ערוץ 1 מוציא רק שני מיליון שקל בשנה על סרטי תעודה. כך התברר בישיבת מליאת רשות השידור ביום ראשון. באותה ישיבה דובר על ההכרח לקצץ עשרות מיליוני שקלים בתקציב. האיומים בדבר ביטול רשתות רדיו מוכרים לציבור. אין כסף. צריך להתייעל. משתתפי הישיבה הרעיפו מחמאות על המנכ"ל, יוסף בראל, ושיבחו את התייעלותו הנמרצת. מיד בתום ישיבת המליאה, התכנסה לדיון ועדת התוכניות של הטלוויזיה. היא אישרה ברוב גדול החלטה לא יעילה במיוחד של רשות השידור לרכוש את זכויות השידור על משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב בגביע אירופה. הנימוק של בראל היה ציונות. המנכ"ל הפליג בזיכרונות חמים ממשחקי מכבי קהיר בשנות בחרותו במצרים. מכבי, הוא אמר, זה ישראל. ערוץ 1 רכש את זכויות השידור של משחקי מכבי בגביע אירופה במחיר מופקע - 2.5 מיליון דולר (11 מיליון שקל). זוהי הוצאה של כ-150 אלף דולר למשחק, רק על זכויות השידור. לכך יש להוסיף עוד עשרות אלפי דולרים עלויות הפקה של משחק. כל תוכנית מושקעת אחרת בזמן צפיית שיא (כדוגמת "רק בישראל" בערוץ 2 או "שישי בגאון" בערוץ 1) עולה פחות ממחצית מהסכומים הללו. אין בכך היגיון עסקי. ערוץ 2 יכול להשיג יותר אחוזי צפייה במחיר נמוך בהרבה. לכן ערוץ 2 ישמח לשדר את מכבי תל אביב בסביבות שש בערב (מכבי תל אביב בזמן צפיית שיא זה לא חוק טבע. משחקי בית של קבוצה בגביע אירופה נקבעים על פי הצרכים של הערוץ המשדר).
אפשר לעשות כמה פרקים טובים
מאחר שמכבי תל אביב מעוניינת להיות משודרת בזמן צפיית שיא בלבד, אף על פי שאחוזי הצפייה במשחקיה נמוכים יחסית לזמן צפיית שיא, מעולם לא התקיים מו"מ רציני בין ערוץ 2 למכבי. ערוץ 10 הוציא בשנה שעברה יותר מארבעה מיליון דולר על זכויות השידור של מכבי. הוא הפסיד כסף בעסקה, כפי שידע שיפסיד, ובינתיים פשט את הרגל ולא התמודד השנה על חידוש החוזה. גם ערוץ הספורט פשט רגל. השחקן היחיד בזירה הוא ערוץ 1. ולערוץ 1, אף על פי שאין לו כסף והוא חייב להתייעל, דווקא יש כסף לבזבז. זה הכסף של משלמי האגרה. סוג של ציונות אפשר לעשות הרבה דברים ב-2.5 מיליון דולר. למשל, 25 סרטים תיעודיים. או חמישה סרטי קולנוע. או שתי סדרות דרמה בנות 13 פרקים. או 15 דרמות בודדות של שעה. החלופות הללו אמנם אינן מכבי קהיר, אך גם הן סוג של ציונות. והן החובה של ערוץ שידור ציבורי למשלמי האגרה.
אל תפספס
בערוץ 1 לא מבינים
אם ערוץ 1 היה מבין שאין לו לגיטימציה לסבסד חלק נכבד מהתקציב השנתי של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב באמצעות כספי משלמי האגרה, כבר היה נמצא הגורם בשוק שהיה קונה את זכויות השידור במחיר ריאלי. אך ערוץ 1 החליט, משום מה, בשמם של משלמי האגרה, גם אלה שאינם אוהדי מכבי או אינם שוחרי כדורסל (משמע, רוב הציבור בישראל), שיש להם אינטרס לשלם "מס מכבי". למרות הזיכרונות היפים, ממכבי קהיר ועד טל ברודי ונייט האפמן, לא לשם כך גובים בישראל אגרת טלוויזיה ורדיו. האגרה נועדה לממן שידור ציבורי. בעידן רב-ערוצי שכולל ערוצים מסחריים, פירוש הדבר יצירות בעלות ערך תרבותי גבוה, בעיקר בתחום הדרמה והתעודה. אך בפועל, רוב הפעילות בתחומים אלה בשוק הטלוויזיה בארץ היא של ערוץ 2 ושל חברות הכבלים, ובעתיד אולי ערוץ 10. ערוץ 1 משתמש בכספי האגרה כדי לנסות להגשים את חזונו העיקרי של בראל - שאין לו שום קשר למטרות השידור הציבורי - להופכו לערוץ הנצפה ביותר בישראל. כך הצהיר המנכ"ל בעקביות מיום שנכנס לתפקידו, כולל באוזני הח"מ. לכן תקציב התעודה הוא שני מיליון שקל (כל הכבוד להתייעלות!) ואילו התקציב של תוכנית הבידור "שישי בגאון" בהנחיית יהורם גאון הוא כ-50 אלף דולר לתוכנית. תוכניתו העתידית של דן שילון, שיש פוליטיקאים החפצים ביקרה, תעלה פחות, אבל גם כן לא מעט. כשערוץ 2 בסביבה, אין זה תפקידו של ערוץ ציבורי להוציא כספי ציבור על תוכניות בידור. דומה שנוצר קייס למרד אגרה. ערוץ 1, בניגוד לערוצים 2 ו-10 ולחברות הכבלים, משוחרר מכל חובה חוקית להשקיע סכום שנתי מינימלי בתעודה ובדרמה. השימוש בכספי האגרה נתון לשיקול דעתו ושיקול דעתו רע. אין לציבור משלמי האגרה כל ערובה כי כספם יושקע כהלכה בהבטחת האינטרסים של החברה הישראלית ושל התרבות הישראלית. יש לשים קץ למצב הזה. או שייחקק חוק שיכריח את ערוץ 1 להשקיע בדרמה ובתעודה, או שתבוטל האגרה. ערוץ שמשדר תוכניות כמו בערוץ 2 צריך להתפרנס כמו ערוץ 2: מפרסומות. למצער לא יוכל אז להרשות לעצמו לשלם למכבי תל אביב מיליוני דולרים בשנה. ניפגש בצעדה לירושלים, עם הטלוויזיות על הגב.
