חשבנו שבלי מריון ג'ונס, נראה פחות סטארית אחת באליפות העולם, אבל נזכה לריצות ספרינט הרבה יותר פתוחות ומעניינות. אבל כבר בסיבוב הראשון במוקדמות ה-100, קלי וייט בת ה-26 שזכתה השנה באליפות ארה"ב, הוכיחה שהיא רמה אחת מעל כולן.
כבר ביומה השני של האליפות וייט הציגה לנו ריצה יפהיפיה בגמר ה-100, אותו סיימה בשיא אישי של 10:85 שנ'. מריון ג'ונס שפירשנה את אותה הריצה ל'יורוספורט' לא יכלה שלא להתרשם מהסגנון הפנטסטי של מי שהייתה די אלמונית עד לא מזמן. נכון שכבר באליפות העולם באדמונטון היא זכתה במדלית הארד בריצת ה-200, אבל בכל זאת, לצד שמות של ספרינטריות כמו ג'ונס, אינגר מילר וכריסטי גיינס, וייט הייתה מאחורי הקלעים, עד השנה כמובן.
אז ארבעה ימים לאחר מכן, ובסך הכל, אחרי 7 ריצות (ה-100 וה-200 ביחד), וייט התייצבה לגמר המרחק הכפול. עכשיו כולם כבר ידעו מה הולך לקרות, אבל אף אחד לא ציפה שוייט תהיה כל כך קרובה למחסום 22 השניות. רק ארבע רצות כולל מריון ג'ונס עשו את זה בעשור האחרון. וייט שגם כאן כמובן נתנה ריצת סולו הייתה ממש קרובה, אבל הסתפקה בסופו של דבר ב-22:05, שזה גם שיפור מצויין של שיאה האישי, 16 מאיות מהיר יותר.
הדאבל הזה של וייט מכניס אותה לפנתאון של הספרינטריות, כשבעצם היא הופכת לשלישית שקוטפת דאבל באליפות העולם אחרי פלורנס גריפית ג'וינר ומריון ג'ונס, ובכל זאת מסתבר שהדרך לעשות את זה הייתה ממש קשה. מה לא עבר על וייט בין ריצות המוקדמות של ה-200: מיגרנה חזקה אחרי הרבע, נדודי שינה אחרי החצי, ווירוס שתקף אותה אחרי הזכייה במדלית הזהב השנייה באליפות. לפי מה שהיא אמרה, בתנאים טובים יותר, היא הייתה יכולה לקבוע תוצאה טובה בהרבה ב-200: "לפני הריצה אמרתי למאמן שלי שאין לי יותר אנרגיה. אמרתי לעצמי, זו הריצה השמינית שלי ולא נשארו לי כוחות. את כל האנרגיה הוצאתי על 15 הצעדים הראשונים וזהו. אחרי שהכל נגמר, לא נשאר לי כוח אפילו לחגוג. אפילו את דגל ארה"ב בקושי החזקתי.
מאמנה של וייט אגב, הוא האוקראיני היהודי רמי קורצ'מי, שנחשב לאחד ממאמני הספרינטים הבכירים בעולם, ומאמן בין השאר גם את דווין צ'יימברס הבריטי. באיגוד האתלטיקה הישראלי, רוצים להפריד אותו מוייט והצמרת הגבוהה של הספרינטרים ולהביא אותו לכאן, ספק גדול אם יצליחו.
אז מאיפה היא צצה פתאום ?
רק לפני שישה חודשים, וייט הייתה בעיצומה של עונה בינונית מינוס באולמות, היא נכשלה במבחנים לאליפות העולם בבירמינגהאם, ואף אחד לא בנה עליה לאליפות העולם בפאריס.
וייט מספרת על התקופה הזאת: " סבלתי בין השאר גם מפציעה בגב. לקח לי שבוע רק כדי לאזור אומץ כדי לעלות שוב על המסלול. אפילו בחודש אפריל, לא חשבתי שאני אוכל להתחרות העונה בגלל פציעה ברגל שהחלה להטריד אותי".
וייט נחה חודש שלם, וחזרה לאימונים מלאים. כנראה שמאז, ההשקעה שלה הייתה כפולה ומשולשת, והאופי בטח שיחק תפקיד, כי בתחרות החשובה הבאה, אליפות ארה"ב שקובעת את הנבחרת לאליפות העולם בפאריס, היא זכתה בדאבל, עם 10:93 שנ' ב-100, ו-22:21 שנ' ב-200, שני שיאים אישיים, נשמע מוכר לא?
וייט טוענת, שהשינויים בשיטת האימונים שלה השנה, הם שהביאו להתקדמות הגדולה ולעובדה שהיום היא השם החם של האתלטיקה העולמית. לדבריה, היא השקיעה השנה יותר בעבודה על כוח, מאשר בעובודה על הספרינטים, כנראה שזה מה שהיה חסר לה.
אז אחרי מה שראינו בפאריס, ההשוואה המתבקשת היא קלי וייט מול מריון ג'ונס. זה כנראה יהיה המאצ'-אפ החם של אולימפיאדת אתונה, אלא שאולי נזכה לראות קרב בינהן בתור מתאבן כבר השנה, כשמריון ג'ונס תחזור להתחרות בספטמבר. על אלה שמשווים אותה עכשיו למריון ג'ונס אומרת היורשת: "אני יכולה להיות רק קלי וייט ולא מישהי אחרת. אני חושבת שסוף סוף הוכחתי את עצמי, ואני יכולה להיות מוערכת בעולם האתלטיקה".
אז יכול להיות שהקרבות הגדולים של 100 המטרים עוברים לנשים, אנחנו כבר מחכים בקוצר רוח לראות את ההתמודדות הזו, קלי וייט - מריון ג'ונס.