מסתבר שיש קבוצה

"חברה" צועק דרור קשטן, "לתת פס חזק, הדשא גבוה". "אריה, אולי תארגנו כמה פרות, שיאכלו קצת ויסדרו את המגרש", מציע שמעון גרשון. "הו, הנה עוד אחד שחושב שהוא כוכב", מגיב המנכ"ל הרשקוביץ.

אוגוסט חם מקדם את הפועל ת"א באיינדהובן, שהפכה לבירת מחנה האימונים של האדומים ב-11 השנים האחרונות, ולוותיקים קצת נמאס. אותו מלון הולידיי אין, אותו מגרש אימונים פסטורלי, אותו מרכז קניות ובילויים בעיר. אלא שעונת המלפפונים הדרמטית שעברה על הפועל הפכה את הוותיקים בקבוצה למיעוט - רק שליש מהסגל של העונה שעברה.

60 אלף דולר עולה המחנה השנתי להפועל, כ-30 אלף פחות ממה שמכבי שילמה עבור אוויר הפסגות של האלפים האוסטריים. כאן תשהה הפועל ת"א עד למשחק בשבוע הבא ברוטרדם במסגרת גביע אופ"א, מול ירבאן הארמנית. הפיכת איצטדיון ספרטק ברוטרדם למגרש האימונים הביתי שלה באירופה חוסכת לקבוצה כ-20 אלף דולר על הטיסה. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל הקיצוצים החדים בתקציב ישפיעו בהמשך על הג'טלג: למשחק החוץ בארמניה תטוס הפועל לא במטוס חכור כבעבר, אלא דרך וינה, עם שש שעות עצירת ביניים בנמל התעופה. סיוט. קשטן לא שמח במיוחד לגלות שגם במגרש האימונים בפאתי איינדהובן מסתובבים עיתונאים על הקווים, ועוד מ'ספורט העיר'. כשהוא קלט אותנו, נשלח מיד האפסנאי מורדי דדון להורות לנו שאסור לצלם. שטח צבאי סגור. כשהמצלמה בכל זאת מתעקשת, קשטן קורא אליו שוב את דדון וצועק למען נראה ונירא: "הוא לא מבין עברית? ברגע אחד הוא לא יהיה כאן". שוב משרך דדון את רגליו לכיווננו ומאיים להשליך אותנו לרחוב. בהזדמנות אחרת נשמע קשטן קורא: "שילך העיתונאי לאלף עזאזל". המנכ"ל הרשקוביץ שמגיע מאוחר יותר תוחם אותנו בקצה הדרום-מערבי ומסביר: "זה מגרש אימונים פרטי", ומשה תאומים שרק נחת נאנח: "הזמנים שלא היו עיתונאים במחנה היו הכי טובים. ישבנו כאן בשקט ונהנינו מהשלווה".

השתיקה הכועסת של קשטן, בתוספת הערפל שמפזר תאומים, יוצרים תמהיל של קבוצה מתבדלת ומסתגרת. כשקשטן נסע בתום העונה לחופשתו השנתית, הוא השאיר להנהלה את רשימת השחקנים שרצה. כשחזר, גילה תוהו ובוהו. בזה אחר זה נעלמו הבחורים הטובים, מי מעבר לים ומי לקבוצות קטנטנות בארץ. גל העזיבות לווה בכעס וכותרות, האוהדים התנחלו לבעלים מתחת לחלון וערכו קבלת פנים כמעט אלימה באימון הפתיחה. רק אז החל מסע החתמות אקראי של שחקנים מפה ומשם, חלקם אלמונים לחלוטין, כל אחד לשלוש ולארבע עונות ובמחירי סוף עונה. טל חן, כפיר אדרי, רמי אבולבן, יוסי רוזן, אורי קרגולה, יאיר כהן-צדק, עידו אליהו. "זה מהפך דרמטי מדי", מודה גורם בקבוצה. "את ההתחדשות הזו היו צריכים לפרוס בקבוצה על פני שנתיים".

