אז מה היה לנו במחנה של מכבי ת"א באוסטריה? מה שבדרך-כלל קורה כשסוגרים חבורה של גברברים צעירים במקום אחד: פה ושם מכות, פה ושם קללות, פה ושם השתובבויות, מחנכת אחת עם סרגל ארוך וכולם ברוגז עם כולם. שויין. ילדים. שום דבר שלא היינו מנחשים לבד.
מה שמעניין זה שלא רק שטחנו לנו עם זה את המוח שבועיים ברציפות, אלא שאנחנו בלענו את זה כאילו אין מחר. נכון שבעונת המלפפונים כמו בעונת המלפפונים: כשאין כדורגל מתעסקים בקקה, וכפי שאמר אחד מאבותיי הרוחניים: זה נוער זה? אז קקה נמשך לקקה. בכלל, יזם מוצלח היה מביא אותה בשילוב של מדור ספורט עם דפים נתלשים. חיל אוויר. אבל אולי בכל-זאת לא נעים להודות שהדברים עד-כדי כך פשוטים, למרות שהם כנראה כן פשוטים עד כדי כך.
אז בואו נסבך קצת את העניינים.
הדבר הראשון שמבין ילד קטן שנכנס בשעריו של אצטדיון הוא שהכדורגל הוא משחק והחיים הם בסה"כ הקדימון למשחק הזה. עוצמת הרגשות שנחווית במהלכו של המשחק, הקתרזיס בסופו, תחושת הביחד והשייכות, האהבה האינסופית, הכעס האיום, המחילה בן רגע, ההאלהה, הרמיסה, כל אלה אמיתיים ומוחשיים יותר מכל דבר אחר. גם אחרון האוהדים יודע שכשהמשחק מתחיל כל השאר נעלם כבמטה קסם. יש כאלה שחיים את המשחק הזה ודבר בלתו: השחקנים, האוהדים השרופים. רובנו, עם זאת, משתדלים להכיר בכך שיש גם משחק אחר שאולי גם לכיוונו ראוי להעיף איזה מבט מפעם לפעם. ככה, שהתבשיל לא יקדיח.
האומר 'זה בסך-הכול משחק', מספר לנו שהוא מבין היטב מהו כדורגל אך איננו מבין הוא כלל מהו משחק. מה זאת אומרת בסך-הכול? כל משחק, ולמשל משחק הכדורגל כמו גם המשחק לו אנו קוראים החיים, הוא מערכת של כללים וחוקים שאותם טורחים המשתתפים במשחק לקיים כדי שיוכלו להמשיך ולשחקו. התוקף של המשחק, הלגיטימיות שלו וטווח ועוצמת הרגשות שהוא מעורר בנו הינם נגזרת של מידת המחויבות שלנו לחוקיו. כלומר, משחק הוא דבר רציני מאוד כל עוד אנחנו תופסים אותו כדבר רציני מאוד.
בתוך ההקשר הזה אנחנו יכולים אולי להבין את צו תשע שקיבל הכדורגל הישראלי לנוכח מה שעל-פניו נראה כמו משובת ילדות. שחקנים, מאמנים, בעלי קבוצות, פרשנים, עיתונאים, עורכים, בעלי עיתונים ואנחנו האוהדים גויסנו כולנו למערכה בן-רגע ממש. בעוד שבמכבי ת"א דיברו על חתרנות וגיס חמישי הרי שהפרשנים הכתירו את מחנה האימונים שקיימה מכבי באוסטריה כגנון וקייטנה. בכל מקרה המטרה של כולם משותפת: למגר כל מה שמריח מחוסר רצינות, חוסר מקצוענות, משחק לשם המשחק.
בכדורגל יש הרבה כסף. האינטרס של התקשורת, כמו גם של קבוצות הכדורגל, בשמירת המחויבות של ציבור האוהדים למשחק, במיוחד בתקופה שבה לא נערכים משחקים, ברור למדי. מה שמעלה תהיות היא האקטיביות של הגופים השונים. הרי היה קל הרבה יותר להשתיק את הסיפור. במקום זאת גורמים במכבי סיפרו, עיתונאים כתבו, עורכים הקצו עמודי שער ומקום נרחב בתוך המוסף, ואנחנו קונים וקוראים. הרבה וואג'ע-ראס. לא היה פשוט יותר להחליק?
בתוך סיפורי המחנה בזייפלד בולט במיוחד סיפורו של הצעיר שנשלח הביתה בשל התנהגות שאיננה הולמת. תפיסת הסיפור כאלגוריה למצב של כל אחד מאיתנו תעזור לנו להבין מדוע נחוץ היה לכתוב ולקרוא את הסיפור הזה. תקופת הפגרה היא תקופה שבה משחררים את הרסן: שחקנים של מכבי והפועל נצפו מתערבלים באותו הג'קוזי, העיתונים פתאום מגלים שספורט זה לא רק כדורגל ושוחרי הכדורגל קצת שוכחים, קצת מזניחים. רחוק מהעין רחוק מהלב.
בא הסיפור ואומר לנו שאם לא נתפוס את עצמנו בידיים ומהר, אם לא נתעורר ומהר, בסוף עוד נמצא את עצמנו רצים עם הילדים, מחוץ למשחק. הסיפור הזה הוא לא רק בילוי מסביב למדורה, הוא נושא מסר שיכול לעזור לנו לשקם את עצמנו, כולנו - השחקנים, העיתונאים, בעלי הקבוצות, הפרשנים, המאמנים והאוהדים.
בעונת הכדורגל התשוקה ורמת המחוייבות למשחק נשמרות ומתחדשות ממחזור למחזור, אבל בעונה השחונה צריך לעשות משהו כדי לשמר את רמת המחוייבות של כולנו למשחק, כדי לחדש את זרימת הדם בעורקים. אי אפשר להדגיש מדי את החשיבות של כולנו בסיפור הזה. כשקסם טוב מצליח לא רק שאף אחד לא שואל היכן התחתית הכפולה, לאף אחד לא אכפת אם יש או אין או מה יש או איך יש, אבל בהפסקה מתחילים להרגיש את הכסא, להתמתח, להסתכל אחורה ולצדדים.
כמו כלי דומינו אנחנו סדורים ומספיק שאחד ייכנע לכוח הספק שמושך מטה וכבר לא תהיה לנו אלטרנטיבה אמיתית לדרעק של היום-יום.
הסיפור הזה צריך היה שייכתב וייקרא, גם אם הקשר בינו ובין המציאות איננו ברור לחלוטין. הוא משמש אותנו כתרנגול שקורא את קריאת ההשכמה. ולפני סיום,ניזכר בהוא שחטף. אם זה מנחם מישהו, הרי שברור שאותו צעיר לא יהיה ראשון המשכימים בקיץ הבא. הוא יהיה זה שיעיר את התרנגול.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.