פאק טו יו אול. עם הרבה אהבה

חבל, חבל מאוד. חבל שלקח לי שלושים ואחת שנה עד שראיתי בפעם הראשונה משחק הוקי. חבל שלא יצא לי לראות את וויין גרצקי בפעולה. מה שאולי יותר חבל הוא שאני לא היחיד מבין הישראלים.

הוקי, גבירותי ורבותי הוא המשחק האולטימטיבי! שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוכל, נושם, שותה וחולם כדורגל (ועוד בעיקר את הגרסה הישראלית של הספורט). אני אוהד של קבוצה (רמז - הכי מצליחה בכל הזמנים) מאז 1979 ושבת קודש אצלי פירושה - אסור להפריע לי לראות כדורגל. אבל, מהרגע הראשון שהדלקתי טלוויזיה פה בקנדה וראיתי מה יש להם להציע בתחום הנ"ל, הבנתי שעלי למצוא תחליף זמני הולם.

אז זיפזפתי לי בין הערוצים ונפלתי על משחק בין המייפל ליפס(טורונטו) לקנדיינס (מונטריאול). זה מין סוג של דרבי שרמת האחווה הספורטיבית בו היא בערך כמו בין בית"ר ירושלים להפועל ניצני הפתח. התוצאה: במשך כשעתיים לא הצלחתי להסיר עין מהמסך.

סיבה אחת היא שמאוווווד קשה לעקוב אחרי הפאק (ב-פ' דגושה), אבל הסיבה העיקרית היא שהוקי הוא פשוט משחק ממכר. אני יכול רק להמליץ לכם: זנחו את קובי, שאקיל ושאר תואמי ג'ורדן החיוורים הללו. עזבו אתכם מרונאלדו, בקהאם וכל שאר השחקנים שהגיעו או עוד יגיעו לריאל מדריד. עזבו את החבר'ה החביבים הללו ותתחילו לשנן את שמות של ספורטאים גדולים באמת: למיו, קאריה, פורסברג, ת'ורנטון, רדן (מהקבוצה האהובה שלי, הסבר בהמשך).

כי הוקי, גבירותי ורבותי, אם עוד לא אמרתי, הוא ה-משחק. יש בו את המהירות של הכדורסל (וזה הרבה יותר מהיר מכדורסל) שאמורה לרצות את חובבי ה"נון-סטופ אקשן" ויחד עם זאת את הטקטיקה של הכדורגל, ועל כל זה תוסיפו אגרסיביות של לנוקס לואיס לצד פירואטים של רקדני בלט.

אני גר באוטווה (כן יש עיר כזאת, במקרה היא בירת קנדה. ולא, טורונטו היא לא עיר הבירה) כבר שנתיים ואוהד שרוף של הסנאטורס. הקבוצה שלי, שהייתה אחת מאחרונות קבוצות ה'אקסטפנשן' ב-NHL ויש לה ותק של חייל באמצע מסלול, הגיעה השנה לגמר האיזורי בפעם הראשונה והפסידה לאחר קרב עיקש (4:3) לאלופה, ניו ג'רזי דווילז. יש לי את החולצה האדומה (אוי לי, אני בכלל צהוב) עם הראש הרומאי שהוא הסמל של המועדון, וכמו כל תושב אוטווה גאה (חוץ מאוהדי המייפל ליפס הנפסדים) אני לובש אותה בחגיגיות בערבו של כל משחק (בהנחה שאני מגיע הביתה בזמן לראות).

האנשים פה חיים את ההוקי וקשה שלא להבין להבין אותם. אני, תוך שנתיים, מגלה בקיאות לא רעה בשביל מתחיל - את החוקים לא קשה ללמוד (יש נבדל, יש פנדלים, חילופים ללא הגבלה, יש דקות עונשין ב"קופסא") ומהר מאוד לומדים לעקוב אחרי הפאק ולא רק לעשות כאילו. ברגע שמתחילים לסמפט איזו קבוצה, מתחילים כמובן להיכנס לקישקעס של העסק ועונת המלפפונים פה היא כמו ב-NBA, רק שפה השחקנים הרבה יותר מעניינים.

תאמינו לי, מה זה פסטיבל ג'ייסון קיד לעומת חזרה לפעילות של דומיניק האסק? מי זה קובי לעומת סופר מריו? דאנקן? הייתי צריך ללכת לאתר של סן אנטוניו כדי להיזכר מה השם הפרטי שלו. ליגת ההוקי המקצוענית היא ללא ספק הליגה המעניינת בעולם. פראייר מי שיכול לראות ולא נותן לזה צ'אנס. נסו למצוא ערוץ שמשדר והתמכרו להנאתכם.

כמובן שיש אתר לליגה, לכל קבוצה ובערך לכל אוהד שלישי, ותאמינו או לא - יש אפילו אתר בעברית (קישור למטה), שמבחינת עדכון אמנם תקוע עדיין חודש אחורה, אבל ניתן ללמוד ממנו המון על המשחק, הליגה והשיגעון.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.