לראשונה בהפועל מקבל קשטן סגל שחקנים מאולץ. יכולתו להוציא מים מן הסלע, כפי שפרשנים אוהבים לפרגן לו, תיבחן העונה יותר מתמיד. הבעלים לא הותירו לו ברירה. "אני מניח שדרור מתפוצץ מבפנים", מספר מקורב למאמן, "אבל הוא שומר הכל בבטן".

מבין הריסות הקיץ קמה כמעט קבוצה חדשה, למעט הקו האחורי. קשטן עובד כאן קשה על הוראות השיטה שלו למתחילים, מציב את השחקנים בעמדות ומורה להתחיל. גרשון פותח במסירה לאנטבי, קשטן צועק "סטופ", נכנס למגרש ומזיז שחקנים. "תמשיך יגאל" הוא צועק. אנטבי מוסר לכפיר אדרי על קו שמאל. "עצור", פוקד המאמן ושוב מזיז את כוחותיו בהתאם לתנועות הכדור. "כפיר ליוסי" צועק המאמן, והכדור נמסר לרוזן. שוב קשטן בפעולה. מזיז את הברזילאי פבריסיו קרבאלו קדימה, מורה לאבולבן להתקדם, לחלפון לסגור את סבן, לחלוץ הארגנטיני פאולו סולצ'אגה לנוע שמאלה באלכסון.

זה נראה כמו משחק ראווה בשחמט. חמש דקות לוקח לכדור להגיע לרחבה הנגדית, כשממול אין אף קבוצה. כשההתקפה הבאה מתחילה שוב, מקפיד קשטן לוודא שכולם נעים בעמדותיהם בדיוק נמרץ. אוי למי שמאחר או חורג. "לאט לאט עכשיו, עוד מסירה", הוא צועק.

משני משחקי המבחן הראשונים בהולנד, מול RBC מתחתית הליגה הראשונה (1:1), ונגד טלסטאר מהליגה השנייה (1:2) אפשר לסמן כמה עובדות: 1. צד ימין עם קלמי סבן ויוסי רוזן עובד היטב. 2. יגאל אנטבי עדיין חלש. 3. פבלו סולצ'אגה מצויין. 4. שמעון גרשון חוזר לכושר טוב. 5. הפועל תוקפת.

סולצ'אגה, 26, חלוץ אולדבויס מהליגה השנייה בארגנטינה (22 שערים בעונה האחרונה), הפך ללהיט של המחנה שהוא מפגין כושר פריצה טוב, בעיטה חדה, התמצאות ברחבה ויכולת לייצר מצבים. בכל משחק או אימון הוא מביא הברקה-שתיים (הקפצה מעל אלימלך פנימה, בישול מצויין לניגרי הנרי מסאו, מסירת סרגל מ-40 מטר לרוזן, עקבים, משקופים וקורות) וזוכה לתשואות מהשחקנים. קשטן מרוצה מהבחור, מתעכב לידו להסביר לו. המאמן צריך אותו חד בליגה, כמו במחנה בהולנד, ובאותה הזדמנות גם להיפטר מהסטיגמה של מי שלא יודע לבחור זרים.

בנוסף לסולצ'אגה יוחתם כנראה גם הקשר האחורי מברזיל, פבריציו קארבלו, 26, שכבר מוכר לאוהדים משלושה אימונים בוולפסון. קארבלו, לשעבר בוואסקו דה גמה ובואבישטה, נע ללא הרף ומשתדל להראות בעל הבית, סטייל יוסי אבוקסיס. גם ממנו קשטן די מרוצה. זר נבחן שנוסף הוא מסאו הניגרי, 23, ששיחק בעונה שעברה במנהיים הגרמנית שירדה לליגה השלישית. יש לו נוכחות מרשימה, הוא מהיר, חזק, עושה הרבה תנועות ועדיין לא מספיק חד, אם כי שביט אלימלך כבר יודע לאפיין: "אני מחזיק ממנו, הוא יכול להיות תותח". הנבחן האחרון הוא הקשר ההתקפי דניאל אלבורנוס, 26, בעונה שעברה שיחק בחימנסיה מהליגה השנייה בארגנטינה, ובעברו הרחוק בנבחרת הנוער של ארצו. יש לו טכניקה טובה, הוא זריז מאוד, אבל בשני משחקי המבחן הראשונים התקשה לבוא לידי ביטוי.

