האוהד

רגע לפני פתיחת עונת הכדורגל, אצלי בסוף השבוע הקרוב ואצלכם מי יודע מתי, אני מתכבד לתרגם עבורכם, אוהדי הכדורגל בישראל הרחוקה (או הקרובה, תלוי כמובן במקום שבו אתם יושבים כעת מול מסך המחשב), כמה מילים מפרי עטו של הסופר האורוגוואי אדוארדו גלאנו (מתוך ספרו המשובח, המומלץ בחום לכל אוהד כדורגל, "הכדורגל, באור ובצל"):

" פעם בשבוע, אוהד הכדורגל בורח מביתו ומגיע לאצטדיון. הדגלים מתנוססים בגאון, רועשים הרעשנים, החזיזים, התופים, יורד גשם של ניירות, מבול של נחשי עשן צבעוניים. העיר שמסביב נעלמת, שגרת היום נשכחת מהלב, קיים רק ההיכל. ובחלל הקדוש הזה, הדת היחידה שאין בה מקום לאתיאיסטים מציגה את עצמה בפני המאמינים שלה. ולמרות שהאוהד יכול לצפות בנס, בנוחות יתרה, על גבי מסך הטלוויזיה שבביתו, הוא מעדיף לעלות לרגל למקום הזה, בו הוא יכול לראות את התגלמות הבשר ובדם של המלאכים שלו, הנאבקים בדו קרב אימתני נגד השדים הרעים התורניים.

"כאן האוהד מטלטל את הצעיף שלו, בולע רוק, גלופ, בולע רעל, גלופ, אוכל את הכובע שלו. ממלמל תפילות חרישיות וקללות רועמות, ובמהרה הוא קורע את גרונו ואת ידיו בתשואות ובשאגות שמחה, וקופץ כמו פשפש משוגע תוך שהוא מחבק את הזר שצועק את גולללללל במושב שלידו. וכל עוד נמשכת עבודת האלילים הזאת, האוהד לא לבד, עם עוד אלפי חסידים אדוקים שכמותו הוא חולק את הביטחון שבידיעה ש"אנחנו הטובים ביותר", ש"כל השופטים משוחדים" וש"כל היריבים נוכלים ערמומיים".

"נדירות הן הפעמים בהן יגיד האוהד: "היום משחקת הקבוצה שלי". סביר יותר להניח כי הוא יגיד: "היום אנחנו משחקים". השחקן השתים עשרה יודע היטב כי הוא זה הנושף את רוח ההתלהבות שדוחפת ומגלגלת את כדור המשחק, כאשר זה האחרון נרדם לו לפתע במהלך המשחק. ויודעים היטב גם אחד עשר השחקנים שעל המגרש, שלשחק בלי אוהדים זה כמו לרקוד ללא צלילים של מוסיקה.

"וכאשר המשחק מסתיים, האוהד, שלא עזב לרגע את המושב שלו ביציע, חוגג את הניצחון שלו, "איך קרענו אותם", "איך נתנו להם בראש", או מבכה את התבוסה שלו, "שוב רימו אותנו, שופט גנב". וכשגלגל השמש יורד מהשמים והאוהד יורד מהיציע, צללי הערב נחים כמו שמיכה כבדה על האצטדיון המתרוקן. פה ושם על מדרגות הבטון, שהיו לרגע חטוף לביתו ומבצרו, עדיין בוערות כמה משואות בנות חלוף ובינתיים כבים כל האורות וכל הצלילים מסביב. האצטדיון נשאר לבדו וגם האוהד חוזר אל בדידותו, אחד שהיה, ולו לרגע, הרבה רבים, חוזר להיות רק אחד. האוהד מתרחק, מתפצל, הולך לאיבוד, ויתרת היום הזה, תהיה התוצאה על המגרש אשר תהיה, עתידה להיות מלנכולית כמו רמצי יום רביעי שלאחר מות הקרנבל".

עונת כדורגל מוצלחת לכולנו.