ציפור מדבר

קיץ 2002, אחרי שתי עונות ברמות הגבוהות של היבשת האירופית, האחת בשירות ציבונה זאגרב והשנייה באולימפיה לובליאנה הגיע הפורוורד טונג'י אווג'ובי לאסטי אימולה, קבוצה אפורה מהליגה האיטלקית השנייה. ולא סתם הגיע, אלא על תקן משיח. ראשי המועדון, שנשר עונה קודם לכן מהליגה הראשונה, ראו בניגרי את המפתח לחזרה לליגה הבכירה. הניסיון שצבר ביורוליג, היכולת לשחק בכמה עמדות והמספרים המרשימים שהעמיד לאורך הקריירה היו אמורים להפוך את אווג'ובי לכוכב, אלא שהוא שרד בקבוצה ארבעה חודשים בלבד, ואת הכריסמס הוא כבר עשה בישראל. באימולה לא ממש מתגעגעים אליו. הרושם שהותיר לא היה ממש חיובי. פציעה מסתורית, נתק מהשחקנים ושריקות בוז מהיציע הפכו את הרומן בין הצדדים לקצר במיוחד.

ויצ'נזו אספוזיטו, שנחשב אחד השמות הגדולים בכדורסל בארץ המגף והאיטלקי הראשון ב-NBA, שיתף פעולה עם אווג'ובי באותה עונה. "חודש שלם", סיפר השבוע, "הוא בכלל לא התאמן, והחמיץ את כל ההכנה שלנו לליגה. הוא טען שהוא פצוע בברך ימין, אבל הצוות המקצועי לא ידע אם זה באמת נכון. משחק אחד הוא נותן הצגה ונלחם כמו שור, ופתאום שבוע הוא בחופש. הוא הראה חוסר אכפתיות ואדישות לכל מה שהתרחש בקבוצה. גם הקהל לא אהב אותו. היו משחקים שהוא לא זז, ממש כאילו הוא עושה לנו טובה שהוא משחק. ברגע שהודיעו לו שרוצים לחתוך אותו, לפתע הוא נתן את הנשמה, קפץ, רץ והשקיע. בכלל, הייתה לו בעיה בגישה. אולי הוא חשב שהוא מגיע לקבוצה קטנה והוא לא יצטרך להתאמץ. הוא הרגיש כוכב, דיבר על זה שהוא שיחק ביורוליג וכמה שהוא טוב, אבל כל זה לא מספיק בשביל להצליח. אווג'ובי לא הבין שבשביל להשתלב ולקבל כבוד מהשחקנים והאוהדים הוא צריך להתנהג אחרת. שמעתי שהוא אומר שאני הייתי הבעיה שלו ושבגללי הוא עזב, אבל זה קשקוש. כל מי שתשאל יגיד לך שהוא היה עצלן ולא מוכן לעבוד קשה, ואלה דברים שבכלל לא קשורים אלי. אם אני והקבוצה היינו הבעיה, אז איך זה שהוא לא מצא מקום באף אחת מ-31 הקבוצות האחרות באיטליה?".

בשבע השנים האחרונות שיחק אווג'ובי ב-13 קבוצות, כך שמחויבות והתמדה, איך נאמר, הן לא ממש התכונות החזקות של הרכש שחתם בהפועל ירושלים על חוזה לשנתיים. הנדידה בין מועדונים רבים מעלה גם שאלות בדבר תפקודו המקצועי ואופיו. כשבוחנים את הקריירה של אווג'ובי, קשה להגיע למסקנה חותכת. באוניברסיטת בוסטון הוא נחשב עד היום לאגדה, את פנסילבניה מליגת ה-USBL הוא הוביל לאליפות, בלובליאנה עדיין מבכים את עזיבתו, ובניגריה הוא זוכה למעמד של גיבור לאומי. פצצת אנרגיה, מקצוען אמיתי, ריבאונדר אימתני ומנהיג כריזמטי, אלה הן רק חלק מהמחמאות שמרעיפים עליו שם. בטורקיה, באיטליה ובצרפת, לעומת זאת, לא מתלהבים. כדורסלן מוגבל, עצלן, נתון למצבי רוח, מבודד חברתית ואכזבה, אלה היו ה'סופרלטיבים' שהשמיעו הגורמים המקצועיים שעבדו איתו שם.