באימון הבוקר של יום שני מכנס קשטן את השחקנים במרכז המגרש לעשר דקות של שיחת מוטיבציה. "אנחנו רואים שחקנים ברמות הכי גבוהות שנותנים את הכל, עובדים קשה ונותנים מאה אחוז מעצמם. השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא מה אתם מוכנים לעשות כדי להצליח. עד כמה אתם רוצים לעבוד קשה. כח המטרה בסופו של דבר היא להשתפר עוד ועוד, ולהיות טובים יותר מהיריב. בשביל זה אנחנו כאן. לתת עבודה יומיומית עם מוסר עבודה גבוה".

קשטן נע במגרש כאחוז תזזית. מכוון, שואג, מעיר, מתעצבן. עוצר בשריקה חדה משחק בין הלבנים לכחולים, שמתמסרים לרוחב, צועד למגרש בכעס וצועק: "ריבונו של עולם, כדורגל משחקים קדימה!קדימה! אל עבר השער של היריב". הלו, זה קשטן? הפועל תשחק העונה קדימה? משהו שלא ידענו?

"כנס, כנס", הוא צועק לאבולבן שנמצא על סף הרחבה. "עם הגובה שלך אתה יכול לשים גול בראש". כשאבולבן מחמיץ מטווח אפס ומתעכב כדי לבעוט בזעם ברשת ולקלל, מתרתח קשטן ועוצר את המשחק, "סטופ, סטופ. רמי, אתה לא רואה שאתם פחות שחקן? מה אתה מדבר אל עצמך? תחזור מהר אחורה".

אנטבי מתברבר בהגנה, מאבד כדור, מתעצבן ובהתקפה הבאה שועט קדימה עשרות מטרים עד שנבלם. קשטן מתפוצץ מעצבים: "יגאל, מה אתה עושה? הולך עם הראש בקיר? תן כבר את הפס". אנטבי, עד עכשיו, ממשיך את יכולתו החלשה מהעונה שעברה. קשטן לא יתן לזה להימשך יותר מדי. במחצית ביום שלישי מול טלסטאר, הוא הוציא אותו ושם את איל בן עמי בתפקיד מגן שמאלי.

כוח החלוץ של האוהדים כבר נמצא כאן. גל סוקולובסקי הבלתי נלאה התנחל בדירה באמסטרדם ומשם הוא מגיח ברכבות לאורך המדינה, במרדף האינסופי שלו אחרי הפועל ת"א בארץ ובתפוצות. הפעם הגיע ללא מצלמת וידאו. "ממילא הקבוצה לא תבקיע", הוא מתלוצץ, אבל מהר מאוד מופתע לטובה, מדווח ישירות מהיציע לפורום האוהדים ומתעצבן ששי אבוטבול נדחק להרכב השני.

באיחור ניכר יצאו השבוע המנויים למכירה. תאומים מסביר שזה היה מתוכנן. "אני אמרתי לאוהדים- חכו, תקנו כשתראו שיש קבוצה". בינתיים נרשמו אלף רכישות, אבל תאומים לא מודאג ואף צופה עליה במכירות.

בחצי השנה האחרונה הוריד תאומים 30 ק"ג ממשקלו, דבר שגרם לו להיראות כצל של עצמו והביא לחרושת שמועות בדבר מצבו הבריאותי. אבל הוא שמח לבשר שהכל מתוכנן מראש. "החלטתי להוריד", הוא מסביר, "כי הבטחתי לאמא שלי ואני אוהב לקיים הבטחות, במיוחד כשמדובר באמא שלי. שמעתי שאומרים שאני עולם הולך ונעלם, אבל אני יכול להבטיח, למגינת לבם של אלה שאולי היו רוצים שאעלם, שאני כאן לעוד הרבה שנים, מרגיש על הכיפאק ונהנה מאוד".

