (לבנות), לאצילים (הצעירים והמכוערים, עיין ערך רוז'ה פדרר) ולפשוטים (יפי התואר).

הדבר היפה ביותר בטניס הוא הדממה שמתחילה את הנקודה וככל שהיא מתארכת ונהיית יותר דרמטית, הקהל משתלהב. כמו במופע חשפניות, זה רגוע בהתחלה, אבל אז מתחיל לקפוץ שם משהו, הקצב עולה ופתאום אתה פשוט מת לשלוח יד(או לקחת מחבט...) ולעלות למגרש/במה בעצמך.

יש אנשים שרואים טניס שבועיים בשנה, מסוף יוני עד תחילת יולי, בטורניר המסורתי והיפה (בלה בלה בלה) של ווימבלדון. אני אישית מעדיף משחקים על מגרשים קשים ומחכה בדריכות לסוף אוגוסט לתחילת היו אס אופן.

מי שזוכר את המשחק בין אגאסי לסמפראס ברבע הגמר של 2001 יודע שהיה זה טניס שלא נראה כמותו. "פיסטול פיט" מנסה בכל הכוח לחבוט קצר ומדויק ולהפגיז מהרשת, אבל אנדרה לא מתרגש ובקור רוח ששמור רק לבורג הגדול (כן, אברום ניחשתם נכון...) פשוט חובט חזק ומדויק ומתסכל את סמפראס עד שמגיע השובר שוויון. בראשון אנדרה עוד לקח, אבל בשלושה הבאים, פיט - שלדעתי הוא אחד הטניסאים המשעממים בהיסטוריה - משפיל את אנדרה ומנצח משחק ענק.

אז למה ציפנו ב-2002? שיואיט ייקח בהליכה. בסוף הקשיש גמר את הקריירה עם תואר אחרון.

וב-2003? הבמה פנויה לתותחי על ובעלי משחק מושלם ואלגנטי (כמו פדרר) או בעלי עוצמות חבטה שאפילו הטיטניום מתפרק מהן (רודיק). בינתיים, אין הפתעות וגם משחקים גדולים באמת לא נראו. הדבר הכי משמעותי (חוץ ממזג האוויר) קרה עוד לפני הטורניר, כשהאחיות וויליאמס הודיעו שלא ישתתפו ופינו את הדרך לשתי בלגיות - לא יפות במיוחד - אבל בעלות סגנון משחק מרהיב. ההימור שלי: הנין לוקחת בענק בלי להפסיד אף מערכה.

אצל הגברים, המשחק קצת שונה: למרות כל ההימורים על איי-רוד, הכל פתוח, וגם אגאסי ופדרר (יואיט יגיע רחוק, אבל לא יזכה) יכולים לזכות ולהנציח את המיתוס שהגיל והגודל לא קובעים. אם ראיתם את המשחק בין קפלניקוב לאגאסי הבנתם שיש לאגאסי הקשיש (33 כבר) עוד מה לתרום (למרות שזה לא כל כך חוכמה מול קפלניקוב המתפוגג), פדרר מצטיין בדיוק במה שהמדינה שלו מצטיינת - שוקולד ושעונים. בעיניי, הוא השחקן המושלם - חבטות אלגנטיות (כמו השוקולד), מדויקות וחזקות (כמו השעון). רודיק הוא הכוכב הבא של הטניס ולאו דווקא בגלל ביצועיו על המגרש. הילד נראה כמו כוכב פופ, יוצא עם אחת הכוכבות הנחשקות באמריקה, ובכלל סלבריטי ענק.

בקיצור, ההימור שלי: מי שינצח בחצי גמר בין רודיק לפדרר ייקח את התואר.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.