אווג'ובי (30, 2.01 מ') נולד בלאגוס, בירת ניגריה. היום הוא אמנם נחשב שם דבר בכדורסל הניגרי, אך הספתח הספורטיבי שלו היה בכלל בכוון אחר. קרב רחוב שהיה מעורב בו כשעוד היה ילד קטן, והפיצוצים שלדבריו חטף באותו אירוע, הביאו אותו למסקנה שכדי לשרוד יהיה עליו להתאמן חזק ולבנות גוף שירתיע את כל מי שינסה להתקרב אליו. מכאן הייתה קצרה דרכו לענף האגרוף. בקיץ 88', כשהיה רק בן 15, יצא הנער החסון לייצג את מולדתו כמתאגרף במשחקים האולימפיים בסיאול. אבל כנראה מה שהספיק לרחובות של ניגריה לא עמד במבחן האולימפי, וכבר בסיבוב הראשון חטף אווג'ובי נוק-אואט. התבוסה הזאת הביאה לתליית הכפפות ולמהפך בקריירה הספורטיבית שלו.

כמו האיגרוף, גם הכדורסל חדר לחייו של אווג'ובי דרך הרחוב. עד גיל 17 הוא לא גילה כל עניין במשחק, אבל אז גרר אותו חבר קרוב לאימוני הקבוצה המקומית של לאגוס. די מהר התברר שמדובר בליהוק מבריק. אווג'ובי זומן לנבחרת הצעירה של ניגריה, וממנה טיפס עד לעמדת הקפטן הלאומי. "זה שהוא הגיע לכדורסל מאגרוף עשה לו רק טוב", מספר איאו באקרי, מאמן נבחרת ניגריה. "האיגרוף לימד אותו לא לפחד מכלום, מה שעזר לו מאוד במאבקים בצבע. הענף עשה אותו אגרסיבי וחזק באופן שנותן לו יתרון גדול על היריבים. גם בקטע המנטלי האיגרוף תרם לו מאוד והפך אותו לשחקן סופר תחרותי".

אווג'ובי, שתמיד שאף להשיג תואר אקדמאי, ידע שיהיה לו הרבה יותר קל לקבל מלגת לימודים באחת מהאוניברסיטאות בארה"ב דרך הכדורסל, ובגיל 18 הוא באמת נסע לשנה לתיכון טריניטי בניו המפשייר, ומשם המשיך לאוניברסיטת בוסטון. בחממה של קואץ' דניס וולף הוא עשה את צעדיו הראשונים בכדורסל המקצועני, ובארבע השנים שלו בבוסטון ניתץ את כל שיאי האוניברסיטה והוביל אותה לעונות הגדולות בתולדותיה. עד היום תלויה הגופייה מס' 12 על תקרת האולם המקומי, כמחווה של כבוד לגדול הכדורסלנים בהיסטוריה של אוניברסיטת בוסטון.

רק חמישה שחקנים בתולדות ליגת המכללות השיגו בקריירה שלהם יותר מאלפיים נקודות, אלף ריבאונדים ו-300 חסימות: דייויד רובינסון, אלונזו מורנינג, דרק קולמן, פרוויס אליסון ואווג'ובי. "אני כבר 25 שנה על הקווים בכדורסל המכללות", מספר וולף, "ולא אימנתי מעולם שחקן כמו אווג'ובי. גם עוד עשרים שנה לא יהיה לנו שחקן ברמתו. הוא תחרותי, מסור ומוכשר בצורה בלתי רגילה. הוא הפך אותנו מאוניברסיטה שרגילה להפסיד לכזו שלא מפסיקה לנצח. עד היום לא ברור למה לא בחרו בו ל-NBA. אווג'ובי הוא לא רק שחקן גדול אלא גם בן אדם נדיר. הוא לעולם לא שוכח מאיפה הוא הגיע. אותי, למשל, הוא לקח איתו לניגריה ללמד ילדים במצוקה. מצד שני, מדובר בשחקן שאף אחד לא העז להתעסק איתו. אני זוכר שבמשחק שלנו מול נורת'איסטרן שחקני היריבה הקניטו אותו, והוא התייצב מולם בלי פחד. 12 שחקנים שלהם עמדו מולו, ואף אחד לא העז להתקרב. מאז אין פה אחד שלא שמע על אווג'ובי".