תאומים עקב בעניין אחרי מטווח בעיטות לשער, מתפעל ממסאו, מחמיא לכהן-צדק, משבח את רוזן ומנסה לסחוט מחמאות: "נו, מה אתה אומר, זה נראה טוב או לא?" מכאן הוא עובר להטפה: "מאחר שכבר במהלך הקיץ קברתם אותנו, אני רק יכול להגיד שהמת הזה כן מתכוון לחיות, ואפילו לחיות טוב. האוהדים יודעים מה קורה בקבוצה דרך התקשורת, והתקשורת ציירה אותנו במהלך הקיץ בצבעים אדומים מאוד. אם היה צבע אדום, זה היה רק צבע של דם".

הביקורות לא היו מוצדקות?

"זכותכם למתוח ביקורת, אבל לא אהבתי שהזדרזתם לחרוץ דין לפני שניתן היה לראות את מה שאתה רואה כרגע על המגרש. אני חושב שוודאי שלא רואים כאן אדום חולה, כמו שכתבתם, אלא אדום מאוד מאוד בריא. אני מניח שתראה תהליך החלמה המוני. הייתה לי ציפיה שנשכיל להעמיד פתרון טוב בסוף הקיץ, ואני בהחלט לא מאוכזב ממה שאני רואה. בסופו של דבר, זה מועדון חזק מאוד. אנחנו רק בני חלוף בו. ההנהלה היא לא המועדון וגם לא השחקנים, ששולחים אותם ברגע מסויים. המועדון חזק יותר מכולם, ועכשיו הוא רץ על הדשא ורץ על הכיפאק".

גם בשיאו של המשבר שעבר המועדון בקיץ, לא אירגן איש הפירסום והיחצנות מסיבת עיתונאים או מפגש עם האוהדים, או היה מספיק אמיץ כדי להודות כי מקורות המימון הידלדלו, שהקבוצה הולכת לעונה קשה ולבקש תמיכה וסבלנות. תחת זאת המשיכו הוא ורפי עגיב לפזר הצהרות אופטימיות ללא קבלות. בעיצומו של המשבר, הוקף מאות אוהדים זועמים באימון הפתיחה ומצא את עצמו משוחח איתם במצב כריעה, דרך חורים ביריעות המקיפות את וולפסון. לא מכובד.

כאן בהולנד, תאומים נראה מרוצה ממה שהוא רואה. "היה מאוד מסובך להרכיב את הפאזל הזה בצורה הכי טובה, אבל בתחום הזה דרור מאסטר, והוא יעשה ניסים ונפלאות. מתרקמת כאן קבוצה לשנים לא מעטות, שתנחיל הרבה נחת לאוהדים.

"בחייאת שביט", אומר האפסנאי מורדי, "תעשה לצעירים שיחת מוטיבציה. הם לא לוקחים איתם ציוד, מה זה ההפקרות הזאת?" אלימלך נאנח: "אתה רואה מה זה להיות הכי ותיק בקבוצה? ביום אחד נהייתי ככה. כשהייתי עם הלל בחדר, הייתי מרגיש ילד לידו".

בגיל 31 וחצי הופך אלימלך, יחד עם גרשון, למנהיג החדש. "אין ברירה", הוא אומר, "זו קבוצה חדשה, מישהוא צריך לקחת את המנהיגות".

איך קיבלת את העזיבה של רבים מחבריך?

"כל מי שעזב זה נגע לי ללב, כי עברתי איתם כברת דרך, כולל אירופה. הייתה לי צביטה בלב, אבל הכדורגל לימד אותנו שיש רגעים שלא תמיד קורה מה שרוצים. חבל לי, אבל זו המציאות ואני כשחקן חייב להמשיך לתת את התפוקה שלי ולהסתכל קדימה".

פציעתו המחודשת של ניר רחמין מבצרת שוב את מעמדו של אלימלך, שבדיוק לפני שנה מצא את עצמו בנסיבות תמוהות על הספסל. גם עכשיו, כשמקומו בשער מובטח, הוא עדיין מוטרד מחוב של 100 אלף דולר, שלטענתו חייב לו המועדון. ערב היציאה למחנה עוד ניסה ליישב את הדברים בפעם המי יודע כמה הקיץ, אבל שוב לא הצליח.

