קל בבריכה, קשה בקרב רב

אפשר להגיד כמה דברים רעים על הצרפתים, אבל הם קהל שמבין אתלטיקה. רבבות מהם אמורים לגדוש החל מסוף השבוע את הסטאד דה פראנס בפריז, שבו תצא לדרך אליפות העולם. אליהם יצטרפו מיליונים רבים של צופי טלוויזיה שיחזו באלפיים אתלטים מ-210 מדינות. חובבי הענף צפויים לראות בעיקר דרמות במלחמה על הזהב: שיאי עולם כבר כמעט ולא נקבעים בתחום, ודאי שלא במפעלים הגדולים. באליפות העולם הקודמת, אדמונטון 2001, לא נשבר ולו שיא בודד.

התחזית לאליפות בפריז איננה אופטימית יותר. ההערכות הן שאם יישברו שיאים,זה בענפים החדשים יותר של הנשים: קפיצה במוט או ריצת 3,000 מכשולים (שבה קבעה רק לפני כמה שבועות הרוסייה גולנארה סמיטובה שיא עולם חדש, 9:08.33). אולי יקרה נס במירוצים או בקפיצות. "בריצות הקצרות והבינוניות קשה להאמין שישברו שיאים, ולו בגלל העובדה שאלה הריצות הטקטיות שבהן הרצים צריכים מושכים,דבר שפשוט לא קיים באירועים מהסוג הזה", מסביר מולי אפשטיין , מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ. "הרצים למרחקים האלה גם רצים במקצי המוקדמות,כך שמראש הם מגיעים לריצת הגמר עייפים מדי".

חודש אחרי שננעלה בברצלונה אליפות העולם בשחייה שבה נופצו 14 שיאי עולם, ההשוואה כמעט בלתי נמנעת. "התשובה מורכבת מכמה גורמים" טעו אפשטיין. "קודם כל , האתלטיקה היא ענף הרבה יותר פופולארי שמושך יותר קהל, ואיתו כסף וחסויות, מה שמוביל לקיומן של הרבה יותר תחרויות במהלך השנה. השחייה מבחינת הפופולאריות עדיין לא מתקרבת לאתלטיקה. מספר התחרויות שיש לשחיינים הוא כמעט אפסי, כך שאין להם הזדמנויות לפזר את ההישגיות שלהם".

"נושא הסמים גם הוא רלוונטי. בעוד שבאתלטיקה אי אפשר היה לגלות עד שנת 2000 את הסם EPO , שהיה פופולארי והיה ברור שהרבה שיאים נשברו תחת השפעתו במהלך שנות התשעים ,הרי שבשחיה- ואני אומר זאת במירב הזהירות- גילו ככל הנראה בשנים האחרונות את הורמון הגדילה . הוא נחשב לסם אסור לחלוטין אבל כמעט בלתי אפשרי לגלות אותו. יש לו השפעה על גורמים מאד רלבנטים לשחייה – מסת שריר, יכולת התאוששות ויכולת אימון. ייתכן שבאתונה 2004 יצליחו לגלות אותו לראשונה בבדיקות, באמצעות שיטה שמפותחת בימים אלו ממש באנגליה".

גורמים נוספים שעליהם מצביעים מומחים באשר להשתפרות הבלתי פוסקת של השחיינים הם בניית בריכות חדשות ("בולעות גלים") , בגדי הים החדשניים שמקטינים את החיכוך עם המים, והדגש המוגבר על אימוני כח. אפשטיין מדגים: "אם היינו לוקחים סרט מאולימפיאדת מינכן 72' ו'שותלים' ליד מרק ספיץ הגדול על הפודיום אפילו את שי ליבנת שלנו ,שלא ממש נחשב בריון, לא היה אפשר שלא להבחין בהבדלים האדירים במבנה הפיזי".