עם ההמלצות החמות של וולף, ומשלא הצליח להיבחר בדראפט של קיץ 97', עבר אווג'ובי לאירופה. הקבוצה הראשונה שלו הייתה מייסו ספורט קלאב הטורקית. למרות סטטיסטיקה מרשימה (18.5 נק', 6.7 ריב'), מצא עצמו אווג'ובי כבר באמצע העונה בדרך לפנתאניקוס (לא האימפריה היוונית, אלא מועדון קטן בלימסול שבקפריסין). האשים טונדגאן, מאמן נבחרת העתודה של טורקיה כיום, שאימן בזמנו את מייסו, אומר ש"אווג'ובי הוא אתלטי, זריז ומצטיין באחד על אחד. הוא משחק היטב גם בחוץ וגם בפנים ומסוגל להגיע לממוצעים גבוהים של 25 נקודות לערב, אבל יש לו גם לא מעט מגרעות. היו לו בעיות התנהגות, הוא לא עבד קשה ולא התאמן. להפועל הייתי ממליץ לבנות איתו חוזה מבונוסים, כך הוא ייתן מעצמו הרבה יותר".

הקדנציה הקפריסאית הייתה קצרה מאוד, אך מוצלחת. "הבאנו אותו במחיר מציאה, בסך הכל 5,000 דולר לחודש", מספר דימיטריס אילמקו, לשעבר מאמן פנתאניקוס. "הוא שיחק כמעט בכל העמדות, כולל גארד, והיה מצויין. הוא אחד הזרים הכי טובים שהיו אי פעם בקפריסין".

בעקבות ההצלחה עלו המניות של אווג'ובי, והקבוצה הטורקית קושדאסי קפצה על העגלה. אלא שגם הפעם שינתה הנדנדה של אווג'ובי כיוון. "ציפיתי ממנו להרבה, אבל התאכזבתי ממנו", מסביר אילהאן ארדם, מאמנו בקושדאסי. "אם הוא רוצה הוא משחק טוב שולט במשחק, אבל רק אם הוא רוצה. יש לו קליעה טובה, ריבאונד מצוין, ואם הקבוצה חזקה הוא ישתלב, אבל אל תצפו ממנו שיוביל או ינהיג. לפעמים הוא חושב על דברים אחרים ועולה לשחק בלי ריכוז. היום לא הייתי לוקח אותו לקבוצה שלי".

גם בצרפת, התחנה האירופית הבאה, אווג'ובי לא הרשים. חבריו לקבוצת שאלון, שאליה הגיע במהלך עונת 00'/99', זוכרים אותו כשחקן לא יציב. "שמענו עליו חוות דעת מצוינת והחלטנו ללכת עליו", משחזר המאמן, כריסטיאן מונלשאו, "לקחנו הימור ונפלנו. אווג'ובי הגיע בלי כושר משחק, ולקח לי כמעט חודשיים להכניס אותו לעניינים. הבעיה איתו הייתה שהוא ניסה לעשות דברים שבכושר שלו באותו הזמן הוא לא היה מסוגל לבצע. הייתי איתו מאוד סבלני, אבל זה לא עזר, ואחרי 12 משחקים שלחתי אותו הביתה".

אחרי שתי עונות לא מוצלחות במיוחד נראה היה שהקריירה אווג'ובי בדרך למטה, אבל דווקא אז חל מפנה. הצעה מפתיעה מציבונה זאגרב הקרואטית הקפיצה אותו למרכז הבמה האירופית – היורוליג. אווג'ובי לקח את ההזדמנות בשתי ידיים והחזיר תמורה על כל דולר שהושקע בו. דאבל בליגה המקומית, השתתפות באולסטאר הקרואטי ומספרים מחמיאים ביורוליג (12.4 נק', 5.3 ריב') סידרו לו הצעות מפתות מרחבי היבשת. אחת המפתות שבהן הגיעה מסמגו סאגדין, אז מאמן אולימפיה לובליאנה הסלובנית וכיום אחד המאמנים הבכירים בכדורסל האירופי. אווג'ובי הסכים ללא היסוס, והגיע לאימוני הקבוצה מלא מוטיבציה. "בחיים לא ביקשתי ממנו להישאר אחרי אימונים", מגלה סאגדין, "אבל הוא הגיע אלינו כקלע בינוני והיה חשוב לו להוכיח לי שהוא יכול לעשות גם את העבודה הזאת. הוא התאמן עם הקבוצה ולבד, ולאורך העונה הורגש אצלו שיפור מתמיד. אווג'ובי יכול לשחק בהצלחה גדולה בכל רמה. אני בטוח שגם בישראל וגם ביול"ב-קאפ הוא יהיה הריבאונדר המצטיין. אפילו שהוא לא מספיק גדול בשביל עמדה 5, אין לו בעיה לאייש גם את המשבצת הזאת".