אבל גם המועקה הזו לא מפריעה לו באימונים. השוער ממשיך להיות בכושר טוב כמו בעונה האחרונה, למרות שמול RBC רשם מבוכה קטנה כשכדור רוחב מ-30 מטר עבר לו בין הרגליים. באימונים היה מצויין.

כשהקבוצה מתרגלת מולו התקפות, האדרנלין שלו עולה. "בואו, בני זונות, בואו", הוא צועק. "כמו בכל שנה גם הפעם אין גולים".
שי אבוטבול מתקדם מולו ראשון ושביט מבקש: "לידיים שי, לידיים". אבוטבול בועט לו לידיים כאקט חימום, וקשטן גוער: "מה אתה רוצה שביט, ביטחון? כבר שעה שאתה מתחמם". אלימלך מזנק ימינה ושמאלה, הודף , משתטח, מתעופף, מציל גולים בזה אחר זה ומקניט את חבריו: "לא להתייאש חבר'ה, זה יבוא". סבן ובן עמי הם היחידים שרושמים מולו אחוזי הצלחה גבוהים. בכל פעם שהוא מרשית, לועג בן עמי לאלימלך ("תבוא כל יום, שביט"). כשאלימלך יוצא לנוח לשתי דקות, מחליף אותו מאמן השוערים יום טוב טליאס, שמיד מרביץ זינוק מהסרטים ומציל מהחיבורים. קשטן: "שביט, חבל על הזמן, חבל, חבל, יכול להיות שאעשה אותך מאמן שוערים".

המחנה בעונה שעברה התאפיין בעצבנות קלה שכללה את התגבשות ניצני מרד מענקי אירופה. הפעם העסק רגוע הרבה יותר. החדשים נקלטים ללא בעיות. אין כאן את המחנאות של מכבי, למרות שהחלוקה לחדרים מסודרת לפי ותק וייחוס: אלימלך וגרשון, אנטבי וחלפון, אבולבן ואדרי, סולצ'אגה ואלבורנוס. החדשים מנומסים, הותיקים מסבירי פנים. במשחק במהלך אימון, אבולבן לא מוסר לגרשון ומיד מתנצל: "סלח לי שמעון, לא ראיתי אותך". גרשון מרגיע: "לא נורא אחי, ממילא הייתי בנבדל".

לאחר שנתיים שבהן היה כוכב עליון של עונת המלפפונים, לא חיכו לגרשון הקיץ בלקבורן או אברטון. בעונה שעברה חתם הקפטן לארבע שנים, חוזהו מוערך בכ-150 אלף דולר לעונה, שכר שמשתדרג מעונה לעונה. למזלו, הוא חתם רגע לפני שהבעלים החליטו על מדיניות הקיצוצים הדרמטית.

אחרי שנתיים שבהן נבלע תחת הדומיננטיות של יוסי אבוקסיס, לוקח גרשון פיקוד, ולצד יכולת טובה באימונים ובמשחקים, משתדל להיות בלב העניינים ולרכז סביבו את החבר'ה. זה די מצליח לו. גרשון: "הגיעו הרבה חדשים וגם צעירים, וצריכה להיות דמות שתחבר, לפחות בהתחלה, בין כולם. לקחתי את זה על עצמי, לזה שאפתי תמיד. המנהיגות שאני לוקח על הקבוצה היא רק בשלב ההתחלתי, כי אני מצפה שלאט לאט גם האחרים יקחו מנהיגות ואחריות ברגע שירגישו נוח יותר".

זו ההזדמנות של גרשון, 26, לקחת את הקבוצה על כתפיו ולהיות סמל. בעונה שעברה, כשנפצע ונעדר, ראו בכך אוהדים רבים התחמקות ובריחה, וטענו כי העדיף לא לקחת זריקות ולא לתת את הנשמה. גרשון מגיב: "אוהדים רואים את השורה התחתונה, אבל לא מכירים תהליכים שקורים בחדר ההלבשה. לפני שהחלטתי שאני לא יכול להמשיך לשחק, כן לקחתי זריקות, המון זריקות. כשהפציעות שלי במפשעה ובבטן החריפו, הגעתי למצב שהייתי פאתטי במשחקים ולא יכלתי לזוז. גם דרור ראה את זה והחלטנו שלא אשחק, כי אני פוגע בעצמי ובקבוצה. תאמין לי, אני רוצה לשחק יותר מכל האוהדים האלה שחושבים שהתחמקתי. אולי אם הייתי עושה ניתוח, הם היו שותקים, אבל החלטתי להחלים בדרך של עבודה קשה. ברוך השם, עכשיו אני מרגיש טוב".