לאורך השנים לא הסתפק אווג'ובי בעונה האירופית. ברגע שיצאו שאר השחקנים ביבשת לסיייסטה, הוא הזיע בליגת הקיץ בארה"ב. אולי זה היה הרצון להעשיר את חשבון הבנק בכמה דולרים, אולי זו תקוות ה-NBA ואולי האהבה למשחק, אבל מה שבטוח זה שבפנסילבניה מה-USBL (ליגת בת של ה-NBA) יש לאווג'ובי מקום של כבוד. המשחק המכריע על האליפות מול דודג' סיטי, שנערך לפני שנתיים, בנה לו שם של ווינר. בעיקר זוכרים לו את הדאנק האדיר שהנחית על פרצופו של לורנצו קולמן האימתני (2.14, 135 ק"ג). "הוא שחקן פנטסטי", מנתח ריק נאש, עוזר המאמן של פנסילבניה. "יש לו גוף רחב ומוצק והניתור הכי גבוה שראיתי בחיים שלי, מה שעוזר לו לשמור על שחקנים גבוהים ממנו כמעט ללא בעיות. נכון שיש לו ריצה מצחיקה כמו של גודזילה, אבל הוא קטלני גם במתפרצות. בקיצור, זה שחקן שכל מאמן היה רוצה אצלו".

ביום שלישי בצהרים, לפי שעון ניו יורק, המריא טונג'י אווג'ובי מארה"ב לניגריה בראש שקט. יש לו ביד חוזה לשתי העונות הבאות, ועכשיו באמת אפשר כבר להתרכז באליפות אפריקה. אווג'ובי מצטרף עתה לאימוני הנבחרת הניגרית, וברוב הוא ייסע עמה לטורניר הכנה בקהיר לקראת האליפות האמיתית, שתיפתח שם בעוד כחודשיים.

"היו לי הרבה מאוד סיבות לחתום בהפועל", אומר אווג'ובי. "קודם כל, שרון דרוקר, שהוא מאמן טוב וכבר נפגשתי איתו. כמו כן האוהדים המפורסמים של הפועל היו גם הם גורם בהחלטה. וכמובן, הכי חשוב זה שבונים בהפועל קבוצה חזקה, ודאי אחרי ההחתמה של דורון שפר. זו בהחלט קבוצה לאליפות".

אתה ושפר מספיקים לאליפות?

"זה לא ממש משנה מיהם שאר השחקנים בקבוצה. בעונה שעברה ברמת גן היו לנו אמנם עליות וירידות, אבל בסוף נשארנו בליגה, כי שיחקנו יחד. לא ממש משנה לי מיהם השמות שמשחקים לידי. מה שחשוב מבחינתי זה לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר, בדיוק כמו שעשיתי ברמת גן.

איך תתמודד עם סנטרים אירופים שגבוהים ממך בהרבה?

"כששיחקתי עם ציבונה זאגרב ביורוליג, התמודדתי עם הסנטרים של קינדר בולוניה ושל ברצלונה, ולא הייתה לי שום בעיה איתם, אז אני מאמין שגם עם הגבוהים ביול"ב קאפ לא תהיה לי בעיה. צריך לציין גם שאני ועידו קוז'יקרו היינו מלכי הריבאונדים של הליגה בעונה שעברה, ונראה לי שגם בהפועל נצליח לקחת יחד עשרים ריבאונדים למשחק. זה עומד להיות שילוב טוב".