אבל מה שבעיקר יזכרו לו האוהדים מהעונה האחרונה זה את האלבום שהקליט עם אשתו מלי ועם אחיו סבי. רבים לועגים לקריירה שלו כזמר. "שמעון", צועקים לו בוולפסון, "תתאמן טוב, הפסטיגל מתקרב".

"אני לא זמר, אני שחקן כדורגל", מודיע גרשון. "מוזיקה אני עושה בשעות הפנאי שלי, כתחביב. זה יצא החוצה בגלל שאני מאוד רציתי בזה, ואני שמח שזה יצא. לצערי, יצא שהייתי גם פצוע, ובגלל זה כולם חשבו שאני בצד של המוזיקה. אבל זה ממש לא היה נכון. בשנה האחרונה בקושי התעסקתי עם זה, חוץ מהתקופה שהדיסק יצא. אני יודע להפריד בין הדברים".

אתה מודע לכך שאם לא תהיה טוב, האוהדים יצעקו לך שתלך לשיר.

"אני לא מנסה להיכנס לראש של האוהדים. שיצעקו מה שהם רוצים. אני משתדל לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר, וזה מה שחשוב לי".

אין ספק, הפועל מפתיעה לטובה. מבעד לענני המשבר המתפזרים, אפשר להתחיל לראות משהו שמזכיר קבוצת צמרת. זה קורה בזכות זרים טובים יותר ושחקנים ישראלים רעבים שנחושים להוכיח. הקו האחורי המצליח, שנשאר בשלמותו, ימשיך להיות חומת בטון.

קשטן נראה שש לאתגר של בניית קבוצה חדשה, ומנסה כאן וריאציות שונות בהרכב. באימונים ובמשחק ביום שלישי מול טלסטאר הריץ מרכז שדה מעניין של קשר הגנתי אחד (קארבלו) וארבעה תוקפים- רוזן באגף ימין, בן עמי בשמאל, כהן-צדק ואלבורנוס עושי משחק, וסולצ'אגה בחוד. התוצאות: כהן-צדק ואלבורנוס היו חלשים, בעוד שרוזן וסבן (המצטיין של המחנה עד כה) חרשו ביעילות את צד ימין. בן עמי היה טוב וגם כבש את שערו השני במחנה, וקארבלו עשה עבודה נאה במרכז.

שניים שירדו בינתיים לספסל הם כפיר אדרי, שהיה חלש במשחק הראשון, אבל השתפר בשני, ואבולבן, שמשתדל לחזור לעצמו אחרי הפציעה בעונה שעברה, ושבכל מקרה לא איבד את חדות הבעיטה. מול טלסטאר הוא כבש מ-30 מטר.

לאחר שהואשם בשמרנות ובניהול משחקים טקטיים ומשעממים, נראה שקשטן התנער. הפועל ת"א נמצאת (תרתי משמע) עם הפנים קדימה, בלי הרבה מסירות מעצבנות לאחור, ועם התקפות שנבנות בזריזות מפתיעה. ייתכן כי המציאות שנכפתה עליו תגרום לשינוי בתפישה של המאמן. קבלו את קשטן שלא כל כך הכרתם. אולי כי הקבוצה הפכה לאנדרדוג ואין הרבה מה להפסיד, אולי כי סתם נמאס לו מתדמית השמרן.

הפועל תמשיך גם העונה להיות קבוצה קשה, בלתי חדירה ואולי אפילו נועזת ואטרקטיבית יותר. אם תרוץ טוב עם רוזן, קרגולה ואבולבן, מי יודע - אולי קשטן יזכה בסוף העונה להארכת חוזה ולשיפור בשכרו. מי אמר ש-300 אלף דולר זה הרבה?